היום (רביעי) יגיע התיקון לחוק המים לדיון משותף של ועדת הכלכלה וועדת הפנים והסביבה לאישור לקראת קריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת. הרעיון לתקן את חוק המים החל להתגלגל לפני יותר משנה, בעקבות דרישתו של שר הפנים, אריה דרעי, להוריד את תעריפי המים לשכבות הנמוכות. דרעי רצה לבטל את המע"מ על המים, באוצר התעקשו להשאיר את המע"מ אך הסכימו להוריד את תעריפי המים. משם לקחו פקידי האוצר את התיקון לחוק המים והפכו אותו למנוף לעניין אחר לחלוטין – פירוק המאבק של חקלאי ישראל.
כדי להבין את המשמעות של התיקון לחוק המים שמקדם האוצר צריך קצת להבין את משק המים והחקלאות בישראל. המים, ברוב ענפי החקלאות, הם ההוצאה המרכזית של החקלאי המגיעה במקרים רבים לכשליש מהמחזור השנתי שלו. הורדה או הפחתה של עשרות אגורות במחירו של קוב מים בעבור החקלאי היא עניין קיומי, היא ההבדל בין רווח להפסד, בין פרנסה לפשיטת רגל.
כמחצית מהמים השפירים לחקלאות מסופקת על ידי מקורות המבוססת על הרשת הארצית והמחירים נקבעים על ידי הממשלה, ואילו המחצית השניה מסופקת על ידי אגודות מים מקומיות. באזורים שונים בארץ בהם ניתן להפיק מים באופן מקומי, בעיקר בצפון הארץ ובמישור החוף, הקימו החקלאים אגודות מים מקומיות המפיקות ומוליכות את המים לשדות. חלק מן האגודות הוקמו שנים לפי הקמת המדינה ומקורות. עם השנים העלתה הממשלה את מחירי המים לחקלאות והפער בין החקלאים המשלמים את תעריף מקורות לאלו המפיקים את המים בעצמם באמצעות אגודות המים הלך והתרחב.
בעוד מחיר המים לחקלאים המקבלים את המים ממקורות עומד היום על כ-2.5 שקלים לקוב, עלויות המים מאגודות המים לא נקבעו עד כה על ידי המדינה אלא על בסיס עלות התפעול של האגודות ולכן הם נעים בין 40 אג' לקוב ל-1 שקל לקוב.
באוצר ניגשו למטרה של הפחתת תעריפי המים למשקי הבית, והחליטו להוריד מחישוב התעריף את עלות השאיבה, אשר צפויה להביא להוזלה של כ-14% בתעריף למשק הבית בעלות של כ-300 מיליוני שקלים. את אובדן ההכנסה הזה מתכננים באוצר להשלים על ידי קביעת תשלום של אגודות המים למדינה, אשר יאלץ אותן להעלות את התעריף שלהן לחקלאי למחיר של מקורות.
החקלאים המחזיקים באגודות המים טוענים כי צעד זה הוא למעשה הלאמה של אגודות המים שיביא להפיכתן ללא יעילות. אם אגודת המים לא נותנת לבעליה רווח בדמות מחירי מים זולים היא תהפוך ללא רלוונטית לחקלאי ולא יעילה. בנוסף טוענים החקלאים כי האוצר לא מכיר בהשקעה שביצעו אגודות המים במערכות השאיבה וההולכה שלטענתם נאמדות בכ-5 מיליארד שקלים לאורך השנים. מנגד באוצר טוענים כי מחיר המים הנוכחי באגודת המים כולל את את החזר ההשקעה, אך מעריכים את ההשקעה שביצעו אגודות המים בכמיליארד שקלים בלבד.
בסופו של דבר אם יעבור התיקון לחוק המים, מחיר המים לחקלאות עתיד לעמוד על 1.98 שקלים לקוב מים. עבור החקלאים שמקבלים את המים ממקורות מדובר בהורדה משמעותית של יותר מחצי שקל במחיר קוב מים. עבור החקלאים שמפיקים את המים שלהם באמצעות אגודות המים מדובר בעליה של כשקל וחצי במחיר המים. באוצר החליטו כי על מנת לאפשר לחקלאים להסתגל העליה תהיה מדורגת במהלך חמש שנים.
החזית מתפוררת
לפני שבועיים הצליחו החקלאים לעשות את מה שנחשב לבלתי יאמן ולהתאחד ביחד מול רצף הגזירות שמנחית עליהם משרד האוצר. הם שילבו ידיים, מושבניקים וקיבוצניקים, אנשי העמק, ההר והמדבר. התאחדות החקלאים, התאחדות האיכרים, תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית. עבור מי שלא מעורה בשטייטל של המגזר הכפרי בישראל, מדובר במעשה קסמים, שיכול לזכות את העומדים מאחוריו במועמדות לפרס ישראל.
הפערים במחירי המים בין החקלאים נחשפו כסוגיה כואבת. העובדה כי אגודות המים משרתות בעיקר את הקיבוצים, בעיקר בצפון, לעומת המושבניקים והחקלאים הדרומים המקבלים את המים ממקורות, הפכה את הנושא של מחירי המים לנקודה הרגישה בחזית המאוחדת של מאבק החקלאים.
הסימן הראשון לסדק העתיד להתרחב הגיעה כבר לפני שבועיים כשהחקלאים יצאו להפגין בצמתים. יום לפני ההפגנה החליטו החקלאים בנגב לא לצאת לצומת בטענה כי הם מופלים לרעה במחירי המים לעומת החקלאים האחרים. צומת גילת הסמוכה לאופקים נשארה שוממה. הנהגת המאבק לא השכילה אז לזהות את הקרע הזה ולהתמודד איתו בזמן. בהפגנה נראתה חזית אחידה ונדירה. מתחת לפני השטח הבקיעים כבר נוצרו.
ביום ראשון השבוע, רגע לפני הדיון הדרמטי בחוק שיתקיים היום, הטיל מאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים וציר מרכזי באותה חזית אחידה, את הפצצה. צור הוציא מכתב בו הוא מצהיר על תמיכתו בתיקון לחוק המים. על המכתב של צור חתמו שישה חברים נוספים מראשי התנועות המושביות החברים ביחד בפורום שנקרא "הועדה הבין מושבית". כדי להבין את השבר שנוצר בהנהגת המאבק החקלאי חשוב להבין כי צור, בנוסף לתפקידו כמזכ"ל התנועה המושבית, משמש גם כיו"ר התאחדות חקלאי ישראל.
צור, מבחינתו בצדק כנראה, החליט לתמוך בחקלאים שעד כה נפגעו מפערי מחירי המים בחקלאות. בחלוקה גסה אלו גם החקלאים שצור מייצג כמזכ"ל תנועת המושבים. בתנועה הקיבוצית עוד טרם הגיבו לצעד של צור, אך נראה שאפשר לתאר את תגובתם כהלם. מייל שהופץ בין חברי התנועה הקיבוצית קרא לצעד של צור סכין בגב. בין היתר נכתב בו "היום התברר שכל הזמן הוא שיחק משחק כפול, הוליך אותנו שולל ובשעה הכי קשה למאבק, יומיים לפני ההצבעה בוועדת הפנים של הכנסת, הוא שלף את הסכין מנדנה ונעץ אותה בגב החקלאים השפוף בלאו הכי".
החוק יקודם בכנסת
בינתיים, חבר הכנסת איתן ברושי (המחנה הציוני) המשמש כיו"ר השדולה החקלאית בכנסת ומי שהיה ציר מרכזי באיחוד החזית של הארגונים החקלאיים, נתקע באמצע, בין הדרומים לצפונים, בין המושבים לקיבוצים (כאמור, החלוקה הזו היא גסה למדי ולא מדוייקת כדרכן של הכללות, אך מספקת לענייננו). הוא הרגיש אתמול איך החזית הזו התפרקה לו בין הידיים.
ברושי מאשים את פקידי האוצר בצעד מכוון שנועד לייצור הפרד ומשול בין החקלאים, במטרה להחליש את המגזר החקלאי בישראל. היום יאבק ברושי בוועדה על מנת להפריד בין חלקי התיקון לחוק המים. הוא יבקש לאשר את ההוזלה אבל לדחות בכמה חודשים את התיקונים הקשורים לאיגודי המים. ברושי גם הצליח לגייס לצידו את משרד החקלאות שיתנגד לתיקון לחוק. האוצר, מגיעים לועדה הבוקר מגובים בחברי הכנסת יצחק ועקנין (ש"ס) ודודי אמסלם (הליכוד) התומכים בהצעת החוק ולא מתכוונים לתת לה ליפול.
בסופו של דבר, ככל הנראה שהועדה תאשר היום את החוק. ספק אם החזית החקלאית תצליח להתאחד מחדש על מנת להמשיך את המאבק כנגד פתיחת המשק לייבוא, ושאר הצעדים המתוכננים על ידי משרד האוצר. השאלה ששואלים רבים בקרב החקלאים היא האם ישנה מנהיגות בעלת שיעור קומה שיכולה לגשר על אי ההסכמות בין החקלאים לבין עצמם ולהוביל את המאבק כנגד צעדי הממשלה. גם הם יודעים שללא חזית אחידה אין להם סיכוי מול האוצר.