"כשהגיע יום ההולדת הראשון של גיל-עד, היה לא פשוט להתמודד. זה אחד הימים הקשים של השנה, ורצינו לעשות משהו עם משמעות." כך מספרת בת-גלים, אמו של גיל-עד שער. לפני שנתיים וחצי, בקיץ 2014, נחטף ונרצח גיל-עד עם שניים מחבריו נפתלי פרנקל ואייל יפרח, זיכרונם לברכה. חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, היו לאחד האירועים המכוננים של השנים האחרונות, אירוע טראומתי ומזעזע ברמה האישית וברמה הלאומית. כחלק מתהליך הזיכרון, הקימה בת-גלים מפעל בשם 'מתוק בלב' בו קוראים חבריו לכולם, לאפות שלל מאכלים מתוקים ולחלקם בחינם – הכל במטרה להגביר את אהבת החינם בארץ וליצור שיח ומפגש אחר בישראל.

"רצינו משהו שמחבר בין הכישורים של גיל-עד ואחד הדברים שבאמת אפיינו אותו" מספרת בת-גלים "זה שהוא מאוד אהב לאפות בזמן הפנוי שלו. תמיד היה מפנק את החברים שלו בעוגות, אוכל ובעיקר הרבה אפייה. רצינו לחבר את זה לעם ישראל, לתחושות שהיו בעם, ומשם עלה הרעיון." משפחת שער יצרה מפעל אנושי המקווה לחבר בין הזיכרון החי של גיל-עד, לרוח אותה מנסה המשפחה להעצים – התנדבות, אהבת חינם ואחדות. "המפעל תפס תאוצה מדהימה, האנשים לא נשארו ברמה של ניתן לשכנה ונגמור את הסיפור, אנשים עושים עם זה כל כך הרבה טוב. הולכים לבסיסי צה"ל ובתי חולים ובתי אבות."

בת גלים מספרת שבשנה שעברה השתתפו במבצע כל ועדי ההורים בבת ים, בבתי הספר הדתיים והחילוניים, והכינו עוגות והלכו לחלק אותם בבית אבות. "אנשים לוקחים את המפעל למקומות מאוד גבוהים מבחינת המשמעות, מבחינת הנתינה ואהבת החינם. זה מאפשר לכל אחד במסגרת היכולות שלו. יש לי זמן לאפות עוד חלה, יש לי זמן לבשל סיר מרק, מה שמתאים לי – עם זה אני עושה טוב. וזה מדהים כמה טוב יש בעם שלנו, רק צריך לתת את ההזדמנות."

ככה מרבים אהבת חינם

נועם קדמון, אחד מחבריו של גיל-עד שער אשר הדריך איתו בסניף של תנועת הנוער 'בני עקיבא', הצטרף ביחד עם חבריו להוריו של גיל-עד ועוד חברים לפרוייקט.

"חצי שנה אחרי הרצח, ביום הולדת של גיל-עד, החל בי"ט בטבת, ההורים של גיל-עד התחילו בפרוייקט. בהתחלה הרעיון היה לקרוא לכל אחד להכין תבשיל או מאפה ולחלק אותו לבן אדם שהוא לא מכיר – ככה מרבים אהבה חינם." מספר קדמון. חבריי הפרוייקט פתחו דף פייסבוק בשם המטבח של גיל-עד ובמהרה הצטרפו אליו אלפיי חברים אשר מפרסמים בו מתכונים ותמונות של שלל מאכלים. "בשנה השנייה הפרויקט הפך למיזם אפיית אלפיי עוגיות שוקולד צ'יפס שגיל-עד ממש אהב להכין. הובילו אותו ארבע סטודנטיות כמיזם ארצי, ואני הובלתי את הפרוייקט בעכו. עשינו שלושת אלפים עוגיות לזכרו וחילקנו אותם לאנשים ברחוב." קדמון מספר על אהבת הבישול של גיל-עד, "גיל-עד פשוט אהב את המטבח, אהב לבשל כל דבר, והוא הכי אהב לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס, אנחנו גם מפרסמים את המתכון שהוא הכי אהב."
.

ביום שלישי הקרוב (17.1), יחול יום הולדתו ה-19 של גיל-עד. ישראלים רבים ברחבי הארץ, ממחניים עד דימונה, יחלקו ביום הזה עוגיות ומאפים לזכרו. "פשוט להכין עוגיות עם פתקי ברכה – רק כדי להרבות אהבת חינם. אנחנו מנסים לצרף לנושא גם את פיגוע ארבעת החיילים, פשוט מה שיגרום לאהבת חינם, או כמו שקוראים לפרוייקט 'מתוק בלב'."

כאן תוכלו להירשם ולהיות אחראים על המבצע באיזור מגוריכם. כאן תוכלו לראות את רשימת כל המקומות אליהם אפשר להצטרף ברחבי הארץ, יש כבר מי שהתחיל

האמהות בת גלים, ביחד עם רחלי פרנקל ואיריס יפרח, עמלות רבות על הפיכת זיכרון הרצח למפעל חי בעם ישראל. בשנים האחרונות הן יצרו את פרס ירושלים לאחדות ישראל המוענק על ידי נשיא המדינה, לארגונים הפועלים לתיקון בעם. במוצ"ש האחרון הן היו בכיכר רבין, בעצרת אותה יזם סרן זיו שילון, וקראה לאחדות בעם ויצאה כנגד ההסתה נגד מנהיגי המדינה וצה"ל, שזעזעו את החברה הישראלית כמה ימים לפני כן, בהפגנה האלימה מול משפטו של אלאור אזריה.

לדעת בת גלים, החברה הישראלית השתנתה לטובה מאז הרצח הנורא, אך השינוי הזה לא מקבל הרבה מקום בסדר היום התקשורתי, "הכיכר הייתה מלאה באלפים של מבוגרים, והמגוון הוא גם מדהים, יש פה משהו על מגזרי שמאוד מחבר את כולם. אני חושבת שעם ישראל עלה מדרגה מאז מה שקרה, אנשים מאוד רוצים להכיר את המגזרים השונים, אנשים פתוחים לשיחות, למפגשים ומעגלי שיח. קורה משהו ואי אפשר להתעלם ממנו" מספרת בת גלים. "אנשים רוצים שיח אחר. הם מואסים בשיח האלים. אנשים מחפשים איך לעשות טוב, זה דבר שמאפיין את העם שלנו מאוד, רק צריך לשים את זה בפוקוס, לשים את זה על הבמה ולהזכיר את זה. לפעמים בשגרה שלנו אנחנו שוכחים את זה."

מה עושים עם הכאב

עם הפנים לעתיד, כיום חושבת בת גלים איך להרחיב את המפעל גם ליהדות הגולה, "אני רוצה להגיע היום לחיבור לא רק בתוך העם היהודי היושב בארץ, אלא גם לעם היהודי שיושב בגולה, ובעזרת השם נעשה את זה, אלו הפרויקטים הבאים שלנו."

מהצד, אפשר לחשוב שהמפעלים הגדולים של האימהות מקהים את כאב הגדול, אבל הכאב על האובדן הנורא חי וקיים. לצדו, מתגלים גם כוחות, "מה שמניע אותנו זה המשמעות שיש מאחורי הסיפור הכואב הזה. יש פה כאב עצום. השאלה היא מה עושים עם הכאב הזה? אפשר לשקוע לתוכו, ואני לא אגיד לך שאנחנו לא שוקעים בו, הרבה פעמים זה בלתי נמנע.. הכאב נמצא וההתמודדות קיימת.. אבל אנחנו מנסים לקחת את הכאב הזה למקומות משמעותיים, לעשייה חיובית, להנצחה, לסיפור של האחדות. קרה פה בדבר בעקבות הרצח הזה. צריך להשתדל להיות במשמעות של הדברים. זה לא מנחם, אבל זה נותן המון כוח."