בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק אתמול (רביעי), באופן תקדימי, כי לא רק שמעסיק לא יכול לפטר עובד על רגע גיל, אלא שעליו להתחשב גם בעובדים מבוגרים ולחפש עבורם חלופות פיטורין. הרכב בית הדין, בראשות השופטת עידית איצקוביץ', קיבל את תביעתה של עובדת בת 63, אם יחידנית לצעיר בן 28 בעל מוגבלות, שפוטרה במסגרת פיטורי ייעול. בית הדין פסק לטובת העובדת פיצויים בסך 160 אלף ש"ח ו-20 אלף ש"ח נוספים בגין החזר הוצאות משפט.

התובעת הייתה עובדת מוערכת במשך 18 שנים במעבדה כימית בקיבוץ באזור השרון. החברה טענה כי תפקידה של התובעת בוטל במסגרת פיטורי צמצום. בית הדין קיבל, אמנם, את הטענה בדבר צורך ממשי בצמצום מצבת העובדים אך הבהיר כי "גם אנו סבורות שהנתבעת לא יכולה הייתה להסתמך על טענה פורמלית בלבד שלפיה התפקיד המוגדר שלה בוטל, אלא היה עליה להתייחס לתכנים הנוגעים לעבודה, מסוגלות התובעת והשוואתה ליתר עובדות המעבדה".

עוד הוסיפה השופטת כי "גילה היה צריך להיחשב שיקול חיובי בעת קבלת ההחלטה האם יש הצדקה לפטר אותה". עוד קבע פסק הדין, שהעובדה שמדובר בפיטורי צמצום ולא בפיטורים על רקע התנהגותה של העובדת, מדגישה חובה זו. "היה עליה לשקול את גילה לכף זכות, ואין די בכך שגילה של התובעת לא שימש שיקול שלילי. העדר התייחסות לשיקול או התייחסות אליו כ'שיקול ניטרלי' הוא המכתים את ההחלטה באפליה".

איצקוביץ' הוסיפה כי לאחר ששטחה העובדת את טענותיה, שכללו את העובדה שהיא זקוקה להגנה בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בשל העובדה שהיא מטפלת בבנה, היה על המעסיק לעשות ניסיונות אותנטיים, טרם הפיטורין, למציאת הסדר חלופי בהתאם לכישוריה. הסדר כזה, לדברי השופטת, עשוי היה לכלול את צמצום היקף המשרה של העובדת או בחינת תפקידים אחרים בחברה להם תוכל להתאים.

בית הדין לא קיבל את דרישת העובדת לתשלום שכר עד גיל 67, אולם השופטת פסקה לטובתה פיצויים בגובה תשלום שכר עבודה עבור שנה נוספת, כ-110 אלף ש"ח, לצד פיצויים בגין עגמת נפש בסך 50 אלף ש"ח.