האמת היא שאני משותק כמעט לגמרי לנוכח הנתונים שמגיעים כבר שנים מהמלחמה הנוראה בסוריה ובימים האחרונים במיוחד.

הרוע והאסונות שולטים ומקבלים חסויות בינלאומיות והכל מעבר לפינה ומזוויע.

מי שמתלבט איך ניתן לסייע מוזמן לקרוא את הטור החשוב של אליזבט צורקוב שכותבת על סוריה באופן עקבי ועומדת בקשר ישיר ויומיומי עם ארגונים סורים.

בשיר המצורף של שחר-מריו מרדכי הארצות לא מחולקות לגבולותיהן, החלוקה היא בין האנשים לשליטים – שהם ציר הרשע. בשיר משולבים פיוטים ממחזור הסליחות הפונים לאל שפניו מוסתרות בשעה זו שברואיו נשחטים באכזריות במטרה לעורר אותו.

אני לא תמים, אבל מקווה שגם המלחמה המיותרת הזאת תסתיים וכמה שיותר מהר.

ובתשובה לשאלה מי בעניין שלנו, האמת העמוקה והמטרידה היא שאף אחד, רק אנחנו.

 לכן בגללכם

"שור לחצם וענים" (ר' דוד אבן בקודה)

הוֹי, אֶרֶץ סְפָר וּמְרוּדִים

מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַקַּו

שֶׁמָּתְחוּ הַתַּלְמִידִים

בְּסֵפֶר מְנֻקָּב

וְחַף מִיֶּשַׁע

שַׁלִּיטִים הֵם צִיר הָרֶשַׁע

וַאֲנַחְנוּ – אֲנוּסִים.

 

הוֹי, חוֹשְׁבֵי-אָוֶן עַל מִשְׁכְּבוֹתָם

בְּאוֹר הַבֹֹּקֶר יֵשׁ לְאֵל יָדָם

וְנִדְרָסִים הָאֲנוּסִים בִּשְׁעֹט-דְּהִירָתָם

שִׂפְתֵי סוּסִים לַמְּיֻחָסִים

שֶׁרוֹטְטִים טִטִים-טִטָם

פּוֹרְצִים צִיִּים שֶׁל מְטוֹסִים גְּדוֹלֵי סְנַפִּיר מֵעַל לָעִיר

בִּלְהָקוֹת לְהַכּוֹת

גַּלִּים בְּנֶפֶשׁ

צְמֵאַת-עוּף-רָחוֹק-מִגּוּף

בְּהִטָּרְפָהּ.

 

וּמִי עוֹד יָמוּת כְּמוֹ כֶּלֶב

יָם-

עָנְיָם

הוּא מַגֵּפָה

 

מִי בַּמַּיִם, בַּצָּמָא

מִי בָּרָעָב, מִי בַּחַיָּה

מִי הִרְעִיבָנוּ, הִשְׁפִּילָנוּ

וּמִי

בָּעִנְיָן שֶׁלָּנוּ

 

הוֹי, אֶרֶץ מַחֲנוֹת פְּלִיטִים

מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַקַּו

שֶׁמָּתְחוּ הַשַּׁלִּיטִים

בְּסֵפֶר מְשֻׁכְתָּב

וְחַף מִיֶּשַׁע

חברי הכנסת – סֶרֶט פֶּשַׁע.

בְּנֵי הָאָרֶץ – שַׂחְקָנִים.

 

הוֹי, רַעַם שֶׁנּוֹרָה קָרוֹב לָרוֹעֶה בָּעֲנָנִים

וְאַזְעָקָה:

 

מִי בַּחֶרֶב, מִי

בָּאֵשׁ

מִי יָמוּת

בַּחֲנִיקָה

 

מִי יָנוּחַ, מִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט, מִי יִטָּרֵף

מִי קִיְּמָנוּ, הֶחֱיָנוּ

וּמִי

בָּעִנְיָן שֶׁלָּנוּ

 

לֹא בָּאֵשׁ וְלֹא בַּמַּיִם

נִפְדֶּה לָנוּ יְרוּשָׁלַיִם

אִם שַׁעַר הָעִיר – שַׁעַר אַשְׁפּוֹת הוּא

וְרָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ

כֹּהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ –

הִשָּׁמְרוּ, הִזָּהֲרוּ

 

לְמַעַנְךָ, קוּם אָדָם.

דְּלֵה אִתְּךָ מִמְּצוּלוֹת יָם

כָּל שְׂבֵעֵי רוֹשׁ וְלַעַן

בְּבֵית נוֹדָם וְשִׁבְיָם

וְשׁוּר לַחְצָם וְעָנְיָם

וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם

וְהַט אֹזֶן לְשַׁוְעָם

קוּם, לַצֶּדֶק תְּשַׁחֵר

שְׁמַע, בֶּנְאָדָם, אַל תְּאַחֵר.

 

נַעֲשֶׂה לְטוֹבָה אוֹת

נָחֹן נְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת

לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאוֹת

נִדָּחִים – מֵרֹב תְּלָאוֹת

עוֹרָם שָׁחַר, לִבָּם סְחַרְחַר

עֲשׂוּ לִפְנֵי שֶׁמְּאֻחָר.

 

הַאִם אַתָּה רוֹאֶה הַקּוֹל

הַאִם אַתְּ מְעִזָּה לִשְׁאֹל

מָה אִתָּנוּ וּמִי לָנוּ

כִּי תָּבִינוּ שֶׁכֻּלָּנוּ

 

עַל סַף אָסוֹן

עַם שְׂבַע-רָצוֹן

עַם שְׂבַע-רָצוֹן

עַל סַף אָסוֹן.

מתוך "מי בעניין שלנו", הוצאת עם עובד 2013