עיריית חיפה הגישה אתמול (חמישי) ערעור לבית המשפט לעניינים מקומיים על בקשת 'חיפה כימקלים' לבטל את צו העיכוב שניתן לריקון מיכל האמוניה. במקביל, השיקה העירייה קמפיין תקשורתי, המהדהד את ממצאי דו"ח ועדת המומחים שהזהירו כי המיכל מסוכן לאזור. בערעור טוענת העירייה כי "חיפה כימיקלים מוליכה שולל ומשקרת את הציבור לטובת רווחיה הכלכליים בלבד. יואילו הטייקונים ובעלי האינטרסים לצאת ממאורותיהם ולהסביר לתושבי חיפה והמפרץ מדוע כספם יקר יותר מחייהם של מאות אלפי בני-אדם. דין המיכל להיסגר לאלתר".

עוד נטען בערעור כי אין כל הצדקה להחזקת מיכל אמוניה שכזה, שהוא בבחינת "פצצה מתקתקת", היות שהמשק הישראלי צורך רק 2,250 טון אמוניה לשנה, לעומת 120,000 טון לשנה – תפוקת המיכל במפרץ. בנוסף, הוסבר כי ישנם מקורות זמינים לאספקתה, שאינם תלויים במיכל האמוניה, ובהם ייבוא מאובטח באמצעות מיכלים קטנים, ייבוא אוריאה והפיכתה לאמוניה באתרי הצריכה על פי הכמות הנדרשת ובזמן הנדרש, וייצור מקומי של אמוניה לצריכה מיידית. לאף אחת מהחלופות האלה אין צורך במכלי אכסון ענקיים ומסוכנים, מהסוג הקיים במפרץ חיפה.

גורמים אופוזיציוניים לראש העיר יונה יהב, סבורים כי אף שמאמציו לסגירת המיכל ראוייים וחשובים, הוא במקביל פועל על מנת לתפוס כותרות בנושא זה, באופן שיסייע לו בבחירות הבאות. כך או אחרת, נשאלת השאלה מהם הצעדים שיכולה לעשות עיריית חיפה כדי לקדם את סגירת המיכל בהקדם האפשרי – בין הגורמים שמקשים עליה ניתן למנות את התאחדות התעשיינים, שהצהירה בבית המשפט המחוזי הצהרה בגין הבעיות הצפויות למשק בהיעדר אמוניה מהמיכל, התומכת למעשה בפועל בגרסת חיפה כימיקלים. את חיצי הביקורת יש להפנות גם אל מדינת ישראל, שלא רק שלא חייבה בדיקה מעמיקה של מצב המיכל במשך עשרות שנות קיומו, והסתפקה בבדיקה חיצונית בלבד, אלא גם מאפשרת מצב שבו לחיפה כימיכלים יש מונופול בפועל על אספקת האמוניה בארץ, באופן שמעניק לה כח מיקוח מאוד גדול ביחס לעשרות תעשיות ומפעלים חיוניים אחרים, כולל גם בתעשייה הבטחונית וגם בבתי חולים.

למפעל חיפה כימיקלים יש חשיבות כלכלית ותעסוקתית לאיזור, אך אין הוא עולה בחשיבותו על זכותו של הציבור במפרץ חיפה לחיות ללא איום קיומי. על פי דו"ח קינן, עמדת מערכת הביטחון שאישרה את בטיחות המיכל התייחסה לתרחיש של התקפת טילים, ולא לתרחיש רעידת האדמה או בקיעת המיכל עצמו כתוצאה מגילו המתקדם. על פי חיפה כימיקלים, נטען כי הסיכון לגבי אניית האמוניה הוא נמוך ביותר.

זה אולי המקום להסביר כיצד פועלת מטריצת הסיכונים בחשיבה הבטיחותית – הסיכון הוא מעין מכפלה של חומרת הנזק הצפוי לעומת סבירות התרחיש המסוכן. על פי פרופסור קינן, חומרת הנזק במקרה של בקיעת המיכל או של פגיעה באוניית האמוניה שממלאת אותו היא כל כך חמורה, שעקרונות הבטיחות מחייבות הרחקה של כל מיכל כזה מריכוזי אוכלוסייה, גם כאשר הסיכויים להתרחשות אסון הם נמוכים, בייחוד כאשר ניתן לקיים משק אמוניה בישראל ללא מיכל ענק, אלא באמצעות ייצור אמוניה לפי צורך, או יבוא בכמויות קטנות.