הרב שלמה אבינר, מהבולטים שברבני הציונות הדתית, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו גילוי דעת תחת הכותרת "כולנו סוציאליסטים".

כאיש "ישיבות הקו" מזוהה הרב אבינר עם גישה הלכתית סגורה ומחמירה. הוא מתנגד לשירות נשים בצה"ל (ולשירת נשים קל וחומר) וליוזמות משותפות כגון "929 קוראים תנ"ך ביחד". בהתאם לתפיסת "הקו" הוא אוחז בתפיסת עולם ממלכתית המתנגדת לכל פגיעה במדינה ובסמליה וקוראת לציות להוראות הצבא.

עמדותיו, ככלל, לא "יורדות בקלות בגרון" החילוני-הומניסטי שלי וגם בתוך הציונות הדתית אינו מהמקלים. עם זאת, הרב אבינר הפגין לאורך השנים אומץ מוסרי וציבורי כשהפנה חיצי ביקורת לציבור ממנו הוא מגיע וקבע לאחר רצח רבין ש"הרוצח ינק צידוק ולגיטימציה מאווירה בה מושמעים ביטויים כגון רבין 'בוגד', 'מוסר', 'רודף'…".

גילוי הדעת המדובר חשוב כי הוא מייצג קול חסר בשיח הציבורי שלנו. הקול הדתי-חברתי, שלהערכתי יכול להיות לו משקל מכריע בשינוי המגמה החברתית מהידרדרות לחברת-זירה דורסנית אל עבר חתירה מחודשת לחברת מופת. דווקא אנשי הציונות הדתית, המבקשים דרך הגשמת הציונות להגשים אידאלים גדולים, מסוגלים וחייבים להישמע גם לתביעה החברתית העולה מחזון הנביאים.

אני מרשה לעצמי שלא להעמיק כאן במחלוקת החריפה שלי עם רוב הציבור הדתי-ציוני על העוול שגורם מפעל ההתנחלויות. אדגיש רק שללא אימוץ של שיח חברתי מהסוג שרומז עליו, אולי, הרב אבינר, לא יוכל להתגשם החלום הציוני – לא החלום הציוני שלי, ולא החלום הציוני של אנשי הציונות הדתית. דרך שיח זה לעומת זאת יכול להיווצר חיבור בין ציבור זה לקולות חברתיים-מגשימים בשמאל הציוני – חיבור שאני רואה בו תקווה גדולה.

ממקום זה אנסה להצביע על נקודות מפתח בדבריו של הרב.

העמדת הקביעה התנ"כית "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן" (דברים ט"ו) כתביעה מוסרית ודתית (ולא רק כהבטחה אלוהית לעתיד) והצבתה נוכח נתוני העוני – היא מעשה חשוב ביותר. כמוה גם הקביעה, מצד פוסק הלכה חשוב, ש"על פי ההלכה, ההגדרה של עני, הוא מי שחסר לו החיוני" והקביעה החד משמעית שישנם רבים בארצנו הנופלים בקטגוריה הזו. במובן זה, נאמן הרב למשפט שפתח את דבריו וגם למורשת יהודית-סוציאליסטית מפוארת וארוכת שנים.

צודק הרב גם בהשוואתנו למדינות המפותחות (ה-OECD). אינני רואה במדינות אלו מודל לצדק מופלג – אך העובדה שביחס אליהן אנו ממוקמים במקום גרוע במדדי השוויון הכלכלי מוכיחה שהעוני רחב ההיקף הוא לא  גזרה הכרחית של כלכלה "מודרנית". המשך העמקה בנתונים הכלכליים, כשלעצמה מבורכת, תחשוף גם שלא תקציב הביטחון ולא כל אילוץ "ישראלי" אחר הם הגורמים לעוני אלא תפיסת עולמם של קברניטי המדינה.

חלק אחד בדבריו של הרב קומם אותי. הסייפא הפלגנית של קביעתו כי "אין לנו שמאל חברתי. יש לנו שמאל פוליטי שדואג לערבים". "דאגה" זו שהרב שולל היא חובתה של מדינת ישראל. הצגתה כמנוגדת לדאגה ליהודים מרדדת את המחלוקת בין ימין לשמאל. מצער לקרוא זאת אצל אדם בשיעור קומתו של הרב, והדברים גם לא מתיישבים עם מה שכתב בתחילת דברו: "אנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד".

אני שותף לביקורת על תפיסתו החברתית של השמאל הישראלי, אך הנהגת הציונות הדתית היא שותפה מלאה למדיניות הכלכלית החזירית שכולנו קרבנותיה. נראה שארץ ישראל הצודקת הוקרבה על מזבח ארץ ישראל השלמה – והרבה תיקון נדרש לרב בביתו פנימה לפני שהוא יוצא להשליך אבנים כלפי חוץ.

לבסוף מציין הרב כי "אני אומר שיש להגן על הארץ, אך איני איש צבא… כך אני אומר שיש לתקן את העיוות המעמדי, אך איני פוליטיקאי או כלכלן". ובכן, צניעות היא מעלה מבורכת, אך צניעות סלקטיבית היא בעייתית. אם היה טורח הרב, והיו טורחים רבים אחרים, לפתח עמדות מפורטות בסוגיות חברתיות-כלכליות, כפי שכולנו כמעט מחזיקים בסוגיות מדיניות-ביטחוניות, היה מצבנו אחר.

כבודם של אנשי המקצוע במקומו מונח, אבל כלכלה אינה מורכבת יותר מאסטרטגיה צבאית או ממדיניות חוץ. תורה היא, ולימודה הוא חובה המוטלת על כולם. מלימוד זה יכול לצמוח תיקון גדול. אני תקווה שמאמרו של הרב אבינר יקרב אותנו אל עבר התיקון הזה.