על מחזור ע"ב של לוחמי האש שסיימו בשבוע שעבר את קורס ההכשרה שלהם, קשה יהיה לומר שהם 'צעירים': שבועיים לפני שאמור היה להסתיים הקורס שלהם, נקראו הלוחמים להשתתף במאמצים האדירים לכיבוי שרפות שהשתוללו ברחבי הארץ בגל השרפות האחרון. טקס הסיום שלהם נערך באופן חריג בעיר חיפה ולא באנדרטה של אסון הכרמל כמקובל, וזאת לאות הזדהות עם תושבי העיר ובמיוחד עם תושבי השכונות שנפגעו בשרפה.
רונן פורטל הוא אחד מ-65 לוחמי אש חדשים שסיימו את הקורס. הוא גר בגליל העליון במושב שדה אליעזר, בן 30, ונשוי לליז. הקורס שעבר רונן הסמיך אותו כלוחם אש במדינת ישראל, הן מבחינה עיונית והן מבחינה מעשית. משך הקורס הכולל שלב של חניכה בתחנות הוא כ-6 חודשים.
רונן מספר כי לקורס הגיע בכלל בגלל אשתו. "אשתי רשמה אותי לגיוס של הכבאות בינואר 2015. היה נשמע לי רעיון טוב והתחלתי את התהליך שכלל הרבה מיונים מתחיל בבוחן כושר ולאחר מכן גיבוש, מבחנים פסיכוטכניים במכון השמה, וועדת בוחנים והשתתפות בקורס. אחרי תקופת חניכה בתחנות, לראות אם האדם מתאים לתפקיד, אז מתחילים את הקורס הקורס מאוד אינטנסיבי עם המון תכנים עיוניים הכוללים פיזיקה וכימיה של הבערה. כל התורה בעצם שצריך כדי להבין מה עושים. זה לא מה שאנשים חושבים שבשביל לכבות שריפה צריך לשפוך מים ואז נגמר הסיפור."
תמיד רצית להיות לוחם אש? זה החלום שלך?
"זה לא היה חלום שלי מגיל צעיר. זה משהו שהלך והתפתח עם השנים. לאחר אסון הכרמל שהחשיפה והמודעות עלתה גם בציבור, אז כן רציתי וזה כן עניין אותי. האמת שיותר התאהבתי במקצוע תוך כדי תחילת העבודה כשאתה מבין מה המשמעות של המקצוע הזה ומה נדרש ממך. זו בעצם סוג של שליחות . אתה משרת את הציבור ותופס אותו ברגעים שהציבור הכי זקוק לך בעצם. במצב שהוא חסר אונים ואתה בעצם זה שבא ומציל אותו.
"הייתי לוחם בפלחה"ן גבעתי בתפקיד חובש קרבי והשתתפתי בלחימה וחילוץ פצועים בשנת 2006 גם במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה ומיד לאחר מכן במלחמת לבנון השניה, ככה שאני פחות או יותר באתי מהתחום הזה של להיות גם לוחם וגם אחד שעוזר ומציל ככה שידעתי למה לצפות."
מלכתחילה כוונותיך היו לעבוד בשירות הציבור?
"בדיוק. אני חושב שסתם לקום לעבודה, לקום בבוקר ובלי איזשהי משמעות זה לא שווה כלום. מרגע שאתה קם בבוקר והולך לעבודה ואתה יודע שיש משמעות למה שאתה עושה אז זה שווה כל דבר. גם המשכורת, זה לא באמת שווה את זה. מה ששווה, לדוגמה, זה מה שחווינו באירועים האחרונים בחיפה ובכל הארץ, אתה מקבל את כל החיבוק והאהבה מהציבור, זה משהו שאין לתאר אותו. הרגשה ששום כסף ושום דבר לא יכול להעביר את זה."
מה היה חלקם של חניכי הקורס במאמץ כיבוי גל השריפות האחרון?
"הניסיון שצברנו מאוד משמעותי. להשתתף באירועים בסדר גודל כזה, בשלב שאתה עדיין בקורס ואפילו עוד לא קיבלת את האסמכתא כלוחם אש, זה משהו מאוד גדול ומשמעותי. רוב הכבאים בארץ, אני חושב, לא השתתפו באירוע בכזה סדר גודל. לא חושב שהיו כזו כמות של אירועים בכ"כ הרבה חזיתות בכמות כח אדם, ממש כמו במלחמה רק ששדה הקרב הוא האש. זו מלחמה לכל דבר לעניות דעתי.
"אנחנו היינו ממש בכל הארץ. בזיכרון יעקב, חיפה , בית מאיר, נטף, נווה שלום. קפצנו עם כבאיות ואוטובוסים ממקום למקום. כל מקום שהיו צריכים אותנו קפצנו ותוך כמה שעות היינו שם.
"אתה רואה דירה שנשרפה כליל ואתה מתחיל להבין שזה בעצם בית של אדם שמכיל את כל החיים שלו, את כל הזיכרונות שלו והכל הלך לטמיון. ועובר לך בראש, אם זה היה בבית שלי, איך אני הייתי מגיב בסיטואציה הזו. צריך להבין זה לא רק 4 קירות ולא רק בלוקים ובטון, יש שם את כל החיים של הבנאדם. כשאתה רואה זוג שמגיע ומתבקש ללוות אותם לדירה שלהם ואינך יודע אם הדירה נשרפה או לא, כשהם פותחים את הדלת ורואים שהדירה שלמה אז הלב שלך קצת נרגע ואתה יודע שהצלחת לעשות את העבודה ולהציל להם את הדירה. אילו אירועים, שאני יודע אישית, שהם ילוו אותי כל החיים שלי, בעיקר שזו תחילת הדרך שלי."
