אתמול אחה"צ התקיימה הלווייתם של עמרי ועילי ניר ז"ל, שנהרגו באסון בעת טיול בנחל צאלים ביום שישי האחרון. עמרי ועילי נטמנו בבית הקברות בכפר וויתקין, בו מתגוררת משפחת ניר. את דרכם האחרונה ליוו מאות חברים, בני משפחה ומכרים. "אני רוצה רק להגיד תודה לצוות של סורוקה, שבתוך הגיהנום המטורף הזה היו אור באפלה ואין לי מספיק מלים להודות להם, פשוט נשמות טובות". אמרה שירי, אשתו של ניר ואמו של עילי, אשר קראה תפילת הקדיש.
האב ובנו השתתפו בטיול משפחות, ובעת ירידה מהמצוק לנחל צאלים, חלק מסוכן במסלול הכרוך בירידה בעזרת סולמות, החליק עילי הבן, ואביו עמרי מיהר לתפוס אותו. השניים התגלגלו במורד הצוק, כאשר על פי עדי ראייה עטף עמרי את בנו לאורך הנפילה וספג את רוב המכות. האב עמרי נהרג במקום ועילי נפצע באורח קשה מאוד. לאחר מאמצים רבים של צוות בית החולים סורוקה לייצב את מצבו, חלה ביום ראשון התדרדרות במצבו של עילי, והרופאים נאלצו לקבוע את מותו. בעקבות מות השניים, המשפחה נתנה הסכמה לתרומת איברים.
"עומריקי אחי האהוב. לפני חודשים ספורים חגגנו לך יום הולדת 50 בבית הורינו בנהריה. היינו שם כולנו, זה היה יום מאושר מאלה שאתה משחזר לפני שינה ואסיר תודה על הדברים הבנאליים המובנים מאליהם. מי חשב שתוך חודשים ישתנו חיינו ללא היכר." ספדה עינת, אחותו של עמרי. עינת התייחסה בהספדה גם לתרומת האיברים של עילי, החלטה אותה קיבלה המשפחה ברגע הקשה בו נודע על מותו, "עילי, עכשיו הלב שלך פועם בגופו של ילד בן שמונה וחצי. אלה ימים קשים מאוד עבור כולנו. אנחנו ביחד וזה אולי הדבר היחידי שמאפשר לנו לנשום אל הפצע והכאב. אני מבטיחה לך עמרי שנשמור לך על המשפחה שלך".
ארבעה אנשים יחיו בזכות עילי
מבית החולים שניידר לרפואת ילדים נמסר שב-24 השעות האחרונות הושתלו איברים בארבעה ילדים בעקבות תרומת האיברים של עילי. בין היתר לבו של עילי הושתל בילד כבן 8 ממרכז הארץ, אשר סבל ממחלת לב אשר גרמה לאי ספיקת לב, והוא נזקק להשתלה דחופה להצלת חייו. כבד הושתל בילדה בת 4 מדרום הארץ, אשר סבלה מגידול בכבד וטופלה בחודשים האחרונים מחלקה האונקולוגית. ריאותיו של עילי הושתלו באישה בת 55 בבי"ח בילינסון וכליותיו יושתלו בהמשך.
מהמרכז הלאומי להשתלות – אָדי, נמסר כי מעל אלף ישראלים סובלים מכשל תפקודי של איבר בגופם וממתינים בדחיפות לתרומת איברים, על מנת שיוכלו להמשיך לחיות. במרכז מוקירים את תעצומות הנפש של משפחת ניר, אשר נדרשו מהם להסכים לתרום את איבריו של עילי, "לאבד חצי משפחה בעל ובן, ולחשוב על הצלת חיים זאת אצילות נפש אדירה", אמרו.
המרכז הלאומי להשתלות – אָדי הוקם על ידי משרד הבריאות בשנת 1994 במטרה לייסד בארץ גוף ממלכתי שינהל ויתאם את מערך תרומות האיברים וההשתלות. מאז 2008 פעילותו מעוגנת בחוק תרומת איברים. בתחילת 2016 מספר הממתינים להשתלה עמד על 1153 אנשים ועד השנה זו בוצעו בישראל 433 ניתוחי השתלות איברים.
"מעשה אציל, אנושי מוסרי והלכתי"
הרב יובל שרלו, מראשי רבני צהר, העוסק בסוגיות של אתיקה רפואית ומלווה משפחות ברגע החלטתם לתרום איברים, התייחס היום לאירוע, "קשה למצוא מעשה אציל, אנושי מוסרי והלכתי, מצד משפחה בעת פטירת יקירה, מאשר לחשוב גם על הענקת חיים לאחרים".
בשיחה עם 'דבר ראשון' תיאר שרלו את השינוי הגדול התהווה כיום בישראל, ובציבור הדתי והמסורתי בפרט, בכל הקשור להכרה בחשיבות תרומת האיברים, "ניתן לתרום איברים רק כאשר, מבחינה רפואית, מערכת הגוף פועלת בצורה מלאכותית. לפני 30 שנה הרבנות הראשית הכירה הלכתית במוות המוחי, ומאותו הרגע תרומת האיברים היא לא רק אפשרות," מדגיש שרלו, "אלא, הופכת למצווה."
שרלו מספר כי יותר ויותר דתיים, ובעיקר המסורתיים, תורמים איברים, "כל פרסום כזה משפיע על נכונות לתרום איברים, וכיום אנחנו נמצאים על מעל 60% הסכמה". מעל 850 אלף ישראלים חתומים כיום על כרטיס אדי, ולפי הדוח המסכם האחרון של פעילות המרכז להשתלות, מאז שנת 2005 עולה בהתמדה אחוז המסכימים לתרומת איברים. בשנת 2015, 77 משפחות הסכימו לתרום את איברי יקיריהם להשתלות, "אנחנו צריכים להגיע ל-80% הסכמה, ואז כל עניין הממתינים לא יהיה קיים. על ה-20% הקשים, מ-60% ל-80%, צריך לעבוד."
הרב שרלו מדגיש כי האחראי על תרומת האיברים בבית החולים הוא מתאם ההשתלות, וכאשר משפחה מתלבטת, יש לה כתובת לפנות אליה, "רבני צהר מנסים להקים כיום מערכת מוסדרת יותר להתייעצות עם רב שהוכשר לכך גם ע"י הרבנות וגם ע"י משרד הבריאות. ברוב המקרים אני מוצא את עצמי נקרא על ידי המשפחות להתייעצות. מדובר במשפחות שקודם כל הבינו שהמצב בלתי-הפיך, וזה מצב קשה. כי אתה בא למיטת החולה ויש חמצן, ויש לחץ דם ויש מוניטור – אבל הכל מלאכותי. וקשה להבין שהבנאדם מת לגמרי. את השלב הזה שנגמרו כל התקוות המשפחות חייבות לעבור, וזה שלב נורא קשה, נורא קשה. וברגע שהן מבינות שמה שרואים זה מטעה – אז בדרך כלל מתחיל שלב הנכונות והרצון לתרום."
"ישנה גישה הלכתית, בעיקר בקרב הציבור החרדי-ליטאי, שטוענת שלא ניתן להכיר במוות המוחי ולכן לקיחת איברים היא רצח – אני מכבד את העמדה הזו והיא לגיטימית. מה שפחות לגיטימי זה לא לרצות לתת, אבל כן לקחת. אבל כל עוד מסרבים לתת ומסרבים לקבל – זה מכובד מאוד בעיניי."
את האתגר הגדול ביותר לשינוי התדמית על תרומת איברים, מוצא שרלו בעיקר בקרב הציבור המסורתי, "יש תדמית ציבורית שההלכה מתנגדת לתרומת איברים, ואז לא רוצים להתעסק עם אלוהים. המשימה הגדולה היא לשנות את התדמית הזו, רוב פוסקי ההלכה רואים בתרומת איברים מצווה גדולה, וכשהתדמית הזו תשתנה נוכל להציל יותר חיים".
