צו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו על ספקיות האינטרנט בישראל לחסום את כתובות האינטרנט של אתר SDAROT, הגובה כספים בעבור הפצת תכנים פיראטיים ומפר את זכויות היוצרים, פורסם מוקדם יותר השבוע. החסימה המדוברת מוחקת את שמות המתחם של האתרים משרתי השמות של ספקיות האינטרנט (DNS).
למרות החסימה, בכל מחשב ואף במכשירים סלולריים ניתן לבחור ידנית שרת DNS אחר כמו של השירות OPENDNS או שרתי ה-DNS של גוגל, שאינם חוסמים אתרים ישראלים. שימוש בשרת DNS איכותי ומאובטח הוא צעד הגיוני מסיבות נוספות כמו למשל הוספה של שכבת אבטחה החוסמת סוגים מסויימים של התקפות ופריצות למכשירים. לא ידוע האם בארגון זיר"ה, העומד מאחורי התביעה, ביחד עם גופי שידור אחרים בישראל בונים על כך שקושי טכני זה יהיה מה שירחיק גולשים מהאתר הפיראטי, אך ייתכן שזה המקסימום שביכולתם לעשות בשלב זה לגבי חסימת אתר הפועל מחו"ל. נכון לזמן כתיבת הידיעה, עדיין ניתן לגשת לאתר ממחשבים בישראל.
אתר 'sdarot' לא שלי. בכל הכתבות למעט אחת הוצגתי כבעלים רשמי וסופי של האתר, אבל אני לא יודע מי הבעלים ואין לי קשר אישי אליו."
בזיר"ה ניסו לטעון כי מיכאל בן עמי, שוטר לשעבר מדימונה, עומד מאחורי האתר ונהנה מהכספים שמגיעים ממנו. לטענת בן עמי, הקשר בינו לאתר היה שולי ביותר ונפסק לפני שנים. בעבר, האתר אוחסן על שרתים שהשכיר בן עמי בחברה בה היה שותף, וכאשר קיבל התראה מארגון זיר"ה על ההפרות לכאורה שמתבצעות באמצעות שרתיו, סיים את ההתקשרות עם בעל האתר, שכינה עצמו אלי כהן, אותו לא פגש מעולם. האתר פיגר בתשלומי דמי האחסון ולא שילם את חובותיו לחברת האחסון, בה היה שותף בן עמי, שמאז פשטה את הרגל ונסגרה.
ארגון זיר"ה ניהל תביעה כנגד האתר כבר בשנת 2013, עליה הוטל חסיון, כדי לנסות להתחקות אחר מפעילים. בפסק הדין החלקי מצוטט עו"ד ערן פרזנטי, המייצג את בעלי זכויות היוצרים: "אנחנו רואים פעילות של (אתר) סדרות. אני לא זוכר אם יש שם פייפל. בזמנו הפייפל בבקשת הכינוס נכסים המקורית עשינו חקירה ותשלום בפייפל והגענו לפייפל. פייפל היו צד לתיק ומסרו פרטים כולל שם של הנתבע. נתפסו כספים בשלושה חשבונות פייפל שונים. גם השם שלו הופיע בחשבונות".
בן עמי מודה שהוא נהנה בעקיפין מהאתר בעבר, אך טוען שכעת אין לו שום קשר אליו והוא אינו מתפרנס מהתחום כלל, אלא מקצבת נכות של משרד הביטחון. בשיחה עם דבר ראשון אמר בן עמי: "אתר 'sdarot' לא שלי. בכל הכתבות למעט אחת הוצגתי כבעלים רשמי וסופי של האתר, אבל אני לא יודע מי הבעלים ואין לי קשר אישי אליו. כשפנו אלי לפני כמה שנים מזיר"ה אמרתי להם 'זה מפריע לכם? אין בעיה, אני אדבר עם בעל האתר'. דיברתי איתו, ותוך כמה ימים האתר הפסיק להיות מאוחסן אצלי. הכספים שקיבלתי מאתר הגיעו לי בזכות על שירותי האחסון שסיפקתי להם. בפסיקה לא נקבע שאני מפעיל את האתר, צריך לשים לב לכל מילה שם". ואכן, בפסק הדין החלקי נכתב "ככל שיוכח לכאורה כי הנתבע מפר או יפר בעתיד את האמור בפסק דין זה, הוא יחויב בתשלום של 1,000 ₪ לכל יום הפרה, או יומיים מאסר לכל יום הפרה ככל שהתשלום לא יבוצע".
בן עמי טוען להתעמרות מצד ארגון זיר"ה ומצד המשטרה. "כשנעצרתי, אחרי שהסגרתי את עצמי, נלקח ממני הדרכון וקיבלתי צו איסור יציאה מהארץ. בדיון בבית המשפט השופט הבין שאין בסיס ממשי להאשמות כנגדי בשום אופן. הוא הורה להחזיר לי את הדרכון ולבטל את צו איסור היציאה מהארץ." בן עמי מתלונן כי בגין צו כינוס הנכסים, שוטרים בשכר התפרצו לביתו והחרימו מחשבים וטלפונים סלולריים וציוד הקלטה, תוך שהם גורמים לטראומה למשפחה. "הם ניסו לעבוד על השופט שיש לי מכשיר הקלטה שמשדר, אבל זה לא מכשיר שמשדר, זה מכשיר חוקי שהקלטתי איתו פרקים כדי שאשתי תוכל לצפות בהם, אין בזה שום דבר פסול.
עו"ד פרזנטי טען במשפט כי במחשב של בן עמי נמצאו סימנים הקושרים בין בן עמי לניהול האתר בהווה, טענה שהשופט לא קיבל בינתיים. את בן עמי זה לא מספק: "אני אגיש נגדם בקשת פיצוי על עוגמת הנפש. אני מבין עכשיו שהסיפור עוד לא נגמר, זה רק פסק דין חלקי. אני יודע מה הם הולכים להגיד, הכל קשקושים. אני אסתור כל טענה שלהם בצורה מאוד קלה, ואני אפילו לא זקוק לעורך דין, הם פשוט חבורה של ליצנים". על פניו, ייתכן שההתעקשות של זיר"ה למצות אכיפה מחמירה כל כך כנגד בן עמי, מבוססת על כך שאותו הם הצליחו למצוא, בעוד שהאתר עצמו ממשיך להזרים תכנים מוגנים באין מפריע.
בדף הפייסבוק של האתר פרסמו פוסט שטוען שתפסו את האדם הלא נכון ושהם "אינם מתכוונים להכנע":
מהו המנגנון מאחורי צפיה פיראטית ?
אתר SDAROT מפעיל מערכת המקליטה תכנים מוגנים ומפיצה אותם בתשלום, לרבות תכנים ישראלים וסדרות רבות מחו"ל עם תרגום בעברית ובאיכות HD. גולשים שלא משלמים, זכאים לצפות גם הם בשידורים, אך באיכות רגילה, וברוחב פס מופחת, כך שהצפיה נחסמת כאשר מספיק גולשים נמצאים באתר ברגע נתון. כנראה שמפעילי האתר אינם חוששים מגילוי, שכן הרכב המערכת מפורסם בגלוי באתר עצמו הכולל כ-30 בעלי תפקידים כמו: מקליטים, מקודדים, מסנכרני תרגומים, תקצירנים ואפילו עורכים לשוניים, המזדהים רק בכינויי רשת ולא בשמם האמיתי. לולא היו התכנים בלתי מורשים, היה מדובר באתר מקצועי לחלוטין המספק שירות נח, שעולה על רוב האתרים החוקיים בתחום. כל העלאה וצפיה של תוכן מוגן באתר הינה הפרת של זכויות היוצרים ושל החוק הישראלי, אך בישראל לא מתבצעת אכיפה כנגד גולשים פרטיים, ואת מפעילי האתר, כפי שנאמר, קשה לאתר. את האתר עצמו לא ניתן לחסום בישראל כיוון שהוא מאוחסן ככל הנראה על שרת בחו"ל ומוגן מאחורי שירות כמו CloudFlare שמסווה את הכתובת האמיתית של האתר.
במשרד המשפטים בראשות השרה איילת שקד (הבית היהודי) הגישו באוקטובר האחרון טיוטה דרקונית לתיקון חוק זכויות היוצרים, לפיה יוחמרו מאוד הקריטריונים להפרת זכויות ברשת, וספקי האינטרנט יחוייבו להעביר את שמות הגולשים שהעלו או שיתפו תוכן מוגן, כאשר בעלי אתרים וגולשים יהיו חשופים לאחריות פלילית. למעשה, מדובר בהצעה לצנזר את האינטרנט באופן שיעלה מאוד את הסיכון כלפי בעלי אתרים בישראל וכלפי הגולשים כאחד. מבקריה טענו שמדובר ברעיון מגוחך שכן יינתן סעד אכיפה דרקוני לחברות מסחריות, אבל קורבנות לבריונות רשת, שתמונותיהם האינטימיות הופצו ברבים לא יהיו זכאים לסעד דומה.
בארה"ב הוגשו כ-35,000 תביעות אישיות נגד אנשים פרטיים בגין הפרת זכויות יוצרים, אך אפילו הן לא הצליחו לעצור את השטף ולצמצם את התופעה של שיתוף הקבצים הפירטי. העבירה שבהפרת זכויות יוצרים אינה שקולה לגניבה, שכן היצירה לא נגזלת מבעלי הזכויות, אלא שנעשה בה שימוש לא מורשה והיא פוגעת בפרנסתם. הפתרונות שהוכחו כאפקטיביים להגנה על היוצרים עצמם, אינם מתחום האכיפה, אלא מתחום מודלים עסקיים חדשים – הפקות באמצעות מימון המונים, השכרה ומכירה של יצירות בודדות במחירים זולים בשיווק ישיר ליוצרים וניתן להציע גם מס קטנטן, שיועבר כתשלום פיצוי מתמשך ליוצרים, שיוטל על גלישה באינטרנט, כמקבילה למס שהוטל בזמנו על קלטות וידאו ואודיו, ששימשו לשכפולים לא מורשים של מוסיקה וסרטים.
תגובתו של עו"ד ערן פרזנטי שמייצג את זיר"ה לא נמסרה עד מועד פרסום הכתבה.
