לאחר הקראת פסק הדין שנמשכה יותר משעתיים וחצי – הרשיע אתמול (רביעי) בית המשפט את סמל אלאור אזריה בשני סעיפים, הריגת המחבל במהלך הפיגוע שארע בחברון במרץ 2016 והתנהגות בלתי הולמת. הכרעת הדין שהתפרשה על גבי 99 עמודים ו-40 פרקים הוקראה ברצף במשך שעתיים וחצי באולם בית המשפט בקריה על ידי אב"ד (אב בית הדין) אל"מ מאיה הלר ופירטה באופן מדוקדק מדוע הכריע חבר השופטים פה אחד על הרשעתו של אזריה.

אזריה בבית המשפט הצבאי ביפו (צילום: פלאש 90).

אזריה בבית המשפט הצבאי ביפו (צילום: פלאש 90).

בפתח הקראת הכרעת הדין אמרה השופטת אל"מ הלר כי "הפרשה הובילה לדיון ציבורי רחב היקף שלא היה כמותו" והבהירה כי "הכרעת הדין מבוססת רק על הראיות שהובאו". כתב האישום פתח בתיאור קצר של אשר אירע ב-24 במרץ 2016, אז ירה אזריה בראשו של מחבל שעל פי כתב האישום היה שכוב על הקרקע. במעשיו אלו, נקבע, גרם אזריה למותו של המחבל שלא כדין.

במסגרת המענה לאישום, חלקו עורכי דינו של אזריה על כך שהירי נגד את הוראות הפתיחה באש ונעדר הצדקה מבחינה מבצעית. וטענו כי הירי בוצע "היות והוא חשב באופן סובייקטיבי כי נשקפת סכנה מוחשית ומיידית לו ולחבריו". אזריה הוסיף כי לאור "סכנה מיידית ומוחשית לחייו ולחיי חבריו אשר שהו קרוב למחבל, זאת בעקבות חששותיו כי המחבל נושא עליו מטען וסכין ומנסה לבצע פיגוע משולב ולאור ניסיונותיו לזוז וליזום את המטען ובשל רצונו למנוע פגיעה בו ובחבריו אשר שהו ליד המחבל, ביצע ירייה אחת לנטרול המחבל… כי המחבל זז שעה שביצע את הירי לעברו".

טענת ההגנה המרכזית הייתה הגנה עצמית. השופטים דחו לחלוטין טענה זו וקבעו כי "לא הייתה הצדקה לירי", "העובדה שהיה מחבל על הקרקע שביקש לקטול חיי חיילים אין בה להצדיק פעולה לא מידתית" וכי "הירי של אזריה לא עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש".

מתוך הסרטון של 'בצלם', בו נראה אזריה יורה במחבל 24/3/2016 (צילום מסך מתוך יוטיוב).

מתוך הסרטון של 'בצלם', בו נראה אזריה יורה במחבל 24/3/2016 (צילום מסך מתוך יוטיוב).

פרט לטענת ההגנה העצמית במסגרת המענה לאישום, העלה צוות ההגנה טענה נוספת שלפיה, לאור טעמים של צדק, יש להורות על ביטול כתב האישום וזאת לאור העובדה כי מדובר "ברדיפה והתנהגות בלתי נסבלת של הרשות שקודם ירתה את החץ ולאחריו סימנה את המטרה בדמות כתב אישום, אשר הוגש רק לאור התערבות גורמי ראשי הדרג הצבאי, ולאחריהם הפרקליטות ומצ"ח אשר פעלו עפ"י 'רוח המפקד'". עוד נטען, כי ננקטה בעניינו של אזריה מדיניות של אכיפה בררנית, תוך הפלייתו לרעה ביחס למקרים דומים.

קשר בין הירי למות המחבל

הסוגייה הראשונה בה עסק פסק הדין היא האם מת המחבל מהירי שביצע אזריה. במהלך 10 חודשי המשפט הופיעו בפני השופטים שלושה עדים מומחים, ששניים מהם, עדים מטעם ההגנה, הוכיחו לשיטתם כי המחבל מת טרם הירי. מסמך הכרעת הדין שלל את הטענה כי המחבל מת לפני הירי וביקר באופן חריף את ההגנה: "בהעלותו קו הגנה זה, מבקש הנאשם (כלומר אלאור אזריה – מ. ר.) למעשה לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד לטעון לטעות כנה במצב הדברים לעניין מידת הסכנה שנשקפה מהמחבל, בין היתר, לאור התזוזה שביצע  עובר לירי; ומהצד האחר לטעון כי בזמן הירי המחבל כבר היה מת".

"מגיע לו למות"

הלר התייחסה גם לגרסאות השונות שהציג אזריה, ובתחילה לגרסתו הראשונה בחקירתו במצ"ח. לפי אותה גרסה "בוצע הירי הן לאור חשש מסכין – לעברה הזיז המחבל לכאורה את ידו במרחק נגיעה, והן לאור חשש ממטען – וזאת נוכח קריאת האזרח רגעים ספורים לפני ביצוע הירי כי המחבל נושא מטען על גופו." כזכור, במהלך המשפט נשמעו עדויותיהם של חיילים שהיו במקום בזמן ביצוע הירי וביניהן גם עדותו של רב"ט מ., חברו של אזריה שטען כי אזריה אמר לו שירה במחבל כי "מגיע לו למות".

על עדות מפתח זו נכתב כי "לא ניתן לחשוד ברב"ט מ. כמי שניסה להעליל על הנאשם. אף הנאשם לא סבור כך רב"ט מ. והנאשם אישרו כי הם חברים טובים ואף משרתים יחדיו עוד מתחילת גיוסם, ניכר, כי גם בחקירתו במצ"ח וגם במהלך עדותו בפנינו, ניסה רב"ט מ. לסייע לנאשם ככל הניתן, אך זאת תוך מילוי חובתו להעיד אמת". עוד הוסיפו השופטים כי מצאו בחומר הראיות "חיזוקים חיצוניים לגרסתו של רב"ט מ., באשר לפרטים שציין בפניו הנאשם" ופירטו את גרסתם של סמ"ר א. א. שהעיד כי לאחר הירי צעק הנאשם "הוא דקר את חבר שלי". חיזוק משמעותי נוסף לגרסתו של רב"ט מ. מצאו השופטים בגרסתו של המ"פ, רס"ן תום נעמן.

השופטים ביקרו את ההגנה ואמרו כי "ההגנה לא ביקשה לברר עם רב"ט מ., במסגרת חקירתו הנגדית, אם הנאשם העלה בפניו או בפני המ"פ, שלחלק מהשיחה של הנאשם עימו היה רב"ט מ. עד, הסבר הקשור לחשש מהסכין או מהמטען. בהתאם לפסיקה, הימנעות מחקירה נגדית בעניין מהותי מלמדת כי העניין לא שנוי במחלוקת".

גם המ"פ רס"ן תום נעמן ששוחח עם אזריה מייד לאחר הירי העיד שאזריה לא העלה כל חשש מסכין או מטען כהסבר לפעולתו. סמלת ש., הפראמדיקית הגדודית, נשאלה האם בשלב הטיפול שהעניקה למחבל הנאשם התריע בפניה או בפני אחרים על סכנה כלשהי הנשקפת מהמחבל, והשיבה בשלילה.

רס"ן תום נעמן, שהיה מפקדו של החייל המואשם בהריגת המחבל מחברון. צילום: פלאש 90

רס"ן תום נעמן. צילום: פלאש 90

גם פה ביקרה הלר את ההגנה וטענה כי היא "נמנעה מלברר אם הנאשם העלה בפני הפראמדיקית את חששו מהמטען" וכן הצביעה על שינוי בגירסתו שכן "רק במהלך עדותו בפנינו – דהיינו לאחר שמיעת עדותה של סמל ש. במשפט, טען הנאשם לראשונה כי "אמרתי לה בדיוק מה שאמרתי למ"פ… את שתי הסכנות גם של המטען וגם של הסכין… אני אומר לה שחשתי בסכנה והיא לא מתייחסת."

הסרטונים

עוד התייחסו השופטים בפסק הדין לטענה שהושמעה כנגד אמינות הסרטונים שהוגשו כראייה,אז קבע בית המשפט כי "הסרטונים שהוגשו לבית הדין אותנטיים כולם, ולפיכך קבילים כראיה לאמיתות תוכנם".

לאחר אישור אמיתותם של הסרטונים קבעו השופטים כי גירסתו של אזריה לא עומדת בקנה אחד עם המראות. "צפייה בכל הסרטונים שהוגשו לבית הדין מלמדת בבירור כי אין כל בסיס לטענת הנאשם לפיה ידו של המחבל 'היתה מרחק נגיעה מן הסכין'. הסרטונים מלמדים, כי לפני ביצוע הירי הייתה הסכין במרחק של מספר מטרים מן המחבל", נכתב.

דוגמא נוספת לפערים בין גרסתו של אזריה למה שנראה ונשמע בסרטון היא טענתו של הנאשם במהלך חקירתו במצ"ח, כי ביצע את הירי מיד לאחר שאחד האזרחים בזירה צעק "תיזהרו יש עליו אולי מטען", אך אמירה זאת נשמעה בסירטון כשתי דקות לפני הירי.

"מעשיו של הנאשם מערערים את חוסנו המוסרי של צה"ל"

פסק הדין הציג ביקורת חריפה כלפי עדויותיהם של עדים מטעם ההגנה, לרבות חיילים ואנשי ביטחון שהיו בזירה בעת האירוע. בהכרעת הדין נכתב כי "עדויות אלו היו גורפות ונועדו כל כולן לסייע לנאשם, לרבות במחיר של הטיית האמת, שכן חלק מהדברים שמסרו בפנינו לא תאמו את התנהגות העדים במהלך האירוע עצמו". עוד הביעו השופטים תמיהה "מדוע אותם עדים, שחשו לדבריהם סכנה ממטען, לא התריעו בפני איש אודות הסכנה ובכלל זאת לא פנו אל המפקדים בשטח כדי להתריע אודות הסכנה ולדאוג לפינוי הזירה ולהרחקת הנוכחים בה".

צוות ההגנה ביחד עם שרון גל לאחר פסק הדין (צילום: מרים אלטשר / פלאש 90).

צוות ההגנה ביחד עם שרון גל לאחר פסק הדין (צילום: מרים אלטשר / פלאש 90).

לבסוף התייחסו השופטים לעבירה השנייה בה הואשם אזריה – התנהגות שאינה הולמת. השופטים הסבירו כי הגדרת העבירה "נועדה להגן, בין היתר, על חוסנו המוסרי והערכי של צה"ל ושל חייליו." כמו כן על פי פסק הדין "מעשיו של הנאשם, אשר נוגדים את ערכי צה"ל ומערערים את חוסנו המוסרי של צה"ל אינם מתיישבים עם התנהגות המצופה ממפקד, שעה שדבקה במעשים דרגה בולטת של פסול מוסרי. זאת ועוד, העבירה מתייחסת אף להתנהגות שאינה הולמת הנובעת ממעמדו ותפקידו של הנאשם בשירות הצבאי. כאמור, הנאשם שירת כחובש פלוגתי. בתפקידו זה היה למעשה הדרג הצבאי-הרפואי הבכיר בזירה ולפיכך, היה הגורם המוסמך באותה עת להחליט מיהו הפצוע הקשה ביותר בזירה ולקבוע את סדר הטיפול, בהתאם. במצב דברים זה, קיים ניגוד קוטבי בין תפקידו של הנאשם – לטפל ולהציל חיים, לבין מעשהו – נטילת החיים".