במשך שנים נהגו חברות כוח האדם השוכרות רבים מבין המנופאים באתרי הבנייה לשלם להם חלק ניכר ממשכורתם במזומן, בשחור. כמו בבטיחות כך גם בתנאי ההעסקה – ענף הבניה הופקר והוזנח. עכשיו כשמנסים להסדיר את המקצוע – האדמה רועדת. ארגון מפעילי עגורן הצריח אסף רשימת חברות כוח אדם שמפרות באופן תדיר את חוקי והסכמי העבודה, וההסתדרות הגישה את הרשימה למינהל ההסדרה והאכיפה שבמשרד העבודה והרווחה. המינהל החל לפעול כנגד חלק מהחברות שברשימה, ובעקבות זאת החלו המנופאים לקבל הודעות מחברות כוח האדם שמעכשיו יקבלו רק את השכר הזעום המופיע בתלוש, וחלקם אף קיבלו הודעות שתנאי ההעסקה ה"לבנים" שלהם יורעו.
זה הרקע לשבירת הכלים הכללית שהתרחשה השבוע – במסגרתה הודיעו למעלה ממאה וחמישים מנופאים כי בכוונתם להתפטר כבר בתחילת חודש פברואר. לצעד החריג, שנעשה בלא גב ארגוני משמעותי, עשויות להיות השלכות כבדות ביחס למתפטרים עצמם, וביחס למקצוע כולו הנמצא לראשונה לקראת הסדרה במסגרת הסכם קיבוצי עם ארגון המעסיקים – התאחדות בוני הארץ. העובדה שארגון המנופאים והסתדרות עובדי הבניין והעץ מצויים בימים אלה בעיצומו של מו"מ עם המעסיקים, כמו גם העובדה שחלק מטענות המנופאים הן באשר לפגיעה ברכיבי השכר אשר שולמו בשחור – הופכת את דרך הפעולה הארגונית המקובלת של הכרזה על סכסוך עבודה ויציאה לשביתה לבעייתית מבחינה משפטית.
"זה לא על דעת ההסתדרות וההסתדרות לא שותפה לצעד הזה. אני חושב שזה לא מהלך חכם, ואני חושב שזה לא מהלך נכון" אומר יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ יצחק מויאל, והדגיש כי הצעד נעשה בלא התייעצות עם ארגון העובדים או עם המחלקה המשפטית. "אני מבין את המצב החמור שהם נמצאים בו, המצב הקשה. מי שצריך לטפל בזה זו ההסתדרות ולא מישהו אחר. אם הפחיתו שכר בואו נתחיל להגיש תביעות. אבל מהלך של התפטרות זה מהלך שיכול להסב נזקים, והם לוקחים על עצמם אחריות מאוד גדולה".
" אם היו באים עובדים ואומרים פוגעים בנו, בשכר שלנו, והיו רוצים להגיש תביעה בבית הדין לעבודה – היינו עושים את זה מיד", אמר מויאל והדגיש כי המחלקה המשפטית של ההסתדרות בהחלט ערוכה לעניין. "אבל עד עכשיו אף עובד לא הסכים לפנות להסתדרות שנגיש בשמו תביעה – בשם מי אני אגיש? אני יכול לתבוע מעסיק בבית הדין רק אם עובד פונה אלי ואומר – עשקו אותי, לא שילמו לי שכר, לא שילמו לי פנסיה. העובדים לא מוכנים להגיש תביעה נגד המעסיקים ואני לא מבין למה?". כדוגמה חיובית הוא נותן את המנופאית קטי דובוק, אשר פוטרה בפברואר 2016 לאחר שלא הסכימה לעלות על מנוף במזג אוויר מסוכן. "זו היתה עובדת אמיצה שלא פחדה, שנתנה תצהיר, ויכולנו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה", הסביר. על פיטוריה תבעה ההסתדרות את החברה לפיצויים בסך למעלה מחצי מיליון שקלים. טחנות הצדק אומנם עובדות לאט, אבל התיק עודו מתנהל, ומויאל מעריך שהוא יסתיים בפסיקה שתהיה תקדימית ותשפיע על כל הענף.
אבל את הפתרון המקיף למצוקת המנופאים, מקווה מויאל להשיג באמצעות הסכם קיבוצי מיוחד אשר יסדיר את תנאי העבודה במקצוע ויהיה מעוגן גם בצו הרחבה – זו למעשה הסיבה בגללה התארגנו המנופאים מלכתחילה. לא היה פשוט לדבריו להסכים עם ארגון המעסיקים על עצם המשא ומתן על תנאים נוספים למנופאים מעבר לאלו הקבועים בהסכם הענפי בענף הבניה. אולם הנושא זכה לגיבויו של יו"ר ההסתדרות, על רקע תנאי הניצול החריפים ואי האכיפה של חוקי הבטיחות, ומו"מ לקראת ההסכם הקיבוצי המיוחד החל.
"ההסכם הקיבוצי המיוחד אמור להיות חלופה לכסף השחור, ועכשיו הוא ממש בסוף התהליך, כך ששכר המנופאים יהיה גבוה משמעותית משכר המינימום בענף הבניין" מסביר מויאל, "אנחנו הולכים לדרוש גם תוספות גובה, תוספת סיכון, הפסקות כמו שצריך, תשלום קרן השתלמות והגדלת דמי ההבראה. לוודא שבן אדם לא יעבוד 12 שעות – הולכים לסדר את הענף". כמו כן דורש מויאל את יישום התנאים הקיימים כבר בהסכם הענפי בדבר מנגנון צבירת ותק ענפי, המאפשר מעבר ממעסיק למעסיק תוך המשך צבירת ותק, והגדלת ההפרשה לפנסיה אל מעבר לפנסיית החובה הקבועה בחוק.
צו ההרחבה אמור להחיל את ההסכם גם על חברות כוח האדם. עם זאת הוא מבהיר – "לקח לנו הרבה זמן ואנחנו בישורת האחרונה. אם מישהו חושב שמו"מ זו אבקת קסמים הוא כנראה לא מבין ביחסי עבודה". במסגרת ההסכם מבקש מויאל למסד מערכת למעקב וביצוע של נהלי הבטיחות וועדה פריטטית משותפת עם ארגון המעסיקים להסדרת חילוקי דעות. לדבריו המעסיקים מתייחסים לנושא ברצינות הראויה ובכוונתם לפעול כנגד מעסיקים אשר יפרו את ההסכם.
בינתיים לא ברור כיצד עשויה להשפיע ההתפטרות המתוכננת של עשרות עובדים, על ההסכם המתגבש. יש לזכור כי ההתארגנות הנוכחית של המנופאים במסגרת ההסתדרות שהחלה לפני כשנה, היא כבר ניסיון ההתארגנות השלישי בענף בעשור האחרון, כשהניסיונות הקודמים גוועו לבסוף מבלי שהביאו לתוצאות. לרכוש את אמונם של העובדים קשי היום, הספונים כל אחד מהם בנפרד בקבינות הגבוהות ברחבי הארץ, זו משימה קשה וסיזיפית, הן לחברי הועד, והן לנציגי הסתדרות עובדי הבניין והעץ. העובדים קצרי סבלנות ובצדק – את הלחצים הם מרגישים מדי יום ביומו – בדרישות לבצע הוראות לא בטיחותיות, באיומים על מטה לחמם, בשכר זעום ובשעות העבודה הארוכות.
"אין למהלך הזה שום קשר לארגון כארגון. שום קשר ישיר. הארגון יושב לשולחן המשא ומתן עם התאחדות בוני הארץ. האנשים שבחרו להתפטר הם אנשים שנגרמה להם הרעת שכר בלא ידיעתם, נלקחו מהם הפנסיות, התבטל להם הוותק הענפי, השתנו להם מעסיקים אבל לא פיטרו אותם בדין מפוטר והם לא קיבלו את הפיצויים שלהם", מבהיר רועי ויינשטיין דובר ארגון מפעילי עגורן צריח. עם זאת הוא מסביר שחלק מחברי ועד הפעולה, והוא בכללם, הודיעו לחברות כוח האדם בהן הם עובדים על כוונתם להתפטר. ויינשטיין מדגיש כי בשיחות עם מנופאים עולה כי הפגיעות בשכר לא הסתכמו רק בהפסקת תשלום רכיבי השכר השחורים, אלא גם בהרעות בתנאי העבודה ה'רשמיים'.
"לצעד הזה השלכות עצומות", אומר ויינשטיין, "קבלנים שלפני חודשיים היו משלמים למנופאי 30-35 ש"ח לשעה והיום מציעים למנופאים רק כדי שלא יצאו בצעדי מחאה 65-75 שקל לשעה ב'לבן'. שמענו כבר שיחות גם על 90. פתאום רואים כמה צריכים אותנו – אנחנו רואים את החברים שלנו במנופים הניידים שהעבודה שלהם עלתה פי שלוש או ארבע, וזה גם מדאיג אותנו כי זה מקצוע שהוא פרוץ כשלעצמו. אבל כשאין עגורני צריח הרבה קבלנים מנסים לפצות על יום העבודה שלהם עם עגורן נייד".
"קטונתי מלהבין איזו השפעה תהיה לזה על ההסכם הקיבוצי" הוא מבהיר, אבל לדבריו הוא מעריך כי הרעש התקשורתי, והתחושה שייצור המהלך באשר לחשיבותם באתרי הבניה עשויים להשפיע עליו דווקא לטובה.
ביום שני הקרוב צפוי שר העבודה והרווחה חיים כץ להיפגש עם נציגי המנופאים, ויש לקוות שהפגישה תוליד הבנות שיאפשרו את המשך המהלכים להסדרת המקצוע והענף.
