14 שנים עברו מאז יצא לדרך המהלך להפרטת נמלי ישראל, ונראה שאת אחת ממטרותיו המרכזיות הרגשנו השבוע ביתר שאת: פגיעה בעבודה המאורגנת בנמלים. מחלוקות בין העובדים סביב התנהלות המשא ומתן על הרפורמה בנמל הפכו בימים האחרונים לקרע גלוי וכואב בין העובדים, קרע שאף הביא כמה מחברי הוועדים בנמל להתפטר ולנסות להניע את חבריהם לעזוב את התאגדותם בהסתדרות ולהצטרף להסתדרות הלאומית.

מעבר בין ארגונים הוא מהלך חריג בתחום העבודה המאורגנת, אשר באופן כמעט אוטומטי יקל על המדינה להקשיח עמדות במו"מ ולפגוע בעובדים. מכיוון שההסתדרות מנהלת כעת מו"מ, ייתכן שחלה "תקופת מניעה" משפטית שלא מאפשרת להחליף ארגון עובדים. ההסתדרות הלאומית מסרה לעיתון 'כלכליסט' ש"שנושא 'תקופת המניעות' נבחן פרטנית לכל מקרה" וכי הם "לא היו יוצאים למהלך אם הם היו חושבים שהוא לא חוקי לכאורה".

המו"מ על הרפורמה בנמלים בין המדינה להסתדרות נמשך כבר 3 שנים, וההסכם שהושג עד כה הוא עקרוני בלבד ואיננו סופי. החלק שעוד לא סוכם נוגע לביטחון התעסוקתי של עובדי דור ב' בנמלים. לטענות העובדים שפועלים על מנת לעבור ארגון, ההסתדרות לא עשתה מאמצים מספיקים להגיע להסכמות עם המדינה והם מפחדים שהם יופקרו כשנמל הדרום יתחיל לפעול. הימשכות המו"מ וחוסר הודאות הנובע ממנו מאפשרת לאנשים כמו אלון חסן, יו"ר הועד לשעבר הנאשם כעת בפלילים, להוביל חלק מחברי הועדים לחשוב, שלולא ההסתדרות יצליחו להבטיח את עתידם בצורה עדיפה.

העמסת מטען בנמל. לישראל תהיה יכולת קליטה של אוניות עצומות בהיקף דומה לחוף המזרחי של ארה"ב, ללא שום צורך מעשי. צילום: פלאש 90, יעקב נחומי

מישל ביטון, מהעובדים שהושעו מוועד התפעול, אמר ל"דבר ראשון" בהתקוממות כי לעובדי דור ב' אין עדיין פתרון במסגרת המו"מ. ביטון טען ש"המנכ"ל קיבל בונוס שמן, ורציפים 24-25 שהם בעצם שלנו, לא קיבלנו תשובה לגבי מי יפעיל אותם בעתיד". החשש הוא מפיטורים בתרחיש בו, נמל הדרום, הנמל החדש, יגזול חלק משמעותי מפעילות התובלה בנמל הוותיק. גם לגבי הפעלת הרציפים החדשים שנבנו בתוך הנמל הישן, רציפים 24-25 כאמור, עולה חשש. לטענת ביטון ההסתדרות הייתה צריכה להתעקש על הפעלת הנמלים ב"מודל ברצלונה", כך שהתחרות בנמלים תתנהל בין מפעילי הנמל השונים (החברה הפרטית בנמל החדש, והמדינה בנמל הוותיק) והעובדים יועסקו על ידי חברה נפרדת שתתן שירות לשני הנמלים.

משאלה או אשליה

מודל ברצלונה פירושו הפרדה בין תפעול הנמל והזכיינות לגביו. במתווה הנוכחי, נמל אשדוד הותיק שייך למדינה, ואילו נמל הדרום הנבנה יתופעל על ידי התאגיד הבינלאומי TIL. משמעות הפעלת "מודל ברצלונה" היא לבטל את חוזה התפעול עם התאגיד, להקים חברה חדשה שתעסיק את מרבית עובדי נמל אשדוד הקיימים וגם את עובדי הנמל החדש, אשר תספק שירותים גם לנמל הלאומי וגם לנמל בתפעול זר. קשה לראות כיצד המדינה או TIL יסכימו להסדר שכזה.

הנמל החדש נבנה בהשקעת עתק של 3.3 מיליארד שקלים, לא מעט בשל התקווה של המדינה שרק כך יהיה ניתן להחליש את עובדי נמל אשדוד ובכך לעקר את אחד הכוחות החשובים של העבודה המאורגנת בישראל. מדובר בתכנית אווילית מבחינת האינטרס הציבורי, אך הרכבת הזו יצאה כבר מזמן מהתחנה. בכל הנוגע להתמודדותם של העובדים עם המציאות החדשה, לא הוצג עד כה שום ביסוס לרעיון כי יציאה מההסתדרות לטובת ארגון אחר תאפשר לעובדים עמדת מיקוח טובה יותר. הטענות המושמעות בינתיים נוגעות לכשלי ההסתדרות כביכול במשא ומתן.

התמיכה של אלון חסן בחברים הסוררים של הוועדים יכולה וצריכה להדאיג. כשחסן עמד בראש הוועד ב-2013, דווח כי אגף התקציבים באוצר עמד להסכים עם הוועד על מתווה של הפרטה חלקית של נמל אשדוד, בה העובדים עצמם ירכשו חלק מהנמל. המהלך הזה נכשל מסיבות בלתי ידועות, והמדינה נסוגה מתכנית זו כדי להחליפה בתכנית הקיימת – בניית נמלים פרטיים מקבילים בחיפה ובאשדוד. זה היה השלב בו גורלה של הרפורמה בנמלים נקבע.

ובכל זאת נראה שחסן, שבינתיים עזב את הנמל בעקבות ההליך המשפטי שמתנהל נגדו, החליט לאמץ סיפור אחר: כעת הוא מפיץ את הטענה הבלתי מבוססת לפיה המדינה הייתה מוכנה להסכם, וההסתדרות היא זו שטרפדה את הדבר, ללא כל מניע סביר. ההסבר ההגיוני יותר הוא שהמדינה העדיפה לבזבז מיליארדים בשם המטרה האסטרטגית של החלשת הוועדים.

אלון חסן. מפיץ טענה חדשה ובלתי מבוססת. (צילום: פלאש 90)

התחרות ממילא מוגבלת

התכניות לבניית נמלים חדשים נשענות על הנחות יסוד רעועות מאוד – המשבר הכלכלי העולמי הכה בענף התובלה הימית בעשור האחרון וצמצם באופן משמעותי את הצורך בכושר פריקה והעמסה בנמל. בימים האחרונים ביטל הנשיא דונלד טראמפ את השתתפות ארה"ב בהסכם הסחר הטראנס-פאסיפי והוא מאיים לבטל גם את הסכם NAFTA המקים סחר חופשי בין מקסיקו, קנדה וארה"ב. מגמות בדלניות מופיעות בעוצמה גם ביבשת אירופה ובהחלטת הברקזיט בבריטניה. כל אלו יכולות להיתרגם למכסים, שיפגעו עוד יותר בסחר העולמי ובעומס העבודה בנמלים.

בעבר טענה חברת נמלי ישראל כי הנמלים החדשים נועדו להיקפי סחר גדלים למדינות ערב, שיעברו דרך ישראל, או לפעילות שטעון – כלומר שאנית ענק תפרוק מכולות בישראל ואוניות קטנות יובילו את המכולות לנמלים אחרים בסביבה. המצב במזרח התיכון לא תומך במגמה זו כלל וכלל, ולפי גורמים בענף התובלה, פעילות שטעון הגיונית יותר בפורט סעיד, או במלטה, במרכז הים התיכון ולא באשדוד או בחיפה.

יתרה מכך, כיום 50% מהיבוא בנמלים הוא מכולות ו50% 'מטען כללי', שלא מתאים להובלה במכולות. נמל חיפה החדש מתוכנן להיות נמל מכולות בלבד ובתוכו נמל דלקים ולא נמל מטען כללי. גם נמל הדרום באשדוד יתמקד בפעילות מכולות. התוצאה היא שאניה גדולה ממילא לא יכולה להיכנס לנמל אשדוד ואניית מטען כללי לא יכולה להיכנס לנמל החדש. התחרות בין הנמל הותיק לחדש תתמקד באניות של 7,000 עד 14,000 מכולות. בניגוד למה שפוליטיקאים וגם כמה עיתונאים מנסים למכור, שביתה בנמל אחד לא תאפשר לחלק ניכר מהאניות לפרוק בנמל השני בקלות, וזאת בגלל השוני בין הנמלים. בחיפה ישנו גם הרציף הפרטי של "מספנות ישראל", שאכן מהווה תחרות אפקטיבית לנמל חיפה בחלק מסוגי המטענים.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מכריז על סכסוך עבודה כללי במשק בבית נבחרי ההסתדרות, נובמבר 2016. צילום: דניאל בר-און, דוברות ההסתדרות

ואיפה המדינה?

הדבר המשונה ביותר הוא שמדינת ישראל משקיעה מעל 7 מיליארד שקלים בבניית שני נמלים שיכולים להכיל בעת ובעונה אחת לפחות ארבע אניות של 18,000 מכולות, וכל זאת עבור פעילות סחר שדורשת היקפים קטנים בהרבה. לשם ההשוואה, בכל החוף המזרחי של ארה"ב אין מעגן אחד בנפח כזה. אם כך, צפה השאלה, מדוע נבנים הנמלים החדשים בכלל?

משרד התחבורה והנהלת נמל אשדוד לא התבטאו בפומבי בנושא העימות הנוכחי בנמל אשדוד, אך החיכוכים בין העובדים לבין עצמם, משנים את יחסי הכח בנמל ומשפיעים על העבודה המאורגנת כולה. ההחלטה לבנות את הנמלים החדשים, הינה השקעת כמות עצומה של כסף ציבורי, במשימה שעולה עשרות מונים על הצורך המעשי, אבל יכולה בקלות לשרת אינטרס שונה לחלוטין – פגיעה בעבודה המאורגנת בישראל. השבתת הנמלים הינה מקור כח אסטרטגי לעבודה המאורגנת, שכן היא פוגעת ישירות בגופים כלכליים, אך לא משפיעה באופן ישיר על משקי הבית, אלא רק בעקיפין. עיקור היכולת הזו עלול לא רק לפגוע בעובדי הנמל, אלא בכל העובדים המאורגנים במשק.

סרטון של ההסתדרות בנושא נמל אשדוד, ינואר 2017

כאמור, גם בנמל החדש צפוי לקום ועד עובדים, אבל מי שמעוניין להחליש את הועדים יכול לנקוט בטקטיקות רבות ומגוונות כדי לתקוע טריז בין העובדים. דווקא ההסתדרות עצמה עוברת שינוי כיוון בשנים האחרונות, אשר רותם יותר ויותר את כוחה הארגוני בעבור עובדים חלשים יותר, ואף בעבור עובדי הקבלן, שלא מאורגנים בהסתדרות כלל.

בלעדי המאבק הזה, שהגיע לשיא בהשבתת המשק ב-2011 ומתבטא כעת בהסכמות בין שר האוצר משה כחלון לראש ההסתדרות ניסקורן לקליטה של אלפי עובדי קבלן להעסקת ישירה, ספק רב אם מהלכים כאלו היו יכולים להתרחש, כל עוד הממשלה מורכבת ברובה מאנשים שהחלשת העבודה המאורגנת היא בעבורם שאיפה כמוסה ולעיתים גלויה. במגרש המשחקים הזה, ההסתדרות הלאומית משרתת את האינטרס האסטרטגי של המעסיקים, הממשלה במקרה של הנמלים, ולא בפעם הראשונה.

לעומת המגמות הללו של החלשת העבודה המאורגנת עומדת ההסתדרות ועמדתה ביחס לנמל אשדוד ובכלל. אין שום סיבה סבירה לפקפק בכך שיו"ר ההסתדרות ניסנקורן ויו"ר איגוד עובדי התחבורה הארצי אבי אדרי מחוייבים לפתרון שאלת הבטחון התעסוקתי של עובדי דור ב'. עם זאת, על מנת להצליח במו"מ עם האוצר והממשלה, אשר באופן עקבי מבקשים להחליש ולרסן את העבודה המאורגנת בישראל, הם זקוקים לאמון של העובדים.