נכון היה אולי לחזק את משרד האוצר שהחליט לאכוף את חוקי העבודה ולערוך מדגם של 11% בקרב קבלני השירותים הנותנים שרותי ניקיון, אבטחה והסעדה. אבל השאלות שהדוח הזה מציף מאפילות על היכולת לחזק אותם באמת. בדוח המדובר נספרו כ-12,000 עובדים, אך חשוב לומר שמדובר בנותני השירותים בשירות הממשלתי בלבד, הם לא כוללים את העובדים ברשויות המקומיות או במגזר הציבורי בכלל.

לפי נתוני הלמ"ס מירחון שכר ותעסוקה, בקטגוריה 'שירותי ניהול ותמיכה' שבתוכה נספרים גם שירותי האבטחה, הניקיון, התחזוקה, הגינון  – נכללים  296,600 עובדי קבלן. גם אם ניקח רק מחצית מעובדים אלו בחשבון – היינו  148,000 עובדים – נהיה רחוקים ממדגם מייצג לפי כל אמת מידה סטטיסטית. אז מי עורך את הבדיקות הנדרשות לכל היתר?

השאלה השנייה שעולה מהדוח, היא מה קורה לכל אותם עובדים שלא הופרשו להם פנסיה וזכויות מצטברות אחרות מלפני שנת 2013?  מי בודק מה שולם וכמה והאם כלל שולם?

שתי השאלות הללו מעמידות בספק גדול מאוד את האפקטיביות של תהליך האכיפה של הממשלה. עד כמה היא באמת מסוגלת להפעיל אכיפה על כלל הקבלנים? מה כוללת האכיפה ומה לא? האם היא כוללת התייחסות לאיכות השרות, לתחרות הגלומה לארץ המובטחת שבשיטה? התשובה ברורה, היא לא. היא לא יודעת לעשות את זה באופן מלא, בוודאי לא בצורה אפקטיבית. אבל יתרה מכך, היא גם לא מעוניינת לעשות זאת כדי להימנע מתביעה של יחסי עובד-מעביד.

אם כבר ביעילות עסקינן, כמה עולה למדינה האכיפה הזו? כמה רואי חשבון ועורכי דין היא מעסיקה על מנת לבדוק את הנתונים? האם מישהו בדק את העלויות של מרכיב זה במיקור החוץ, שבשם קיצוץ בעלויות הפך להיות האורים ותומים של ממשלות ישראל לדורותיהן?

נחזור לעובדים ולגורלם. מי ערב לקרנות הפנסיה של אותם עובדים? האם החברות הללו עדיין קיימות? הרי בעליהן לא מחויבים בתשלום ישיר לעובדים אם החברה שלהם, נניח, פשטה את הרגל, מצב שכיח שמשכיח את העובדים ומותיר אותם מאחור ללא כתובת. אז לאן יפנו העובדים? לבית הדין לעבודה, למדינה?

חלק ניכר מהעובדים האלה הם עולים, או כאלו הנמנים על אוכלוסיות עניות, שחסרים את כלים המשפטיים הנדרשים ובוודאי חסרים את המרכיב הכלכלי שנדרש להעמיד לטובת העניין. מי יחזיר להם את כספם, את כספי קרן ההשתלמות, הפנסיה ושאר ההטבות הסוציאליות? וכמה עורכי דין ושופטים מטעם המדינה יצטרכו להעמיד לטובת כל זה? כמה זה יעלה? אף אחד  לא סופר את כל העלויות הללו  כשהוא יושב לחשב עלות העסקה ישירה מול מיקור חוץ או כל מילה מכובסת אחרת.

ואותם עובדים, אחרי שכל חייהם הבטיחו להם שעבודה מחלצת מעוני, איך תיראה הפנסיה המינימלית הגנובה שלהם?  ממה הם יחיו כשיהיו מבוגרים וזקנים, מהפנסיה של ביטוח לאומי? מי ישב אז לחשב אז את העלויות על שירותים לזקנים עניים שיחזרו על פתחי שרותי הרווחה, שגם בהם עובדות סוציאליות מנוצלות, חלקן עובדות קבלן בעצמן?

ומעבר לסנקציות שהחוק מחייב. האם אותם קבלנים נכנסים לאיזו "רשימה שחורה"? כתומה? או בכל צבע אחר? למען יראו ויראו. או שאולי גם להם כבר יש לוביסטים "שיסדרו" את הכל או יחכו לדלת המסתובבת עם או בלי ממשלה חדשה או לסירוגין יהפכו מחברת הקבלן " א.א. ניצולים בע"מ" לחברת  B.B קומבינות על חשבון העובדים בע"מ.

אורנה עמוס היא עובדת סוציאלית ומייסדת ומנהלת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה