חבר יקר וחושב פרסם בפייסבוק בעקבות הרשעת אזריה ש"מחבל שבא לפגע, אחת דינו למות." חברה אחרת, גם יקרה וחושבת, סיפרה על אביה ששרד בשבי המצרי כי שם לא רצחו שבויים.
כנהוג במקומותינו, שניהם אומרים דברים הפוכים ובכל זאת שניהם צודקים. הגדרות הבטן הבלתי מוגדרות משחקות תפקיד חשוב בדו שיח החרשים הזה. מי הוא חייל, מי הוא לוחם חופש? מהו מעשה טרור ואיך מבדילים בינו לבין פעולה צבאית?
ממשלות ישראל לדורותיהן כמו גם המציאות תרמו בעוז לטשטוש הגבולות וההגדרות האלו. האם יש מטרות לגיטימיות לטרור הערבי? לפי הראשון, כמובן שלא. העימות הוא הצבאי הוא בינינו ובין צבא עזה, וכל מה שלא נופל בהגדרה זו הוא התנקשות אכזרית בחפים מפשע. כדי להגביר את הבלבול אפשר לתהות האם חטיפת גלעד שליט היא פעולה צבאית שבסופה נפילה בשבי, או פעולת טרור שכתוצאה ממנה ישראלי נחטף.
מי הוא מטרה צבאית – מתנדב שלא גוייס בשל מחלה כרונית ובמקום שרות צבאי מלמד ילדי עולים עברית בבתי ספר בעודו לבוש מדים ובלי נשק, או רבש"צ של ישוב מבודד – אזרח חמוש עד השיניים הממלא את משימת ההתיישבות שהוטלה עליו על ידי הממשלה תוך תאום צמוד עם צה"ל?
כל העם צבא, אנחנו גורסים. כל הארץ חזית – זו השאיפה של המחבלים המתאבדים הפוגעים בלב האוכלוסייה האזרחית. אבל אולי גם של מי שבוחרים מיקום של התיישבויות חדשות ממניעים אסטרטגיים, לצפות ולהגן על גבולותינו?
השאלה היא האם המחבל הוא לוחם חופש, או ערבי שהתפרא. לראשונים, למרות פעולתם הבלתי אנושית והמחרידה, יש זכויות מתוקף האמנות שישראל חתומה עליהן למרות שבאופן בולט הם אינם מכבדים ולו לרגע את הזכויות האלה אצל קורבנותיהם החפים מפשע. האחרונים הם תוצר מסומא עיניים של שנאה דתית וככאלה יש לירות בהם ולא לבזבז משאבים על חזקת החפות שלהם. דעתי שלי בנושא הזה ברורה, ונובעת מקדושתם המוחלטת של החיים, גם אלה של מחבל אכזר. אני מבין את אלה שלא מסכימים איתי, ומקווה שבסופו של תהליך השלום הבלתי נמנע, בשני העמים הצד שלי יגבר.
בעקבות ההרשעה מטריד מאוד חוסר הפעולה – וחוסר המואשמים – בדרג הפיקודי. אם אמנם אזריה חרג מסמכות וירה על דעת עצמו בזירת האירוע, איך זה שהמ"פ ממשיך לדבר בקשר בשלווה? קו ההגנה שנקטו הפרקליטים של אזריה תמוה מאוד. מפקדים הראויים לכך היו הראשונים לנטרל חייל שמסתובב ויורה ללא הרשאה וללא סמכות, בין אם היה קשר מג"ד או טבח מפקדה.
אשמתו המוכחת של החייל לא מנכה מאשמה את המפקדים בשטח, בפיקוד ובהנהגת המדינה. בשאלה האם המחבל הוא אדם שווה זכויות או חיה דו רגלית שהשתטתה בנט, נתניהו, ליברמן ולפיד כבר הגיעו להחלטה. הם רק שכחו לעדכן את ספר החוקים, ולהבהיר לחיילי צה"ל שעדיין לא הגיעה העת לנהוג לפי המלצותיהם של מנהיגי המדינה והצבא.
