שלוש מכות נחתו על תושבי המאחז הלא-חוקי עמונה לאורך מאבקם: הם איבדו את תמיכת הזרם המרכזי של ההתנחלויות, בתיהם יפונו וקהילתם פוצלה. ברביעי האחרון נחתה עליהם המכה הרביעית – הם שימשו חליפת מגן למי שניהלו נגדו מאבק בלתי מתפשר בשנה האחרונה – ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לאחר הפרסום ב"ידיעות אחרונות" על ההתבטאות של נתניהו כי גם הוא נאלץ לעזוב את ביתו, מיהרו תושבי עמונה לצאת להגנתו. בהודעה שפרסמו לתקשורת נכתב כי "ראש הממשלה גילה אמפתיה אמיתית ורצון כנה לסייע ככל יכולתו כדי להקל על הכאב והצער בהריסת בתינו. הדברים שפורסמו רחוקים מהמציאות, והם עיוות של שברי דברים שאינו משקף את השיחה ואת רוח הפגישה". לקרוא את המילים האלה, ולדמיין את תושבי עמונה כשבויי מלחמה.

כאב לי בעיניים לקרוא את ההודעה של תושבי עמונה. לא רק שהכחישו שהוא אמר להם כי הוא מבין "מה זה לאבד בית", הם גם הגדירו אותו כבעל "אמפתיה אמיתית" למצבם וכי הוא בעל "רצון כנה לסייע ככל יכולתו כדי להקל על הכאב והצער". לקרוא את הנאמר ולא להאמין שמדובר באותו קומץ של אנשים שכמעט וגרמו להתפרקותה של הקואליציה, הדירו שינה מעיניהם של אנשי כוחות הביטחון שנערכו לפינוי אלים ומשכו את תשומת הלב התקשורתית בכל התקופה האחרונה, שנזכרה במראות הפינוי האלימים במיוחד של אותו מאחז בדיוק משנת 2006. הודעתם זו היא העדות האחרונה לכך שכעת הם הפכו לשבוייו של נתניהו.

נתניהו לא שבר את אנשי עמונה. במקום זה, הוא לכד אותם בשלמותם וסיכל את תכניתם. בכך הוכיח את נכונותם של דברים שנכתבו לפני למעלה מ-2500 שנים, בספר אומנות המלחמה לחכם הסיני סון דזו – "מוטב לקחת צבא שלם בשבי מלהשמידו (…) כליל-המעלות אינו שתהיה נלחם ומנצח בכל מערכותיך; כליל-המעלות הוא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה." ועוד נכתב שם כי "מדרגה עליונה במצביאות היא לסכל את תוכניות האויב."

בתחילת השבוע כתבתי כי נתניהו יוצא כמנצח מפרשת עמונה – הוא הצליח לסכל את התנגדות התשובים, ולפנות יישוב מבלי שהדבר ייזקף לרעתו במחנה אליו הוא משתייך. כניעתם של אנשי עמונה הביאה גם לכך שהתקציב הדו שנתי יעבור בצורה חלקה מהצד הימני של המפה הפוליטית (התנגדות שמאלית לתקציב ממילא לא קיימת). עד להודעת ההגנה על נתניהו ברביעי האחרון, לא ניתן היה להבין את גודל הניצחון. נתניהו גרם לתושבי עמונה לצאת ולהגן עליו, וזה בכלל לא משנה אם הוא באמת אמר את מה שאמר או לא אמר כלל. מסתבר שאנשי עמונה זקוקים לנתניהו יותר מאשר נתניהו זקוק לאנשי עמונה.

לא רק שאנשי עמונה הסכימו למתווה שמפרק את קהילתם ואינו מבטיח את עתידם על ההר, הם גם חתמו כי יסכימו להתפנות בהסכמה ומרצון אפילו אם המתווה עליו חתמו לא ייצא לפועל. "אנו נפנה את הישוב בדרכי שלום וללא כל עימות, ונימנע מהתנגדות לביצועו של פסק הדין (…) זאת אף אם לא ניתן יהיה לבצע את עמדת הדרג המדיני כפי שתוארה לעיל, בחלקה או במלואה, בשל צווים שיפוטיים", מסרו בהצהרתם לבג"ץ.

ההודעה הזו ממחישה את המכה הרביעית שנחתה על התושבים, שממשיכה את שלוש המכות שבאו לפניה – ממש כמו בסיפור המפורסם על היהודי שנאלץ לאכול את הדג המסריח, חטף את המלקות וגם נזרק מהעיר.