״אני בדרך כלל לא טיפוס של מאכלי ים – וגם את הסרטן הזה לא הזמנתי״, המשפט שפותח את סרטון ההדסטארט של המאיירת רוני פחימה, למימון הנובלה הגרפית שאיירה ׳מיסטר יואינג׳ – אומר הכל, אולי גם קצת מעבר לאיך שאנחנו מסוגלים להתייחס להתמודדות עם המחלה.

רוני פחימה היא מאיירת, מרצה לאיור בשנקר, אמנית ואנימטורית ואורי אמיתי היה בחור בעל מוח קודח מ׳חלומות הזויים וסיפורים מופרעים ומקאבריים׳ וחברה הטוב של פחימה, עד שנפטר מסרטן בשנת 2007 בגיל 29, לאחר כשנה וחצי של התמודדות עם המחלה. לפני מותו, שלח אורי ׳תסריט׳ מפורט לרוני, לקומיקס המתאר את חוויות אשפוזו כחולה סרטן, בבקשה לאייר אותו למציאות.

דימויים מתוך הרומן הגרפי "מיסטר יואינג" מאת רוני פחימה (תמונה באדיבות הסופרת)

״זה כבר היה בסיבוב השני, הוא היה מאושפז באותה תקופה ובאחד הסופי שבוע הוא כתב ושלח לי את זה – זה היה כל כך חד ומעניין״ מספרת רוני, ״הוא אפילו ראה כמה דברים בפגישה האחרונה שהייתי אצלו, כשלא ידעתי שזה הסוף, ממש עברנו על הפרק הראשון״. רוני נותרה לבדה בפרויקט המשותף, מתוך מחוייבות עמוקה ובמעין מחווה אחרונה לשותף לעולם עשיר של הומור, אהבה לקולנוע ולקומיקס שרקמו יחד במהלך 15 שנות ידידותם.

אורי אמיתי חלה בסרטן מסוג ׳יואינג סרקומה׳, סרטן האופייני לילדים, ואת רוב תקופת אשפוזו בילה במחלקת הילדים בהדסה עין כרם. לא ברור אם יותר בשל הניגוד ההזייתי בין גילו לגילם של חבריו למחלקה או יותר בשל ״ההומור כמו שמן רותח על מים שלא מפסיק לבעבע״ שפחימה מייחסת לו – נוצרה היצירה הזאת שאורזת בתוכה חוויה אנושית מהמורכבות שניתן לתאר, בצורה של קומיקס ו״הומור של מעיים וקרביים״. אני מניח שהרבה יודעים מנסיון שקשה להתמודד עם העצב, הייאוש והפחד שחוויית הסרטן מביאה, אבל לאור מיסטר יואינג – אני גם מאמין שכואב יותר להתמודד עם החלקים המצחיקים והסרקסטים שלה.

דימויים מתוך הרומן הגרפי "מיסטר יואינג" מאת רוני פחימה (תמונה באדיבות הסופרת)

למרות שלא "זכיתי" לחוות זאת, אפשר לומר שהספר כתוב, מאוייר ומסודר כמו סרטן – כחוויה חסרת ודאות, שמערפלת את המרחב והזמן, מפרידה את העיקר מהתפל, מתגנבת מתחת לעור ומעוררת את השדים לתוך מחזור הדם. רוני פחימה בעזרת דיו זרחני החזיקה בחיים איש מת שהיה אמיץ דיו כדי לקחת את הסרטן שלו מספיק בקלות ולספר לנו אותו מתוך נפשו – תוהו ובוהו שמתנדנד בין חיים למוות, מסודר במסגרות אחידות ורפויות שבין קומיקס לקיר במוזיאון, וצבוע במינונים משתנים של מורפיום כתום בהתאם לעוצמת הכאב. פחימה הניחה לשדים של אורי לרדוף אותה ולכוון את ידיה בתהליך היצירה, לאייר באופן אסוציאטיבי דמויות דה-הומניות ומרחבים של בלהות ודממה. ״נתתי לדמיון שלי, ליד אפילו, לצייר על אוטומט לפרק את המילים אסוציאטיבית״. הטכניקה המטרידה שבה נקטה פחימה באיור עולמו הפנימי שלי אורי משרה אווירה רעילה ועוקצת, שאולי משתווה רק לכימותרפיה.

הרומן הגרפי "מיסטר יואינג" מאת רוני פחימה (תמונה באדיבות הסופרת)

קשה לי לומר ש׳קראתי׳ את הספר – הוא עשוי ממעט מאוד מילים (שנכתבו בגופן מיוחד שעוצב עבורו במיוחד), מהרבה דימויים ובעיקר ממה שבין אלה לאלה. ׳לדפדף׳ או ׳להסתכל׳ בספר הן גם פעולות שעשויות להרגיש סתמיות מדי ביחס לתוכנו. הרומן הגרפי הוא מעין מופע שוליים הולך וגובר של עולם הספרות וכנראה שעוד לא תבע את המונחים הנכונים כיצד להתייחס אליו, והרומן הזה על אחת כמה וכמה – קצת כמו ספר שירים שבעצם כולו תמונות ואיורים, שהקשר בין פרק לפרק, בין כתוב למצויר, בין כפולה לכפולה לפעמים אינו ניתן לניסוח, אבל בהחלט ניתן לחוש בו.

יש יצירות שבאו לעולם רק כדי לבוא, בלי קשר לכמות האנשים שיקראו אותן ומעבר לזה – יאהבו אותן. אין ספק שמיסטר יואינג נכלל תחת הקטגוריה הזאת – הוא קיים בזכות עצמו, בזכות מחוייבות למילים ובקשות אחרונות. הוא לא מתווך בין עולמו של הקורא לזה של המחבר, הוא נאמן קודם כל לאדם בעל חוש הומור ייחודי מאוד שאינו עוד. ועצם ההזדמנות לזכות לקחת חלק בזה, היא יקרה.

_________________________________________________

מיסטר יואינג, אורי אמיתי ורוני פחימה, הוצאה עצמית, 2017