אגף החשב הכללי במשרד האוצר פרסם ביום ראשון את נתוני ביצוע תקציב המדינה לשנת 2016. באוצר מדווחים על עמידה של 99.9% ביעד ההוצאות. הגרעון בשנה החולפת הצטמק משמעותית יותר מהמתוכנן, לרמה של 2.15% , וזאת לעומת 2.9% בתכנית המקורית של 2016. גביית המיסים עקפה את התוכניות ב 7.6 מיליארד שקלים.
הוצאנו כסף דאשתקד
על פי הנתונים, הסתכמו הוצאות המדינה בשנה החולפת ב-347 מיליארד שקלים. תכנון התקציב המקורי עמד על 347.7 מיליארד שקלים ולכן באוצר מציגים נתון חיובי של עמידה כמעט מוחלטת (99.9%) ביעד ההוצאות.
עם זאת באוצר נמנעים מלציין כי התקציב על שינוייו, זאת אומרת התקציב כולל השינויים שהממשלה והכנסת ביצעו בו במהלך השנה עמד על 372 מיליארד שקלים, כך שאחוז הביצוע מהתקציב האמתי שאושר הוא למעשה 93% בלבד. הסכום 347 מיליארד שקלים שיצאו ב-2016 כולל כ-24.3 מיליארד שקלים שהועברו מ-2015 ויצאו על מטרות אליהן התחייבה המדינה כבר ב-2015, אך ביצעה למעשה ב-2016. המשמעות היא כי קצת יותר מ-25 מיליארד שקלים שהכנסת אישרה להוציא נשארו בקופת המדינה.
נתון נוסף שניתן ללמוד מדוח הביצוע של האוצר הוא שכמו בכל שנה, בחודש דצמבר נרשם זינוק בהוצאות. בעוד שממוצע ההוצאה באחד עשר החודשים הראשונים עמד על קצת יותר מ-27 מיליארד שקלים, ההוצאה בדצמבר הייתה כמעט כפליים, 46 מיליארד שקלים. כך משרדי הממשלה וגופים נתמכים "חנוקים" במהלך השנה עד לימים האחרונים של השנה בהם משרד האוצר משחרר את הרצועה והמשרדים צריכים להצליח להוציא מיליארדי שקלים בימים בודדים. מדובר במנגנון ריסון תקציבי חזק ביותר, הפוגע בפעילותה התקינה של הממשלה.
הכנסנו יותר מהתוכנית – הרבה יותר
תכנית הגביה ממסים ל-2016, ביום אישור התקציב, עמדה על 277.3 מיליארד שקלים. כתוצאה מתחזית זו נגזרו היקפי ההוצאה המותרים של הממשלה. בסיכום השנה מתברר כי רשות המסים עקפה את תכנית הגביה ב-7.6 מיליארד שקלים. אולי נכון יותר יהיה להגיד כי הצפי שתכננו במשרד האוצר היה נמוך מביצוע הגביה. באוצר נוהגים לציין כי "הופתעו לטובה" מהנתונים, אך למעשה מדובר בעניין שיטתי. מתוך 12 השנים האחרונות, ביצעו באוצר הערכת חסר של גביית המסים ב- 8 שנים. אגב, שתיים מתוך ארבע השנים בהן הייתה הערכת יתר היו שנות המשבר האירופי 2011-2012 בהן הנהיג שר האוצר שטייניץ תקציב דו שנתי שהתברר ככישלון מהדהד.
מעניין לציין כי דוח האוצר שיצא בראשון מדווח על 5.9 מיליארד ש"ח עודפי גבייה בלבד, בעוד שמעקב 'דבר ראשון' המבוסס על נתוני האוצר המתפרסמים לאורך כל השנה, מראה כי עודפי הגבייה מגיעים ל-7.6 מיליארד ש"ח. לאן נעלמו קרוב ל-1.7 מיליארד שקלים? האותיות הקטנות של הדו"ח מראות כי סכום של 1.645 מיליארד שקלים הועברו לקרן הפיצויים של מס רכוש והוגדרו רטרו-אקטיבית כמס שנדרש לשלם. מדובר למעשה ב"טריק" רישומי-חשבונאי שמאפשר למחוק חלק מעודפי הגבייה ולקרוא להם – רטרו-אקטיבית – כאילו הם היו אמורים להיות משולמים מראש.
באוצר כותבים בדו"ח שלא ניתן היה לצפות בתחילת השנה את העברת הסכום הנ"ל לקרן הפיצויים, ואולי מצפים שנייחס את ההעברה לנזקי השרפה של נובמבר, אך מדובר בהעברה שמתרחשת בכל שנה בשלוש השנים האחרונות לפחות (השנים בהן בדקנו ובהן היה עודף גבייה). כלומר, זהו טריק קבוע שמאפשר לאוצר להציג עודפי גבייה נמוכים יותר מאשר התוצאה האמתית.
מס רשע וטוב לו
הנתון המעניין הנוסף ביחס לגביית המסים בפועל הוא שגביית המסים העקיפים עלתה ב-8% בעוד שגביית המסים הישירים עלתה ב-6%. מאחר והמסים העקיפים מושתים על בעלי הכנסות גבוהות ובעלי הכנסות נמוכות באותו השיעור מדובר במס רגרסיבי הפוגע יותר בשכבות הנמוכות. זאת לעומת המסים הישירים בהם בעלי הכנסות גבוהות משלמים שיעור מס גבוה יותר מבעלי ההכנסות הנמוכות ועל כן הם מכונים מיסים פרוגרסיביים. דווקא במשמרתו של שר האוצר כחלון, המתהדר בכינוי "חברתי" ממשלת ישראל הגדילה את נטל המס על השכבות החלשות באופן משמעותי יותר מאשר על השכבות החזקות.
ביום שבת האחרון שודר בחדשות ערוץ 2 ראיון שערכה קרן מרציאנו עם שר האוצר בו הודיע כחלון כי בעקבות עודפי הגביה ב 2016 בכוונתו "להחזיר את הכסף לציבור" ולהוריד את המסים בשנה הקרובה. כחלון לא החליט איזה מס ירד, מע"מ שיעזור לשכבות החלשות או אחד מהמסים הישירים שהפחתה שלו תסייע כנראה בעיקר לבעלי ההכנסה הגבוהה. כחלון יכול למעשה להחזיר את הכסף לציבור בדרך יעילה הרבה יותר, דרך שגם תצמצם את אי השוויון גם תעודד צמיחה וגם תסייע לחסל חלק מהתופעות המבישות בחברה הישראלית. לדוגמה, הצעת החוק של אילן גילאון להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום צפויה לעלות לקופת המדינה כשבעה מיליארד שקלים. כחלון יכול להחליט להוציא את הכסף במקום לוותר על הכנסתו. זה נכון גם כלכלית וגם מוסרית.
לאן הלכו עודפי הגביה ממיסים?
אם המדינה עמדה בתכנית ההוצאה המקורית שלה אך גבתה 7.6 מיליארד שקלים יותר מהתכנון, לאן הלכו עודפי הגביה ממיסים? להקטנת הגירעון. מדינת ישראל נכנסה ל-2016 עם תוכנית גרעון נמוכה בשיעור של 2.9%, שהם כ-35 מיליארד שקלים. בפועל הגרעון ב-2016 עמד על 2.15% בלבד, שהם 23.1 מיליארד שקלים בלבד. הפער בין התכנון לביצוע נמצא בעודפי הגביה ובתת הביצוע של משרדי הממשלה. חשוב להבין כי לא מדובר בנתון מקרי: מזה שלושה עשורים מדינת ישראל מפעילה מדיניות עקבית של הקטנת החוב כך שיהיה קטן יותר ביחס לתוצר. יש מי שיאמר שהקטנת החוב היא המדיניות וכל שאר אמצעי המדיניות מגיעים אח"כ.
הנתון הנוסף ביחס לגרעון הוא כי רוב רובו (19.7 מיליארד שקל) של הגרעון הוא חוב פנימי. כזה שהמדינה לוקחת מאזרחיה לעומת גיוס החוב בחו"ל (2.8 מיליארד שקל). לחוב הפנימי תפקיד חשוב, רובו נמצא בחסכונות הפנסיונים של הציבור הישראלי והוא מהווה את המרכיב הסולידי בחיסכון. בלי אגרות החוב הממשלתיות (הייעודיות והרגילות) הפנסיה של הישראלים הייתה נתונה הרבה יותר להשפעתן של סערות הגאות והשפל של שוק ההון. בפעם הבאה שבאוצר מפחידים אותנו עם החוב הלאומי המאיים כדאי לזכור שרובו של החוב הוא כסף שלווינו מעצמנו על מנת לספק לעצמנו שירותים אזרחיים. אזרחי ישראל הם גם הלווים של החוב באמצעות גרעון הממשלה וגם המלווים של החוב באמצעות קרנות הפנסיה.
הביטוח הלאומי
2016 הייתה שנה טובה לקופת הביטוח הלאומי. בעוד פירעון תשלומי הקרן של הביטוח הלאומי, הכסף שהביטוח הלאומי מעביר לאזרחים בגין קצבאות שונות, עמד על 18.8 מיליארד שקל, סך ההפקדות בקרן עקף את התחזיות ב 4.1 מיליארד שקלים ועמד על 23.2 מיליארד שקלים. סה"כ היקף ההפקדות היה גבוה ב 4.4 מיליארד שקלים מהיקף הפירעון. נתון זה מוסבר על ידי אחוז האבטלה הנמוך וכן על ידי העליה בסכומי ההפקדה שמבצעים העובדים והמעסיקים בעקבות עליית השכר. מול נתון כזה ראוי לבדוק ולעדכן את תחזיות האימים על חדלות הפרעון של הביטוח הלאומי המתקרבת כרכבת. אותה התחזית ששימשה בסיס לרעיון של דחיית גיל הפרישה לנשים.
בשורה התחתונה, 2016 הייתה שנה טובה מאוד לקופה הציבורית. גם הוצאות הממשלה גדלו השנה. עם זאת 2016, יכלה להיות שנה מצוינת עבור שר האוצר החברתי כחלון. הוא קיבל מלפיד קופה ציבורית במצב טוב. התנאים במשק (אבטלה נמוכה וצריכה מוגברת) מלאו את הקופה גם בשנתיים הראשונות לכהונתו של כחלון. את המצב הזה, שר אוצר חברתי יכול וצריך למנף לרפורמות שמקדמות את רווחתם של אזרחי מדינת ישראל ומעודדות צמיחה בת קיימא. את עודפי התקציב ניתן היה להפנות לקצבאות הנכות, לקצבאות הזקנה, להשקעה משמעותית בחינוך, בבריאות, בהכשרה מקצועית.
כמה זה יוצא לנו במצטבר?
אם נסכום יחד את הכספים הרבים שהוזכרו מעלה נקבל תמונה מדהימה – סכום הכסף הכולל שניתן היה להוציא על אזרחי מדינת ישראל בשנת 2016 מבלי לפרוץ את מסגרת הגרעון המקורית עליה החליטה הממשלה. אלה הם כספים קיימים, שנמצאים בהישג ידה של הממשלה, והוצאתם עדיין הייתה משאירה את תקציב המדינה בגבולות השמרניים של יעד הגרעון הנמוך עליו הממשלה החליטה.
תת ביצוע בתקציבי הממשלה – 25 מיליארד שקלים. כסף שהכנסת אישרה להוציא והממשלה, או מדויק יותר אגף התקציבים, נמנע מלהוציא.
עודף גבייה במיסים – 7.6 מיליארד שקלים.
עודף גבייה בביטוח הלאומי – 4.4 מיליארד שקלים.
סה"כ – 37 מיליארד שקלים, ש"נחסכו" מהציבור במהלך 2016.
הערת המערכת: זוהי גרסה מתוקנת של כתבה זו. הכתבה התפרסמה במקור ב-9 בינואר 2017 תחת הכותרת "נפרדים מ-49 מיליארד שקלים". כותרת זו התבססה על טעות בחישוב, ולכן אנו מפרסמים הכתבה כעת, 11 בינואר 2017, בצורה מתוקנת תחת הכותרת "נפרדים מ-37 מיליארד שקלים".
