על רקע המשבר בנמל אשדוד, התפטרותם של מספר חברי ועדים והחתמת עובדים על טפסי הצטרפות להסתדרות הלאומית, ראשי הוועדים בנמל אשדוד מבהירים – גם אם יש מחלוקות, עובדי הנמל זקוקים לגב הרחב של ההסתדרות על מנת להיאבק על ביתם.

"אני לא עוברת להסתדרות הלאומית, שאין לה לא אבא, לא אימא ולא שום דבר" מבהירה ל"דבר ראשון" מיכל לוגסי יו"ר ועד עובדי המנהל בנמל. "אני כבר 27 שנים בנמל אשדוד, והעובדים הילדים האלה מאוד חשובים לי. הפרנסה חשובה לי, ואני אעשה הכל כדי לשמור על הבית הזה. ולא אתן לאף גורם לא רלוונטי, ואף גורם שעושה עלינו סיבוב להתערב בנמל".

לוגסי מעידה על עובדי הסקטור שלה כי הם "אנשים שבודקים, נוברים, רואים מי עומד בהסתדרות השנייה, מה הם נותנים ומה לא. ואני שואלת שאלה את הציבור – נניח עברתי להסתדרות הלאומית – מי ייתן לי זכות שביתה? מאיפה נצא לשביתה? איזה שופט ייתן לנו לשבות היום? נשיא בית הדין ייתן לנו לשבות כי החלפנו ללאומית?"

מיכל לוגסי, יו"ר ועד עובדי מינהלה בנמל אשדוד (צילום באדיבות המצולמת).

"אנחנו נמצאים במהלך של הסכם עבודה, אני לא רואה מצב שאנחנו עוברים לארגון יציג אחר" מבהיר אשר אוחיון, יו"ר ועד מנהלי העבודה בנמל. לדבריו, בכוונת הוועדים לגבש את דרישותיהם, להיפגש בימים הקרובים ואחר כך לשבת עם יו"ר ההסתדרות, להציב בפניו את הדרישות שלנו "ולגבות אותו, ולשלוח אותו למו"מ שיכול להיות שיגמר במאבק.  אנחנו צריכים להשיג לנמל את מה שהובטח לעובדים ומה שנכון לעובדים. ומה שנכון לעובדים זה תקציבים להעמקה, רשת ביטחון של פרמיות כמו שהוא סגר ברפורמה, הכנסה של כל דור ב' למנגנון שמגן עליהם מפיטורין – והבטחה עם הסכמה חתומה שרציפים 24-25 יהיו שייכים לנמל אשדוד, נקודה".

יו"ר ועד התפעול גד בוטבול מבהיר שלדעתו השגת מטרות אלו לא תתאפשר רק בזכות משא ומתן. "המו"מ נמרח ונמרח. כנראה שרפורמה גדולה אי אפשר לסיים בשיחות יפות. לדעתי רק זה יביא תוצאות, אין יותר על מה לדבר, זה הגיע למעשים. אני חושב שהגיע הזמן לפנות לבית הדין הארצי לעבודה, שבזמנו אמר תדונו על הביטחון התעסוקתי של העובדים, ולבקש את זכות השביתה".

ההסתדרות זה הארגון היציג של המדינה. זה הארגון הכי חזק במדינה, ולא עוזבים אותו. גם אם יש טענות אומרים אותן בפנים – ומותר להגיד הכל. אני רוצה שתרשום את זה – לחבר ועד מותר להגיד הכל

"מה שבעצם הצית את כל הסיפור הזה, זה שכבר כמה שנים אנשים פה נמצאים באי ודאות. העובדים שברו את הכלים לא כי הם רצו לשבור את הכלים, אלא כי הם הבינו שאי אפשר להמשיך לחיות ככה. כולם הגיעו לרגע הזה – רק כל אחד חשב שצריך לעשות את זה אחרת". הסביר בוטבול את שורשי המשבר, "עברנו פה כבר כמה טלטלות קשות, כל הסיפור של מעמדות – דור א' ודור ב', הסיפור שהיה פה לפני כמה שנים עם אלון. ונשארה סטיגמה שלילית על העובדים, כאילו אנחנו אנשים שבאים וגונבים".

לדברי בוטבול הסכם המעבר משנת 2005 כלל אומנם הנפקה עתידית חלקית של הנמל אבל כלל לא דיבר על הקמת נמל חדש נוסף. מה שהוא כן כלל היא התחייבות שכל הרציפים אשר ייבנו יופעלו על ידי עובדי הנמל. "כתוצאה מבניית הנמל הזה שהחליט עליה שר התחבורה – פתאום אתה מבין שהולכים לחתוך אותך ב-50% לפחות מכמות המטענים שיכנסו לנמל אשדוד. ויכול להיות שתהיה סיטואציה שאנשים יצטרכו ללכת הביתה" הוא מוסיף ומדגיש שלאורך כמה שנים שר התחבורה סירב לדון עם העובדים על ביטחונם התעסוקתי עד עכשיו.

אשר אוחיון, יו"ר ועד תפעול נמל אשדוד (תמונה באדיבות המצולם).

"מבחינתנו" אומר בוטבול, "למדינת ישראל יש את הפררוגטיבה (זכות מוקנית) לבנות כמה נמלים שהיא רוצה. יש לנו הסכמים קיבוציים – בוא נקיים אותם. הם רוצים מחר לפתוח פה עוד רציף – מבחינתנו תנו לנו לעבוד. כמו שרואים בחוץ לארץ, יש איגוד של עובדים שיוצאים לעבודה בכל הרציפים. וזה מה שאנחנו מבקשים בעצם לעשות. אבל שלוש שנים לחיות באי וודאות – כן מפטרים, לא מפטרים".  אוחיון מבהיר כי "מודל ברצלונה לא עומד על הפרק. היינו רוצים מאוד להפעיל את כל הנמלים בעולם, אבל הוחלט להקים פה נמל מתחרה. היינו צריכים לעצור את זה כשרצו להקים נמל. מרגע שהקימו אותו נצטרך להשלים עם זה, ואנחנו אנשים מציאותיים. נצטרך מפה להשיג את הכי טוב, ביחד עם ההסתדרות יד ביד. ולהוביל אותה – אנחנו נוביל את ההסתדרות".

"בת'כלס יש חוק במדינת ישראל, ואף אחד לא הולך להפר את החוק. לא משנה אם אני כוח לעובדים או הסתדרות לאומית או כל דבר אחר" מבהיר בוטבול, "הארגון החזק במדינת ישראל זו ההסתדרות הכללית החדשה, ואני גם יודע לומר שאם היא תיתן מכה על השולחן כמו שהיא צריכה לתת, לעצור ולתת את האמירה שלה, זה יגמר. יהיה לזה סוף וימצאו את הפתרונות. אני מאמין שאבי ניסנקורן ייתן את הפתרונות כמו שהוא צריך לתת אותם. אבל אנחנו נעשה את זה ביחד".

"גם כשיש בעיות בתוך הבית, לא שוברים את הבית", מדגיש אוחיון. הוא מבקר את ההסתדרות, שלטענתו הייתה מעורבת מידי בבחירות בנמל, אך מדגיש, "את כל הכוח שמוציאים החוצה צריך להפנות פנימה לתוך ההסתדרות. לדרוש מיו"ר ההסתדרות בחירות כמו שצריך בסקטורים, ולהתאחד כל עובדי הנמל אחרי ההסתדרות בדרישות שלנו לביטחון תעסוקתי, להגנה מפני פיטורים ולהביא את כל הסכומים והתקציבים הנדרשים להשקעה בנמל כדי שנוכל לעמוד ולהתחרות בעולם עסקי ותחרותי. זה הארגון היציג של המדינה. זה הארגון הכי חזק במדינה, ולא עוזבים אותו. גם אם יש טענות אומרים אותן בפנים – ומותר להגיד הכל. אני רוצה שתרשום את זה – שלחבר ועד מותר להגיד הכל, והוא לא עובד בהסתדרות. מותר לו להגיד ליו"ר ההסתדרות או ליו"ר איגוד עובדי התחבורה הכל – אבל בתוך הבית. מותר לדרוש".

"אני יכול להגיד גם עוד דבר" אומר בוטבול, "באופן שלא משתמע לשתי פנים – וזו הדעה הרווחת של הוועדים פה – אם נראה שהדברים לא יהיו על כנם – כולם ישברו את הכלים ויצאו למלחמה. אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו סיטואציה שבסוף יגידו שעובדים יפוטרו פה. זה לא הוגן". אוחיון בטוח שבסופו של דבר כל העובדים יישארו בהסתדרות הכללית, ובטוח שזה יהיה הארגון היציג. "לאט לאט מתייצבים. מתחילים להבין ולא ללכת כעדר" אומרת לוגסי, "אני אומרת להם 'כנסו, תנברו – תחליטו בעצמיכם', הם בודקים ומבינים שהארגון היציב במדינה זו ההסתדרות הכללית".