שמות, פרק לט'

מלאכת סיום הכנת אוהל מועד, כלי הקודש, המזבח, בגדי הכוהנים וכו' מסתיימת בפרק הזה.

שבטי ישראל מיצגים כולם על הבגד של הכוהן הגדול:

ז)וַיָּשֶֹם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת-משֶׁה:

האפוד, שאותו ילבש הכהן, משובץ אבני שוהם (12 אבנים) שיזכירו את בני ישראל כולם.

מי אמור לזכור? הכהן!! כשהוא לובש את האפוד הוא מניח את האפוד על כתפיו ורואה את 12 אבני השוהם והם מזכירים לו שהוא שליחם של כל בני ישראל!!

אני נזכר בסיסמת הבחירות של ש"ס – "מזרחי מצביע למזרחי!!"

המפלגה שמתיימרת להחזיר "עטרה ליושנה", שמנהיגיה מתהדרים בבגדי שרד שחורים, שמנהיגה הרוחני ז"ל התהדר בשמלת תכלת מפוארת, שרוממות השם בפיהם יום ולילה – כמה עלובה סיסמתם, כמה עלובה משנתם, עד כמה  הם לא מכבדים את הבסיס עליו מושתתת אמונתם – הם אינם אלה שליחי ציבור של אבן אחת. שליחי ציבור שהאפוד על כתפיהם קל משקל הוא ולא מאוזן, כי חסרות בו הרבה אבנים!!

———-

בסיום כל העבודה מביאים העם את משכן אוהל מועד על שלל חלקיו למשה.

משה, שמאז נתן הנחייה לא להביא יותר זהב, כסף ונחושת לבניית המשכן, כי כבר יש די והותר, נעלם למשך כל זמן ביצוע העבודה (וכבר כתבתי במקום אחר שהזמן נראה שעמד מלאכת לכל משך ביצוע העבודה), מסתכל על המוצר המוגמר ומגיב בברכה:

מג)וַיַּרְא משֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשֹוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה כֵּן עָשֹוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה:

המנהיג נתן את כל ההנחיות, בחר אנשי מקצוע להוביל את המלאכה, הותיר את המלאכה בידי העם ללא פיקוח צמוד ולבסוף – לא שוכח לתת משוב חיובי לעם.

מהלך מנהיגותי שלם שיזכיר לכל מנהיג ומנהל לא לשכוח, שעל עבודה צריך לתת משוב מילולי – זה יותר חשוב ומשפיע מבונוס כספי וזה הרבה יותר זול!!