ייתכן שחבר הכנסת זוהיר בהלול (המחנה הציוני) מוכר יותר לציבור הישראלי מתקופתו כשדרן ספורט. הוא דווקא מרוצה מכך שנושא שידורי הספורט עלה על שולחן הכנסת אך מתריע שהבעיה לא מתחילה בגופי השידור אלא בפיפ"א ובועד האולימפי, אשר ביטלו את מתן העדיפות לערוצים ציבוריים, בעבור מסחור השידורים למרבה במחיר.

מתי נחלשה הרלוונטיות של שידורי כדורגל ציבוריים בחינם?

"זה התחיל להיחלש עם ריבוי ערוצי הספורט שכבר שידרו את כל המשחקים, המשחקים כבר היו בשעות נפרדות ולא צמודות וקבועות. הם נפרשו לאורך שלושה ימים וגם בשבת לא באותן שעות ואז העניין ברדיו (בתכנית 'שירים ושערים', א.ר.) פחת כי אי אפשר להאזין לתכנית אחת 6-7 שעות ברציפות. אם אתה שם בשעתיים 6-7 משחקים אז יש לזה כח מאגי, אבל כשאתה מפזר את המשחקים זה מחליש את העניין והמשדר הזה ירד מנכסיו".

ההשפעה של המסחור

למעשה, הזכיה של צ'רלטון בזכויות השידור של משחקי הכדורגל, הייתה המנוע להחלטה לפזר את המשחקים. הדבר נועד לכאורה "לאפשר לצופה" ריבוי משדרים, אך לפחות באותה מידה, לאפשר לצ'רלטון פיזור תכנים לשידור מסחרי. בשנת 2011 חזרה "שירים ועשרים" לשדר, במקביל לריכוז מרבית המשחקים מחדש ביום שבת, עד 2016, בה הופסקה בנסיבות של חוסר הודאות של עתיד השידור הציבורי בישראל כולו. לתכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" היה גורל דומה, לאחר שחברות מסחריות רכשו את רוב זכויות השידור לענפי הספורט בישראל. אז נטען כי השיטה של ערוץ הספורט היא לדלל את התכנים המושכים בערוץ "ספורט 5", ולשמור אותם לערוצי הפרימיום בהפקתו "5 גולד", "5 לייב", "5 ספורט HD" ו-"5 לייב HD", ולהגדיל את רווחיו. טענה זו נדחתה על בית המשפט בשנת 2010, אך הבחירה העקרונית אילו תכנים לשדר איפה, מעניקה לערוץ הספורט שליטה משמעותית. במקביל, תהליך המסחור בשנות ה-90 והאלפיים, תרם לגידול בהיצע הכולל של השידורים ובענפים מהם יש שידורים. מנגד, נוצרה ירידה במספר הצופים שהגיעו למגרשי הכדורגל, מגמה שהתהפכה רק לפני חמש שנים. העובדה שיש יותר שידורים, לא מבטלת את הצורך בשידור ציבורי, בכדי להכניס שיקולים נוספים לכיסוי התקשורתי כמו עידוד ספורט נשים וענפי ספורט שאינם כדורגל.

המסחור מתחיל בספורט העולמי

"לדעתי האולימפיאדה בריו הייתה הראשונה ללא שידור ציבורי", נזכר זוהיר, "עד 2012 רשות השידור שידרה מהאולימפיאדה. רשות השידור הייתה ב-2012 כבר בתהליכים דרמטיים של משבר ומעבר לתאגיד ולא היו כספים. זכויות השידור עברו לשוק החופשי ומי ששילם יותר קיבל, וזה היה ערוץ הספורט, ששידר את האולימפיאדה, אבל הבעיות היו כבר קודם, כשהרשות לא שידרה את המונדיאל. זה היה עניין של כסף. עד תקופה מסויימת הייתה מחויבות לשדר את המשחקים ברשתות ציבוריות, ואז לא היו לרשות השידור מתחרים, אבל לפני שני מונדיאלים פתחו את זה לשוק החופשי ורשות השידור לא יכלה לעמוד בהוצאות".

היו הבדלים באיכות השידורים?

"היו לרשות אולפני HD ומתקנים מקצועיים. הבעיה לא הייתה בטכנולוגיה, אלא בזכויות השידור."

הציבור קיבל את זה בשתיקה?

"הרי השידורים היו בחינם – אלו היו הערכים של פיפ"א ושל הוועד האולימפי, כדי להגיע לאוכלוסיה רחבה וערוצים ציבוריים קיבלו זכיון אוטומטי. ברגע מסויים הם התחילו לחפש יותר כסף, ונגמרה תקופת הזכיון לתחנות הציבוריות. אני לא זוכר שבישראל עלו אי פעם על בריקדות, חוץ מאשר ב-2011. הצרכן הישראלי מקבל את הגזירות ולדעתי די מקופח, כי אני חושב ששידורי ספורט צריכים להיות שידורים פתוחים."

מה דעתך על הנסיון להסדרת שידורי הספורט בחקיקה?

"זה אולי חלק מהפתרון. מי שמשלה את עצמו שזה יהיה בחינם, שיתפקח. זה לא יימשך, כי כשהערוץ משלם כסף רב על הזכויות, הוא צריך לממן את זה. גם אם הוא ימכור את זה לערוצים פתוחים, הוא יצטרך להרוויח. בשיטה הנוכחית העלויות גדלות לפעמים פי שלוש. אפשר לטפל במשחקי הליגה המקומית, אבל פיפ"א והאוליפיאדה גובות היום סכומי עתק. לפני כמה שנים "אל ג'זירה" קנתה את הזכויות למונדיאל וקידדה את השידורים, והייתה סכנה שזה לא ישודר בישראל, ובסוף מצאו איזה פתרון."

זה מעודד פיראטיות?

"לפעמים השידור עצמו עם הפרשנים זה משהו חשוב, אבל יש אנשים שמעדיפים לקבל בחינם בשידור פיראטי, ולא אכפת להם באיזו שפה המשדר."

לאזרחים הערבים יש חלופות לצפיה בספורט מהעולם?

"כן. רואים מונדיאל ומשחקי ליגה באל ג'זירה. הם מתחברים לתחנות לוויניות או בחיבורים פירטיים ומקבלים את השידורים."