דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

שנת 2016 – השנה שעובדי הבניין ירצו לשכוח, השנה שאסור שנשכח

בסיכומי שנת 2016, שבוודאי יתחילו להתפרסם בימים הקרובים, יופיעו מן הסתם הרבה סיבות בגינן תיזכר שנה זו. בעולם, הייתה זו השנה בה נבחר מיליארדר גזען ושוביניסט לנשיאות ארה"ב, הבריטים הצביעו בעד עזיבת האיחוד האירופי והקולומביאנים דחו את הסכם השלום במשאל העם. בארץ, הייתה זו שנה של העמקת פערים, של הסתה כנגד הציבור הערבי, של מינוי אביגדור ליברמן לשר הביטחון, של המשך עליית מחירי הדיור, ושל הורדת מס החברות. אבל ישנו נתון נוסף, כואב במיוחד, שבגללו אסור לשכוח את שנת 2016 – הייתה זו השנה עם מספר ההרוגים הגבוה ביותר בתאונות עבודה בענף הבניין מזה שנים. 48 הרוגים, שהם הרוג אחד בשבוע. 48 אנשים שחייהם נגדעו ללא סיבה מוצדקת, ו-48 משפחות שחייהן נהרסו. וכל זה קורה, כאשר הנושא תופס מקום נרחב מאי-פעם על הבמה הציבורית.

האם עלינו ללמוד מכך שהמאבק למען עובדי הבניין נכשל? התשובה היא בפירוש לא. המאבק שהעלה את הנושא לכותרות הוא חשוב מאין-כמוהו, והוא זה שנותן תקווה שהמצב עוד ישתנה. אך עם זאת, מספר ההרוגים הגבוה השנה מלמד כי מול גורמים אטומים כממשלת ישראל והקבלנים, שאינם מתעניינים בחיי העובדים ובבריאותם אלא רק ברווח הכספי, מחאה מהסוג הנוכחי אינה מספיקה. גורמים אלה שומעים את הקריאות, רואים את הכתבות בעיתונים, אך אינם עושים דבר, ואיש – אפילו לא הכנסת – לא יכול להכריח אותם לפעול. על-כן, הדרך היחידה שבה המאבק למען עובדי הבניין יישא פרי, היא אם גוף בעל כוח ויכולת פעולה ייכנס לתמונה, ויתחיל להוביל את המאבק. גוף שכזה יכול להיות רק ההסתדרות החדשה.

אין זה מאמר שבא לשבח את ההסתדרות. דברים רבים וטובים אכן נעשו בה וביוזמתה, אך בכל הנוגע לעובדי הבניין – מעט מדי נעשה, בלשון המעטה. נכון, גם להסתדרות יש מגבלות. היכולת לאגד את עובדי הבניין כולם, או להשבית את הענף שרוב העובדים בו אינם מאוגדים היא נמוכה. אך עם זאת, ההסתדרות כבר הוכיחה שכאשר היא מעוניינת בכך – היא יכולה להשפיע גם בתחומים נרחבים, הפורצים מעבר לתחום השפעתה המסורתי בעשורים האחרונים. כך קרה עם שכר המינימום, כך קרה עם תעסוקת אנשים עם מוגבלויות, וכך קרה עם העברתם של עובדי קבלן להעסקה ישירה. בכל התחומים הללו הושגו הישגים יפים, פשוט כי ההסתדרות החליטה שכך יהיה. מדוע שלא יהיה כך גם עם עובדי הבניין?

מספר ההרוגים בשנת 2016 הוא מחריד, אך מטעה. בין תאונה קטלנית אחת לשנייה, התרחשו עוד עשרות תאונות, וברבות מהן, רק בנס לא נהרג איש. כאשר אתם שומעים על 48 הרוגים, חישבו גם על כל אלו שנפצעו, ששכבו בבית החולים או בביתם ימים ארוכים, שאיבדו את פרנסתם. חישבו על אלו שלא ישובו לעבודתם עוד, וגם על אלו שנאלצו – בלית ברירה – לחזור אל אותה העבודה, כי זוהי פרנסתם ואין להם אחרת. חשבו על ענף בו העובדים אינם אלא עוד אחד מחומרי הגלם, "פראיירים" שמתים ומתחלפים, שמועסקים פעמים רבות ללא זכויות, ללא שכר מינימום, ללא הגנה מספקת. חשבו על הבית בו אתם גרים – ייתכן שגם בעת בנייתו התרחשה תאונת עבודה, או בבית הסמוך לו, או בבית בו תגורו בעתיד. אין אדם בישראל שענף הבניין לא רלוונטי עבורו.

כל אלו הן סיבות מספיקות עבור ההסתדרות להבין שאין היא יכולה להמשיך לפעול כפי שפעלה עד כה. שנת 2017 צריכה – ויכולה – להיות השנה בה היא תתגייס כולה למען עובדי הבניין – תיאבק, תדרוש תשובות ומעשים, לא תהסס להשבית את המשק אם צריך, ותכריח את הממשלה והקבלנים לשים-לב שכללי המשחק השתנו, שהעובדים חשובים יותר משורת הרווח ושאסור שבניינים בארץ זו יוקמו על דמם של אלו הבונים אותם עבור כולנו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!