ביום רביעי השבוע חשף ערוץ 2 תמליל שיחה בין מח"ט כפיר אל"מ גיא חזות לבין צ'רלי אזריה, אביו של החייל אלאור אזריה שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל. בשיחה הציע חזות לאב סוג של "הצעת פשרה", לפיה אזריה יחליף את צוות עורכי הדין שמגן על בנו וייסוג מהכוונה לערער על תוצאות המשפט. בתמורה הציע חזות לאזריה לגשת למשא ומתן עם התביעה, להסכים על עונש ולסיים את המשפט. בנוסף הציע המח"ט לאב לפנות לסניגוריה הצבאית, ורומז כי באמצעות שיתוף הפעולה, גדל הסיכוי להקל בעונשו של אזריה. בעקבות חשיפת התמלילים פנה עורך דינו של אזריה לפרקליט הצבאי בבקשה לחקור את המח"ט גיא חזות על שיבוש הליכי משפט.

השיחה עצמה משקפת את המורכבות אליה נקלע צה"ל במשפט, המשלבת בין המחויבות לטובת החייל, הרצון לצמצם את הנזק שיצר המשפט לדימוי הציבורי של צה"ל וזכותו של אזריה להליך משפטי הוגן. בין אם עשה זאת בהוראה מגבוה או על דעת עצמו, אל"מ חזות, כמפקדו של אזריה, ניסה להציע להוריו את האפשרות שראה כטובה ביותר בעבורו – הסכמה על עונש, הימנעות מערעור וכניסה להליך הקלה בעונש. מנגד, ברור כי ההימנעות מערעור תשרת גם את האינטרס של צה"ל – שקט תעשייתי וסיום מהיר של הפרשה, במקום עוד לפחות חצי שנה של הפגנות זועמות והמשך המשפט לאור הזרקורים. לצד כל אלו עומדת גם זכותו של אזריה להליך הוגן, ללא התערבות או המלצות מגורמים צבאיים כיצד לנהוג והפרדה בין הדרג השיפוטי לדרג הפיקודי שעליה הקפידו במהלך המשפט.

האם מבחינת החייל המורשע אלאור אזריה, הליכה לערעור על ההרשעה היא החלופה העדיפה? כדי לענות על השאלה הזו חשוב להתייחס למספר נתונים בסיסיים – ערעור יוכל להיות מוגש הן על ידי התביעה והן על ידי הסניגורים, ורק לאחר מתן גזר הדין. הערעור יכול להתייחס לשני חלקי הדין – הכרעת הדין, שקבעה כי אזריה אשם בהריגה ובהתנהגות בלתי הולמת, וגזר הדין, עונשו בפועל של אזריה. סנגוריו של אזריה יוכלו להגיש עירעור הן על הכרעת הדין (באילו סעיפים אזריה יורשע) והן על גזר הדין (העונש).

בכיר לשעבר במערכת המשפט הצבאית אמר ל'דבר ראשון' כי במקרה של אזריה, הסיכוי שערעור יהפוך את הכרעת הדין נמוך ביותר. "הכרעת הדין מאוד משכנעת. בדרך כלל בערעורים, אחרי שהשופטים ששומעים עדים במו אוזניהם, ההתערבות בממצאים לגבי המהימנות היא אפסית. אם השופטים הכריעו כי הם מאמינים לעדים, יבוא שופט שלא מכיר, ולא היה במשפט ויגיד שהעד שקרן? אלא אם כן אפשר להראות שהוא שקרן".

לדעתו של הבכיר לשעבר, המכיר את ראשת הרכב השופטים אל"מ מאיה הלר, יהיה קשה להפוך את ההכרעה. "הלר ישבה עם צוות השופטים, הם היו מאוד יסודיים." יחד עם זאת, מדובר לדעתו בחלופה אפשרית. "בסופו של דבר הסנגורים מכירים את החומר יותר טוב מכולם. הם יודעים להעריך האם כדאי להגיש ערעור. יכול להיות שהשופטת מנתחת חוות דעת של מומחה, אבל אולי היא מתעלמת מאיזו פיסקה בתוכה ואותו סניגור יוכל להצביע על כך".

גם פרופ' יורם שחר, מומחה למשפט פלילי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מסכים שסיכויי ההצלחה של ערעור הם נמוכים ביותר, אך אינו שולל את האפשרות. שחר טוען כי באופן חוקתי לא ניתן להפוך את ההחלטה, ומסביר כי "הכלל היסודי של עירעור הוא שלא פותחים ראיות או אמצעים עובדתיים, והמשפט שלפנינו מבוסס כולו על עובדות. אין פה ויכוח חוקתי. בית המשפט קבע לפי העובדות".

לדבריו של פרופ' שחר לא היו במשפט שאלות על הפרשנות לחוק, כי אם על העובדות שלפיהן קבע בית המשפט כי אזריה אשם. "נניח שהיה ויכוח בבית המשפט על השאלה האם כללי פתיחה באש הם חוקיים, ובית המשפט ששופט היה קובע עמדה לעניין הזה. זאת שאלה שיכולה להיות פתוחה לוויכוח. בתי המשפט הגבוהים יותר יכולים להחליט אחרת. אבל כאן זה לא מקרה כזה".

שחר מוסיף כי "מבחינה משפטית אין בכלל שאלה. אלאור אזריה הוציא להורג פצוע חסר ישע. זה מה שהיה. אני חושב שרבים שמחו על עצם קיומו של המשפט כי חשבו שיש משהו עמום בחוק, שהחוק מרשה להרוג אותו. החוק נורא פשוט, אסור לעשות את זה. יש מי שרוצה לשנות את החוק.

"אם היה מוכח שאזריה חשש ממטען, הוא היה מזוכה. החוק פשוט, אדם שבאמת מאמינים לו שמישהו לידו עלול להתפוצץ ולהרוג אנשים יוצא זכאי. בית המשפט קבע שאזריה הלך לחבר שלו אחרי שירה, ואמר שמגיע לו שימות. בית המשפט גם קבע שאזריה עמד ליד הגופה ולא ביקש להזמין כוחות הנדסה."

למרות כל זאת, שחר משאיר פתח קטן לספק. למרות שבאופן תיאורטי ערעור אינו עוסק בפתיחה מחדש של ראיות או עובדות, היו במשפטי ערעור בישראל מקרים בהם השופטים עשו זאת. "יש לזה הרבה תקדימים. כל מי שאומר שאין סיכוי לשנות את פסק הדין – טועה. זה אמנם סיכוי קטן מאוד, אבל הוא קיים."

ומה הסיכון?

חשוב לציין כי אין לאזריה מה להפסיד אם יערער על הכרעת הדין, שכן הוא הורשע בשני הסעיפים שהואשם בהם. לעומת זאת, בהנחה שהשופטים בערכאה הראשונה לא יפסקו לאזריה את העונש המקסימלי על העבירות בהן הורשע (העונש המירבי להריגה הוא מאסר ל-20 שננה) הרי שערעור על גזר הדין יכול להוות סיכון, מאחר ששופטי בית הדין לערעורים יוכלו להחמיר בעונשו.