'שנית עמונה לא תיפול'. סיסמת הקמפיין שליווה את המאבק נגד פינוי עמונה, המשיכה ללוות את המאבק גם כשהיה ברור לכל כי עמונה תפונה. בשבועות האחרונים, לאחר שסעיף עמונה הוצא מהצעת חוק ההסדרה והוצע מתווה נכסי הנפקדים להעתקת הישוב, הפך המאבק מקרב נגד הפינוי למיקוח על תנאיו.
כבר במסיבת עיתונאים אותה כינס מטה המאבק ביום בחמישי שעבר, חדל יו"ר מטה המאבק אביחי בוארון מלהתייחס לפינוי כדבר שאינו על הפרק, ואמר כי התושבים יסכימו להתפנות רק בעבור הדרישה שיובטח להם שכל הישוב יעבור מדלת לדלת – משפחה שתתפנה מביתה, תכנס מיד לדלת ביתה החדש על ההר. מתוך רצון הממשלה שלא להיגרר למראות הפינוי הקשים של הריסת 9 הבתים בעמונה בשנת 2006, נולד המתווה החדש שאינו שונה מהותית מהמתווה הישן: 24 משפחות יועתקו למיקום חדש במקום 11, ולמשך זמן של שנתיים במקום 8 חודשים. בנוסף ימונה פרוייקטור, מטעם הממשלה ולמען התושבים, שיוודא את ביצוע המתווה ותחת לוחות זמנים. אתמול הכריעו התושבים לקבל את המתווה ובכך, לכאורה, יצאו כולם מנצחים.
יש הסבורים כי הכרעת התושבים באה גם מתוך כניעה. פשוט נגמר להם הכוח להיאבק, במה שנראה יותר ויותר כסוף הבלתי נמנע. בתוך כך עמותת יש דין כבר הגישה התנגדות למתווה, שימקם את הבתים על חלקה 38, צפונית למיקום הנוכחי, ולא ברור עדיין אם בג"ץ יאשר את המתווה.
בעוד עתידו של המתווה לוט בערפל, שני דברים נקבעו בצורה ברורה ביממה האחרונה. האחד הוא שקמפיין המאבק, שהיווה טריגר לקרב על הנהגת הימין בין בנימין נתניהו לנפתלי בנט ואיים על שלמות הקואליציה, בא לסיומו. השני הוא שעם הפסקת המאבק תושבי עמונה שמים את מבטחם בהתחייבויות הממשלה, וימים יאמרו מה תקיים.
גם אם יתפרק המתווה בחודש הקרוב, הרוויחה ממשלת ישראל מרווח נשימה מספיק בשביל להעביר את תקציב המדינה הדו שנתי, אותו תקציב שיבטיח את יציבותה לשנתיים הקרובות. זוהי אותה יציבות בחשבון הסופי שתפעל לרעת מתיישבי עמונה, שמאבדים מנוף לחץ משמעותי לקיומה של הפעימה השנייה של המתווה – דאגה ליתר 18 המשפחות שיתפנו מהישוב. נתניהו במהלך אחד יצר מציאות 'הפרד ומשול' בקרב מתיישבי עמונה בהיווצרות 2 קבוצות, המתנגדים והתומכים בפינוי. עוד ניצחון נרשם לזכותו בכך שהצליח לבצע את פסיקת בית המשפט לפינוי הישוב ובאופן שלא יחשב לו כאילו ממשלתו עקרה או החריבה ישוב מאדמת ארץ ישראל.
מצד הקמפיין, ההישג המרכזי שלו הוא בכך שעמונה תמשיך להיות רשומה על המפה. אבל כנראה שבהחלטתם של התושבים לקבל את המתווה, הם הכריעו גם שהישוב על המרקם האנושי שלו גם יחדל להתקיים. חלק מהמוטיבציה של המאבק הייתה בלקחים אותם למדו ממקרה הפינוי של מאחז מגרון. מאחז מגרון נבנה גם הוא באופן לא חוקי על קרקעות פרטיות, ובהסדר עם המדינה הוחלט להעתיקו בהסכמה. עברו ימים והתברר כי המעבר של מגרון לשטח מצומצם לצרכיהם גרם להתפרקות הישוב. אומנם תושבי עמונה יעברו למיקום חדש, רק שהשטח הוא במשחק סכום אפס. לא יהיה מקום לעוד משפחות, דינמיקת ההתרחבות תיעצר ובכך ישבר המרקם החברתי. תושבי עמונה גם טרם החליטו מי יהיו בין 24 המשפחות שיעברו למיקום החדש, אך החלטתם תלמד הרבה. אם נניח שמנהיגי המאבק בוארון והרב יאיר פרנק יהיו בין 24 המשפחות, מעניין יהיה לראות אם ישארו להם המוטיבציות להיאבק את מאבקן של יתר המשפחות, כישוב אחד ומלוכד, או שבכך שמינו את הפרויקטור, יוכלו גם הם להשתחרר מן העול.
יש שיאמרו שפרשת עמונה הסתיימה בניצחון גדול בכך שהביאה את חוק ההסדרה לסדר היום (יש מי שעדיין מאמין שהוא יעבור) ואת הסדר נכסי הנפקדים שגם הוא מהווה תקדים. על אף שהחוק עוד לא נחקק והמתווה עוד לא הגיע לידי ביצוע, אפשר לומר בבירור כי מי שיקטפו את הדיבידנד הזה לא יהיו תושבי עמונה. יישובם דה פקטו יפורק.
זהו עוד מקרה בו הנאבקים שהיו בטוחים בצדקת דרכם בעצם שרתו מטרות של אחרים בהם ההנהגות הפוליטיות הימניות, הליכוד והבית היהודי, ומנגד אותם גורמים קיצוניים הרואים את רעיון ארץ ישראל השלמה כעליון על חוקי מדינת ישראל. אחד ממיצגיה הוא דב ליאור מקריית ארבע שאמר כי על תושבי עמונה לסרב למתווה ולהיאבק על שלמות ארץ ישראל. אלה גם אלה – ביתם לא נמצא בסכנת הריסה או פינוי. ביתם לא מונח על הכף.
