לראשונה פטר השופט אליקים רובינשטיין אסיר מחובת התייצבות בדיון בעניינו. זאת בעקבות בקשה שהגיש האסיר, הקובל בין השאר על פגיעה שאינה הכרחית בפרטיות, ולאחר ביקור פתע שערך השופט במתק החזקת הכלואים, ולמד את הנושא מקרוב.
"הסבל הכרוך בטלטול בדרך, אגפי המעבר והתנאים הבלתי נאותים שבמתקן החזקת הכלואים בבית המשפט העליון", כך לדברי עו"ד גלעד ברנע, המייצג את האסיר. השופט רובינשטיין הורה לבדוק את העניין, ולפני מספר ימים הגיע למתקן, שם ערך בדיקה וקיבל את ההחלטה. לדברי עו"ד ברנע, "זו פעם ראשונה שיש תיעוד על מה קורה שם, וששופט בית המשפט העליון כותב על כך בהחלטה שיפוטית".
בבקשה של האסיר לפטור מהתייצבות נכתב כי, "המבקש, ביקש להביא באופן ישיר לידיעת בית המשפט את העובדות הבאות, שאף הן גורמות לו לבקש הפטור האמור, בתא השירותים (הנעדר אסלת ישיבה) שבמתחם האסירים המצוי בבית המשפט העליון – קיימות שתי מצלמות מעקב, שעינן הצופיה עוקבת אחר האסיר בעת שהוא עושה את צרכיו ובכך פוגעות בפרטיותו וכבודו – וזאת עת לא מדובר באסיר השגחה. לכך גם מצטרפת העובדה שתאי ההמתנה (בהם מוחזקים האסירים שעות ארוכות) עצמם אינם נקיים (בלשון המעטה), ואף קיים בהם ריח עשן סיגריות כבד".
בהחלטה שלו כתב השופט רובינשטיין, "ביקרתי (שוב) במתקן בו מוחזקים העצורים והאסירים בבית המשפט העליון, הוא מתקן יום (ללא לינה), בדגש על טענת המבקש בדבר המצלמות המותקנות בתאים, והמכסות – כנטען – גם את איזור השירותים בתא באופן הפוגע בפרטיות באי התאים. בביקור – בלא קביעה מראש – בליווי מפקד המתקן, בדקתי ככל הניתן את העניין. אכן מטעמי ביטחון שאיני רואה לחלוק עליהם – נוכח מאפייניו הייחודיים של המתקן הקונקרטי וחששות בהקשרים השונים – ישנן מצלמות בתאים, ומוקד הצפייה הוא במשרדו של מפקד מתקן הליווי בבית המשפט. בתאי אסירי גברים ישנם אזורי שירותים ללא אסלת ישיבה אלא במשטח בטון; בנסיבות אלה אין המצלמות מכסות חלקים מוצנעים בגוף. באשר לתא נשים ותא קטינים שיש בהם אסלות, אמנם אין "צפייה קלה", אך בגלל גובה האסלות והגבוליות האפשרית שראוי לצמצמה, תיבדק האפשרות להגבהת המחיצה בין השירותים לשאר התא בכ 20- ס"מ באופן שיבטיח פרטיות, וארצה לקוות כי העניין יוסדר. בכך תם לעת הזאת הטיפול בנושא".
