בתחילת השבוע הודיע משרד האוצר כי חברת דירוג האשראי הבינלאומית S&P (סטנדרד אנד פורס) אישררה את דירוג האשראי של ישראל ברמה של A+ עם תחזית יציבה. שר האוצר משה כחלון התגאה בדו"ח, ואמר כי "אשרור דירוג האשראי הוא עדות נוספת לחוסנה ויציבותה של הכלכלה הישראלית". מדובר בריטואל החוזר על עצמו מדי כמה חודשים – חברות האשראי מעדכנות את הדירוג הישראלי, ובמידה והוא מחמיא לישראל, משרד האוצר מוציא הודעה מלאת גאווה לתקשורת. ההודעות המשמחות הללו אינן מספרות על הדבר החשוב באמת – מהן בעצם חברות דירוג האשראי, איזו מדיניות הן משרתות וכיצד הן משפיעות על הכלכלה, הדמוקרטיה והחיים של כולנו.
כדי להבין את המשמעות של "דירוג A+ עם תחזית יציבה", כדאי לדעת שהדירוג של S&P נע בין D (סיכון גבוה מאוד) ל-AAA (סיכון נמוך מאוד), וסה"כ כולל 18 דרגות דירוג. 9 הדרגות העליונות, מ-BBB ומעלה נחשבות השקעות לגיטימיות עם פוטנציאל החזר גבוה. 9 הדרגות הנמוכות מוגדרות כהשקעה ספקולטיבית, או סיכונית. לשם השוואה המדינות האחרות שזכו לדירוג A+ הן יפן, אירלנד סלובקיה וברמודה. לדירוג AAA זוכות אוסטרליה, קנדה דנמרק הולנד ומדינות מערביות נוספות. ארה"ב זוכה לדירוג AA+. חשוב להבהיר כי הדירוג לא קובע את הריבית שהמדינה תשלם על גיוס חוב. הוא רק מסמן עבור המשקיעים את המלצת סוכנות הדירוג. כך יכולה מדינה בעלת דירוג גבוה לגייס חוב בריבית קטנה יותר ממדינה שדורגה נמוך יותר. התוספת "תחזית יציבה" היא אחת משלוש אפשריות – תחזית שלילית מסמנת כי יש אפשרות סבירה להורדת דירוג בעתיד, תחזית יציבה מעידה על צפי להשארת הדירוג הנוכחי ותחזית חיובית מעידה על אפשרות להעלות את הדירוג בעתיד.
לצורת המדידה וההערכה של כל פעילות אנושית יש השפעה מכריעה על הפעולה עצמה. למעשה, אופן המדידה מעצב את מטרות הפעולה, לעיתים בגלוי ולעיתים באופן סמוי. שיטות הבחינה וההערכה של בית הספר קובעות את החומר שילדינו ילמדו בכיתה, אבל הדבר החשוב יותר הוא שהן קובעות את המסרים הסמויים שעל פיהם הם יתחנכו. אם בסוף השנה הילדים יקבלו ציון לפי יכולתם לשנן טקסט, הם ילמדו לשנן טקסטים ויגדלו להבין כי יכולת שינון היא תכונה רצויה ונדרשת. לעומת זאת, אם בסוף השנה הם יקבלו ציון על יכולתם לנתח תהליכים באופן ביקורתי ולפתור בעיות באופן יצירתי, הם יהפכו לאנשים יצירתיים וביקורתיים, ותכונות אלו יהפכו לתכונות הזוכות להערצה. הודעתו של שר האוצר משמשת כתגובתו של ההורה לתעודה שילדיו מביאים בסוף השנה – הוא הולך לשכנים ומתפאר בהישגי ילדיו משל היו הישגיו שלו.
גאוותו של שר האוצר על התעודה שקיבלנו מ-S&P מחזקת את השפעת שיטות ההערכה והמדידה של חברות הדירוג על החברה הישראלית על חשבון ההשפעה שלנו, האזרחים, על חיינו ועתידנו
מדרגים, עם משקפי שמש
אם כך מן הראוי לשאול – ממה מורכב "גליון הציונים" של חברות דירוג האשראי? באופן מוצהר הן מודדות את החוסן הכלכלי של חברות כלכליות ושל מדינות, כדי להעריך האם הן תוכלנה להחזיר את ההלוואות שקיבלו או את הכסף שהושקע בהן.
חברות הדירוג החלו לפעול בארצות הברית במחצית השניה של המאה ה-19, בתקופת "הברונים השודדים": תקופה בה תאגידי הרכבות נלחמו על חוזים לבניית רכבות, אך יותר מכך, על אמונם של המשקיעים ביכולתן לזכות בחוזים ולהוציא אותם אל הפועל. המשקיעים חיפשו מכשיר שיעזור להם להחליט איזה מהתאגידים יוכל לעמוד בהתחייבותו לבנות את קו הרכבת וכתוצאה מכך להחזיר את ההלוואות שלקח ולהניב למשקיעים תשואה. כך הוקמו חברות שבחנו את מצבם הפיננסי של התאגידים, יחד עם רמת תכנון הפרויקטים ויכולת הביצוע שלהם. המשקיעים שילמו לחברות הדירוג עמלה עבור הסקירה שביצעו.
עם התפתחותו של שוק איגרות החוב, נוצרה בעיה במנגנון העסקי של חברות הדירוג: המשקיעים הפכו לציבור מבוזר ובעל יכולת כלכלית קטנה, לעומת מנפיקי האגרות שהיו תאגידי ענק, בנקים ומדינות. למשקיע שמעוניין לרכוש אגרות חוב בסך 10,000 דולר אין גישה ואין כסף לשלם לחברת דירוג. כך התהפך המנגנון העסקי של חברות דירוג האשראי, שהחלו לקבל את הכנסותיהן מהגופים המושקעים במקום מהמשקיעים עצמם.
כאן מתחיל ניגוד העניינים של חברות דירוג האשראי, שלמעשה תלויות לפרנסתן בגופים שאותן הן אמורות לדרג באופן "אובייקטיבי" עבור המשקיעים בהן. דוגמה מצוינת לכך (קולנועית, לא כזו שהתרחש בהכרח במציאות בדיוק כך, כמובן) מובאת בסרט "מכונת הכסף" בבמויו של אדם מקיי, העוסק בהתפתחות משבר הסאב פריים בארצות הברית בשנת 2008. בסצינה שבה המשקיע מארק באום מגיע למשרדה של מנהלת דירוג בחברת S&P ומבקש לברר על האופן בו הם מעריכים את שווין של אגרות החוב בשוק הסאב פריים, היא מסבירה לו כי להערכתם מדובר בהלוואות יציבות שהערכותיהן המבוססות על נתונים.
ככל שהשיחה הקולנועית מתפתחת, מתברר כי מאחורי הערכת הסיכון של אג"ח הסאב פריים עומדים בעיקר שיקולים מסחריים של חברות הדירוג. החשש שהבנקים המנפיקים את אגרות החוב יעברו לחברות דירוג אחרת מוביל את S&P להקטין את הערכת הסיכון למוצרי ההשקעה (שבמקרה זה היו מסוכנים מאוד) שהבנק משווק ללקוחותיו. באופן מטאפורי, המנהלת עוטה על עיניה משקפי שמש במהלך השיחה, על אף שהיא נערכת בחדר סגור. הסוף של התפוצצות בועת הסאב פריים, שהביא למשבר כלכלי עולמי, ידוע לכל. חברות הדירוג, שלהן היה חלק משמעותי בדרדור העולם למשבר אף שמבחינה חוקית אינן נושאות בשום אחריות על הערכותיהן, המשיכו לפעול כרגיל גם לאחריו.
שוק הדירוג
כיום פועלות בעולם 3 חברות דירוג מרכזיות, המחזיקות 90% משוק דירוג האשראי: מודי'ס ו-S&P הן הגדולות שמחזיקות כל אחת ב 40% מהשוק, ופיץ' היא החברה השלישית בגודלה המחזיקה 10% מהשוק. שאר חברות הדירוג מחזיקות ביחד את 10% הנוספים. חוזקן המרכזי של חברות הדירוג נובע מחקיקה במרבית המדינות המפותחות, המחייבות את המשקיעים המוסדיים להשקיע את כספי הפנסיה של לקוחותיהן בחברות בעלות דירוג מסויים ומעלה. כך כל חברה המעוניינת בכספי המשקיעים המוסדיים חייבת לקבל דירוג אשראי מחברה מוכרת, ולשלם על כך.
הדבר המדהים הוא שבעלי חברות דירוג האשראי עצמם אינם בהכרח סומכים על הדירוג שלהן. בראיון שנתן איל ההשקעות וורן באפט לאחר התפוצצות בועת הסאב פריים, הוא חשף כי על אף שהוא מחזיק במניות של חברת הדירוג מודי'ס, הוא עצמו אינו משתמש בהערכותיה כשהוא בוחן השקעות. עוד סיפר באפט על הכוח שיש לחברות הללו עליו כמנפיק אג"ח – "הייתי רוצה לבחור בין אפשרויות", אמר, "אבל אין לי שום כח מיקוח עם S&P או מודיס. אם מישהו היה מציע לי דירוג אשראי בחצי מחיר הייתי עושה זאת בשמחה, אבל השוק דורש דירוג של S&P ומודי'ס". באפט גם מסביר באותה הזדמנות מדוע "קודם כל יש אמונה שמודי'ס היו פה מאז ומעולם, מעבר לכך יש רגולציה במדינות רבות שקושרת אותנו לחברות הללו."
לדירוג האשראי של חברות הדירוג השפעה משמעותית על כלכלתן של מדינות. באופן ישיר לדירוג האשראי השלכה על גובה הריבית שהמדינה תשלם על גיוס החוב שלה. ככל שהדירוג טוב יותר הריבית תהיה נמוכה יותר. בכל הקשור לדירוג מדינות, יש הטוענים כי הדירוג של חברות האשראי האמריקאיות סובל מנטיה להעדיף ולהעריך בעודף כלכלות מערביות על פני כלכלות ששפת הדיבור והמנהגים בהן שונה. כל סטודנט למדעי החברה או לפסיכולוגיה יודע להגיד שלנקודת המבט של המעריך השפעה על ההערכה.
כשחברת דירוג אשראי מצהירה על כך שהגיוון בסיעות היושבות בממשלה פוגעת בדירוג (מאחר שלישיבתן בקואליציה יש גם דרישות כלכליות), היא מסמנת למנהיגים איך היא היתה רוצה לראות את ההרכב של ממשלת ישראל
בהקשר של מדינת ישראל יש לדירוג של החברות השפעה מוגבלת על ריבית האג"ח, שכן הריבית על מרבית האג"ח הממשלתי שלנו נקבעת במנותק מהדירוג. חלק מהאג"ח שישראל מנפיקה הוא בערבות אמריקאית, שהריבית עליו נקבעת על פי הדירוג האמריקאי; אג"ח המיועדות לבונדס (ארגון העוסק במכירת אגרות חוב של מדינת ישראל ליהודים בתפוצות) נמכר בריבית נמוכה כסיבסוד של הבונדס; ואג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה נמכרות בריבית גבוהה בהרבה המסובסדת על ידי המדינה, על מנת להגן על המבוטחים.
לדירוג של ישראל יש השפעה משמעותית יותר על החברות הישראליות. הדירוג של המדינה משמש "בנצ' מארק" לדירוג של החברות. למעשה הוא מהווה תקרה לדירוג של החברות הפועלות בתחומה, ומשפיע על יכולתן לגייס אשראי ומשקיעים מרחבי העולם.
ההשפעה השלישית והמשמעותית ביותר של דירוג האשראי על הכלכלה היא ההשפעה העקיפה על המדיניות הממשלתית. בפועל, הדירוג אינו רק מעריך את חוסנה של הכלכלה, אלא מכוון את המדיניות הכלכלית עצמה. וכאן אנחנו חוזרים לדירוג שפירסמה חברת S&P. כמו שאר חברות הדירוג, גם Sַ&P רואה בצמצום ביחס החוב-תוצר של ישראל מהלך שהופך את הדירוג לחיובי יותר. בכך היא מכוונת את קברניטי הכלכלה למדיניות של הקטנת יחס החוב-תוצר, מדיניות שישראל הפנימה באופן קיצוני ומשלמת בגינה מחירים חברתיים רבים. S&P מזהירה את ישראל לבל תשנה את מדיניות החנק התקציבי וכותבת ש "ירידה בדירוג תהיה תרחיש סביר אם הממשלה לא תצליח להתנגד ללחץ הקיים להעלות את ההוצאה החברתית והבטחונית".
לא מדרגות, מכתיבות
כשחברת דירוג אשראי מצהירה על כך שהגיוון בסיעות היושבות בממשלה פוגעת בדירוג (מאחר שלישיבתן בקואליציה יש גם דרישות כלכליות), היא מסמנת למנהיגים איך היא היתה רוצה לראות את ההרכב של ממשלת ישראל. כשהיא כותבת שההסכמים הקואלציונים של הסיעות החרדיות פוגעים בדירוג, היא משפיעה על מדיניותם של פקידי האוצר. אמות המידה לדירוג אינן משמשות רק להערכת סיכונים, אלא גם להשפעה על המדיניות.
חברות הדירוג טוענות להגנה מתביעות על כשלי תחזיותיהן באמצעות התיקון הראשון לחוקה האמריקאית הקובע את חופש הביטוי. הן טוענות כי דירוג האשראי שלהן הוא למעשה "הבעת דעה". אם מדובר בדעתם של כמה כלכלנים, המושפעת מתפיסת עולמם ומוטה על ידי האינטרסים העסקיים שלהם, מדוע ניתנת לדעתן משקל כה גדול? ומדוע שר האוצר מתגאה בדעה הזו?
הודעתו של כחלון משולה להורה שמקבל את תעודת ילדו, ומעודד אותו להמשיך ולהצטיין במבחנים שלא מודדים את התנהגותו או יחסו לזולת, אלא את הישגיותו בלבד. גאוותו של שר האוצר על התעודה שקיבלנו מ-S&P מחזקת את השפעת שיטות ההערכה של חברות הדירוג על חשבון ההשפעה שלנו, האזרחים, על חיינו ועתידנו.
