מבצע ההצלה של מותג הבישול הממוסחר לעייפה המתקרא 'אסף גרניט', הוא לא שום דבר משציינתי מעלה. מסופקתני עד כמה ניתן להגדיר כ'תוכניות בישול' את מבול סדרות ה'הישרדות במטבח' אשר על הפקתן עמלים בכירי יצרני חרושת התרבות הישראלית בשנים האחרונות. אך 'מהפכה במטבח' היא אולי הסדרה האנטי-בישולית המובהקת מכולן.
כמו כל רעיון שמטרתו לטפטף לעם היושב בציון עוד קצת מאותו רעל של חברת מרפקים, גם 'מהפכה במטבח' יובא אלינו היישר מבית היוצר של התרבות האנגלו-סאכסית המערבית, הפעם זו הממלכה המאוחדת. למזלנו הרב, אנחנו התברכנו במנחה מאוּפק, שכן מקביליו דוברי האנגלית נוטים להיות הרבה יותר וולגריים (ושוביניסטיים והומופובים) ממנו, אך נדמה ששם נגמר היתרון של גרניט.
אי אפשר שלא לשים לב, גרניט מצא לעצמו טרף קל – עסקים משפחתיים. העסקים, אשר קורסים תחת העול הכלכלי שבהחזקת עסק, בשוק העבודה הפרוץ בעוטף החברה שלנו – אשקלון, קריית שמונה, דרום תל אביב, חדרה ועוד. המשפחות, שאוהבות את אומנות הבישול ומצטיינות בה, נרמסות תחת מכבש התאגידיזציה והיח"צנות אשר דורס כל חלקה טובה, עם התאווה הבלתי מרוסנת של ההון והסחורה. חלק מאותן משפחות לא מצליחות לעמוד בקצב – וגרניט שש לעזור. אבל מה, לכל דבר יש מחיר. אתה מסוכסך עם גיסך? האחיות שלך לא מוכנות לעזור בניהול העסק (כי הן עסוקות בעבודתן כאחיות בבית חולים)? אנחנו כבר נעשה מחייך הפרטיים והאינטימיים סדרת דרמה לעיני כל – ואתה תקבל את כספנו ופרסומנו.
בפרק התשיעי של העונה, מגיע גרניט למסעדה אתיופית קטנה בדרום תל-אביב , ומהר מאוד מוצא את עצמו לא מרוצה. המראה לא מזמין, ורוב ההייטקיסטים הצעירים במשרדים מסביב לא מכירים את המסעדה, וההפקה כמובן בחרה לצלם את זה שלא אהב את האוכל בה. ואיך יאהב? גרניט עוד לא ביצע את ההפיכה שלו במקום.
"אז תכנס לעזור לה, אני רוצה לאכול", גוער גרניט באבירן, מבעלי מסעדת חבש בדרום תל אביב, לאחר שלא קיבל את המנה שלו בזמן. "נו למה באתי לפה? בטח שלא בשביל העיצוב כאן", מוסיף בציניות מתקתקה. אין ספק, המסעדה של שושי ואחיותיה לא עומדות בסטנדרטים המחמירים של מסעדות העילית, אבל המצלמה של גרניט תקדיש קלוז-אפ מיוחד לכל פינה מאובקת, לכל קרע במפה, ותדאג לצילום כמה שיותר לא מחמיא למנות האוכל.
בערב כשיגיעו האורחים, בתכנון מראש, לא יהיה מספיק כוח אדם ומצרכים להאכיל את כולם וגרניט יתפוס את מרכז הבמה, יגער בכולם והמצלמה תעבור מהעוף שלא הספיק להפשיר, אל פרצופיהם של הלקוחות הלא מרוצים, אל הפנים הדואגות והמובכות של שושי ואחיותיה. הדרמה המבויימת היטב עשתה את שלה. כל שנותר הוא לשפוך הר של כסף, לזרוק כמה עצות – ובסוף התוכנית אפשר כבר להניף את הדגלים "הלקוחות מרוצים, המשפחה מרוצה ומפויסת ומודה מקרב לב לגרניט." המהפכה הושלמה.
כולנו בני אדם, לכולנו בעיות במשפחה, בעסקים ובכלל, אבל יש בני אדם שאפשר לקחת את מצוקותיהם ולהפוך אותן לכסף. תוכניות האירוח "הטיפוליות" בהובלת ריקי לייק וג'רי ספרינגר, הפכו את מצוקות היחסים האנושיים לזירת גלדיאטורים מניבת מילארדים (למפיקים ולמנחים כמובן, לא למושאי הטיפול). בתוכניות האלו, בדיוק כמו במהפכה במטבח, ניתן, לרוב, לצפות באנשים החלשים בחברה. לא בכדי, כמו שאצל לייק וספרינגר על הבמה התקוטטו לרוב וייט טראש, שחורים והיספנים, אצלנו רוב מושאי "הטיפול העסקי" והנפשי הם מזרחים, אתיופים ועובדי מטבח רוסים וערבים. קיבוץ גלויות על ספת המטפל והמושיע – אסף גרניט, שבין נזיפה לנזיפה גם מייעץ לבני המשפחה ללמוד להקשיב אחד לשני. תודה לך אסף גרניט.
זירת הגלדיאטורים
למרות הדחף לשים את גרניט במרכז הביקורת, איני בטוח שהוא לב העניין כאן. גרניט, בוגר בית הספר המקצועי דנמרק בירושלים, הוא שף מחונן מהמקוריים והמעניינים בארץ. את המפעל המפואר של מסעדותיו, בתוך השוק הפראי בישראל, הקים במו ידיו, ואיכות מסעדותיו מעידה על כישרון גדול. ובכל זאת – נראה שגרניט וחבר יח"צניו לא מסתפק רק באוכל, ומטרתו היא לכבוש את העולם. כיום אנחנו מוצאים את גרניט בפרסומות למחבתות וסירים, פיצה דומינו'ס (הפוגעת בזכויות של נערים עובדים) וגולת הכותרת – ריאלטי הבישול עליו הוא מולך.
הבריונות התאגידית הזו, כמו כל בריונות בעולמנו הליברלי, המנומס והפוליטיקלי-קורקט, היא סמויה. את ההשפלה שממשתתפי התוכנית חווים ניתן לראות רק בעיניים שלהם. ואולי, זהו בדיוק 'המוצר' שאנחנו מחפשים? אנשים רצוצים וקשיי יום, אשר פורקים את זעמם אחד על השני אל מול המצלמות, כדי להצליח לשרוד? אולי אנחנו מתחברים לזה כל כך – כי זה מזכיר לנו אותנו?
אז בעודנו יושבים מול המסך וצופים בזירת הגלדיאטורים המודרנית של 'תוכניות הריאליטי', בה נאבקים ישראלים וישראליות על זכותם הבסיסית לשרוד ולהתפרנס בכבוד, כדאי שנשאל את עצמנו – האם מספר העצות ועשרות אלפי שקלים של חברות ההפקה תאוות הרייטינג, הכסף והשררה ישפכו לעסק של המשפחות הללו שוות את ביזיונם והשפלתם בפריים טיים? או שמא, 'המהפכה' היחידה אותה אנו מסוגלים לחלום היא רק עוד מאותה מנה של 'שירות לקוחות' – אותו נבלע כסועדים וצופים בסופו של עוד יום עבודה.
בסוף הפרק התשיעי, נואם גרניט אל מול המשפחה נאום מלא פאתוס, על כמה שהוא "עם המשפחה" ושבאמת '"איכפת לו", והן אפילו נכנסו לו ללב. "המסעדה שלכם יושבת על משהו מאוד אמיתי, ובסופו של דבר האמת תמיד מנצחת". השאלה שלא נשאלה היא מה היא האמת של גרניט, ויותר מזה, מה מחירה.
