הנשיא דונלד טראמפ נישא, כל הדרך לבית הלבן, על גבי הבטחות לשינויים גדולים בכלכלה, במערכת הבריאות ובמדיניות החוץ של ארה"ב.
את היום המלא הראשון שלו בתפקיד, הוא העביר בשורה של מריבות קטנות.
טראמפ הפך אתמול (שבת), את מה שאמור היה להיות ביקור בונה גשרים בסוכנות המודיעין המרכזית (CIA) להזדמנות לחבוט בתקשורת, בעיקר סביב מה שהוא ראה כהערכות נמוכות מדי של גודל הקהל בטקס ההשבעה שלו. הוא נקב בשמו של כתב באחד המגזינים על דיווח מוטעה בדבר שינויים שערך הנשיא החדש בחדר הסגלגל. דיווח שתוקן במהירות. אחר כך, שלח את דובר הבית הלבן שלו, שון ספייסר, לחדר התדרוכים בבית הלבן, כדי שיחזק את המסר בנאום תוכחה זועם שכלל טעויות עובדתיות שקל היה להפריך.
יומו הראשון לא השאיר ספק שטראמפ עומד למשול, לפחות לעת עתה, באותו האופן בו ניהל את מסע הבחירות שלו: התקבעות על נושאים שוליים למראה, לא להשאיר שום עלבון (או מה נתפס כעלבון) בלי תגובה ולעתים, יצירת סט עובדות משל עצמו.
ואכן, חלק מהערותיו במפקדת ה-CIA, בנוכחות צמרת הסוכנות, היו יכולות להישמע באחת מעצרות הבחירות הפרועות שלו. אלא שהפעם שימש טקס זיכרון לסוכני CIA שנפלו במילוי תפקידם כרקע להצהרתו של טראמפ לפיה עיתונאים הם "בני האדם הכי פחות הגונים בעולם".
"אני במלחמה מתמשכת עם התקשורת", אמר טראמפ, כשהוא עומד בפני קהל של גברים ונשים ששיחקו תפקיד של ממש במלחמותיה של ארה"ב בטרור. זו הייתה סצנה יוצאת דופן, אפילו במונחים של טראמפ. ראשי ה-CIA עמדו בדממה בזמן שהמפקד העליון של ארה"ב שחרר התקפות בנושאים שונים, אם כי עובדי הסוכנות האחרים, שהתנדבו להגיע לאירוע, עודדו את הנשיא במהלך דבריו.
לטראמפ יש היסטוריה ארוכה של סטייה מהנושאים העיקריים בשל סוגיות שוליות באופן יחסי, במיוחד כשהן מאיימות על תדמית המנצח האולטימטיבי שהוא מקפיד לטפח. הוא ניפח, שוב ושוב, את הדיווחים על מספר המשתתפים באספות הבחירות שלו, למרות שבכל מקרה הצליח למשוך קהל גדול יותר מיריביו. כאשר העלתה הילרי קלינטון, במהלך אחד העימותים הנשיאותיים, אמירות ישנות של טראמפ על משקלה של מלכת יופי, הוא בלע את הפיתיון והעביר מספר ימים בהגנה על דברים שאמר לפני שני עשורים.
הקיבעון של טראמפ על גודל הקהל בטקס ההשבעה ביום שבו המוני נשים הגיעו לוושינגטון למחות על נשיאותו, לא נראית כמו צירוף מקרים. צעדת השנים משכה, ככל הנראה, קהל רב יותר מזה שהתגודד על מנת לצפות בהשבעתו של טראמפ לנשיא ה-45 של ארה"ב.
צעדת הנשים סוקרה ברחבה בערוצי הכבלים, בהם צופה טראמפ על בסיס קבוע. המסלול בו עברה שיירת הרכבים שלו אתמול העניקה לו מבט מקרוב על המפגינות, בכללן גם אלו שעמדו בצד הכביש וצעקו לעברו כשנכנס לבית הלבן.
תאורטית, המקצב והלחצים של תפקיד הנשיא אמורים להשאיר לטראמפ פחות זמן להגיב לכל גירוי. הוא עומד כעת בראש הכלכלה הגדולה ביותר בעולם ובראש הצבא החזק ביותר בעולם. תומכיו הנאמנים ביותר תולים את תקוותיהם לשינוי בוושינגטון רק עליו, מתוך אמונה שהרקע והסגנון הלא שגרתיים שלו יסייעו לו להצליח היכן שפוליטיקאים אחרים נכשלו.
אך נראה שטראמפ הגיע למסקנה שהיכולת שלו למלא תקוות אלו תלויה, חלקית, בהפלת התקשורת הארצית, ממסד שבאותו הזמן הוא משתוקק לתשומת לבו. רוב הנשיאים, עד כה, ראו בכותרות היום מופע צדדי, נראה שטראמפ רואה בהן ברומטר יומי של מעמדו.
הוא נהנה בעבר מחוסר האמון העמוק שחשים תומכיו כלפי העיתונות, ומכך שמרבית הפרשנים בתקשורת צפו כי יפסיד בבחירות – אם כי צריך לזכור גם שרפובליקנים רבים, כולל כאלה שממלאים כעת תפקיד בממשל החדש, ניבאו לו כישלון גם הם. הנוכחות הפעילה שלו בטוויטר, וברשתות חברתיות אחרות, העניקה לו את את היכולת למשוך תשומת לב לגרסה שלו לעובדות, גרסה שמופצת לעתים קרובות באמצעי התקשורת שתומכים בו.
כעת עומדים לרשותו גם כל הגינונים הנשיאותיים לקידום הגרסה שלו לעובדות. אמש, כשספייסר צעד לחדר התדרוכים בבית הלבן, המתינה לו בדריכות חבורת העיתונאים שעובדת מתוך הבית הלבן, מוכנה לתעד את דבריו.
ספייסר, פעיל פוליטי ותיק ששירת בממשל ג'ורג' בוש הבן, כמעט צעק כשהקריא את דבריו מהכתב. כמו הבוס שלו, ספייסר לא נתן לעובדות להגביל אותו, כמו למשל כשטען שנעשה לראשונה שימוש ב"חיפוי הרצפה" הלבן, שנועד לשמור על הדשא ומשך תשומת לב לחלקים הריקים בקהל. האמת היא, שהחיפויים האלו היו בשימוש גם לפני ארבע שנים.
ארי פליישר, שעמד מאחורי אותו הפודיום כדובר הבית הלבן הראשון של ג'ורג' הבן, כתב בדף הטוויטר שלו: "לזה קוראים הצהרה שהנשיא מטיל עליך למסור. ואתה יודע שהנשיא צופה".
This is called a statement you're told to make by the President. And you know the President is watching.
— Ari Fleischer (@AriFleischer) January 21, 2017
ג'ולי פּייס מסקרת את הבית הלבן עבור סוכנות הידיעות AP מאז 2007
