אנו ב'דבר ראשון' גאים להוסיף היום לאתרנו רכיב חדש, שבו ייעשו שימושים מגוונים על מנת לבטא את הנעשה מסביבנו. הרכיב הוא מונה-זמן (טיימר), אשר ימנה בצורה מתמשכת את הזמן עד לאירוע מוגדר, או שעון-עצר (סטופר) שימנה את הזמן החל מאירוע מוגדר.
השעון הראשון שהוצב ב'דבר ראשון' מונה את הימים, השעות, הדקות והשניות בהן מאז חצה, ככל הנראה מבלי דעת, אברה מנגיסטו את הגבול לעזה, שם הוא נמצא בשבי חמאס.
בעתיד נעשה שימוש ברכיב זה כדי למנות לאחור את הזמן עד לאירועים משמעותיים נוספים, בחירות למשל, או לצורך מניין הזמן בין אירועים ועוד.
אחד התפקידים החשובים של העיתונות, מאז החלה התפתחותה במאות האחרונות, ניתן להבנה מתוך שמה – התייחסות לעתים, לזמנים, או במדויק יותר: לזמן ההווה. עיתון בוקר המודפס ומתפרסם במקום כלשהו מאחד אנשים, קהילות ומרחבים גיאוגרפיים בתחושת זמן משותפת. האינטרנט והעיתונות המקוונת מבטלים חלק מהמימדים של העיתונות המודפסת ומייצרים אפשרויות ואתגרים שלא היו בעבר – החדש מתיישן מהר מאד מחד, אך מצד שני הישן נוכח ברשת זמן רב. לכן העיתונות המקוונת מייצרת הזדמנויות חדשות לדיווח על ה"עת הזו".
ב'דבר ראשון' אנו מבקשים להענות לאתגר זה ולמצוא דרכים חדשות לתאר את העת הזו, הנוכחית, תוך שימתה בהקשר, ותוך תיאור תהליכי של מציאות חיינו. מניין הזמן בדרכים שונות עשוי לאפשר לנו
שתי דוגמאות בולטות לשימוש במניין הזמן הביאו אותנו למחשבה כיצד עלינו להביא רכיב זה לכדי ביטוי ב'דבר ראשון'. האחת, הדוגמא הבולטת של מניין ימי שביו של גלעד שליט (בעיקר אצל יעל דן בגלי-צה"ל ואצל עודד בן-עמי בחדשות 2). השנייה, פעולה מחאתית של העיתונאית העצמאית טל שניידר, שהציבה באתרה ("הפלוג – הבלוג הפוליטי") לפני הבחירות האחרונות מונה זמן שמנה את הזמן שעבר מאז נתן נתניהו ראיון לתקשורת הישראלית.
הפיתוח, העיצוב והתכנות, והגשמת הרעיון הגולמי בצורה מבריקה, נעשו על ידי חברת RGB Media.