דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כיל

שנתיים לשביתה בכי"ל / "ההישג הגדול שלנו - מנענו תקדים במשק של פיטורים במפעל מרוויח"

מאהל המחאה שהפך לבית, הסולידריות שהגיעה אפילו מהבנקים, הניסיונות לשבור אותם והאמון שנפגע: שנתיים לשביתה שטלטלה את הנגב, מספר אבנר בן סניור, יו"ר ועד עובדי תרכובות ברום בכי"ל, על אחד המאבקים הבולטים של השנים האחרונות

מאות עובדי כיל בהפגנה בדימונה 2015. (צילום: פלאש 90).
מאות עובדי כיל בהפגנה בדימונה 2015. (צילום: פלאש 90).
ניצן צבי כהן
ניצן צבי כהן
כתב לענייני עבודה
צרו קשר עם המערכת:

לפני שנתיים הדרום געש. על אף משא ומתן מאומץ בן ארבעה חודשים בין ועד העובדים להנהלה, בתחילת פברואר 2015, קיבלו 140 מעובדי תרכובות ברום מבית כי"ל מכתבי פיטורים. חלק מהעובדים נדהמו לגלות את המכתבים מוצמדים בסלוטייפ אל דלת ביתם. בתגובה, העובדים במפעלי כי"ל בנגב פתחו בשביתה, שהייתה מהארוכות בהיסטוריה של מדינת ישראל, ונמשכה כארבעה חודשים רצופים.

"הוא רצה בעצם לקבוע תקדים שאומר – 'במפעל רווחי, שבו המנכ"ל לוקח 20 מיליון שקל משכורת בשנה, אפשר לפטר עובדים'", אומר אבנר בן סניור, יו"ר ועד עובדי תרכובות ברום על המנכ"ל דאז סטפן בורגס. "פה היתה ההתנגדות העקרונית שלנו, וגם אבי ניסנקורן מיד הבין את זה, כי הוא הבין שאם זה יקרה בתרכובות ברום – מחר זה מתפשט לו בכל הארץ". בן סניור מבהיר שהוועד נכון היה גם להתייעלות דרך פרישת עובדים בתנאים טובים, "אבל הוא רצה לפטר עובדים, זה מה שעניין אותו. הוא הלך על איזה סעיף בין ההסתדרות והמעסיקים משנת 67, לפיו ניתן לפטר עובד קבוע גם בתנאים של 'שינוי מבנה ארגוני'". הוועדים, וההסתדרות מאחוריהם, נעמדו על רגליהם האחוריות למנוע את המהלך.

מאות עובדי כיל בהפגנה בתל אביב 2015 (צילום: אמיר לוי / פלאש 90).
מאות עובדי כיל בהפגנה בתל אביב 2015 (צילום: אמיר לוי / פלאש 90).

השינוי הארגוני שכי"ל נתלתה בו, היה הניסיון להפוך אותה מחברה ישראלית לחברה בינלאומית. בין היתר, רכשה כי"ל באותם ימים פרויקטים בסין ובאתיופיה. בן סניור סבור שמטרת הרכישות והפיטורים בארץ היו לאותת לממשלה, שבאותם הימים אימצה את המלצות שישינסקי באשר למיסוי אוצרות טבע בישראל, לחדש עם כי"ל את הזיכיון ב-2030 בתנאים יותר נוחים. העובדים שימשו בני ערובה, לדבריו, בידי החברה, כדי להעביר את המסר שבמידת הצורך היא תוכל להעביר את פעילותה לחו"ל, תוך פגיעה חמורה ברקמת החיים בנגב.

"ראינו פתאום מינויים של מנכ"לים זרים. הוא הוציא עבודה החוצה, את כל הרכש. 600 עובדים – במקום שיעבדו כאן – עובדים בהולנד" מספר בן סניור. זאת לצד הבאתם של מאות עובדים זרים לעבודה באתרים הישראליים, "היו טסים בכל יום מגיעים ובכל חמישי חוזרים הביתה. טסו פה בטירוף".

במחיר הרס המפעלים

עובדי ברום אשר פתחו בשביתה, לא ציפו למאבק ארוך כל כך. "כשהתחלנו את השביתה היו כמה הנחות יסוד, שמשום מה מנכ"ל כיל החליט להפר אותן, גם במחיר של הרס המפעלים", מתאר בן סניור, "ההנחות היו שייצור תרכובות ברום אי אפשר לעצור ליותר משבועיים". לדברי בן סניור, בכל שביתה קודמת הייתה ההנהלה פונה אל בתי המשפט ומתריעה כי שביתה ממושכת במפעלים עשויה לגרור אחריה 'אסון אקולוגי', בין היתר בשל מחסור שעשוי להיווצר בחומרים לכיבוי שרפות המיוצרים במפעל. לצד זאת הסביר, כי המפעלים תלויים זה בזה בשרשרת ייצור, כשתוצרי הלוואי של מפעל אחד משמשים בהליך הייצור במפעל האחר. השבתה ממושכת בנקודה אחת, עשויה להוביל להשבתה מלאה כל כלל החוליות, כשבחלקן עשוי הדבר להוביל לפגיעה בציוד הייצור. "לא היה אכפת לו שכל המפעלים יקרסו. זו הייתה החלטה אסטרטגית ראשונה – שגם אם המגנזיום ייהרס, זה לא מעניין – שוברים את העבודה המאורגנת", משוכנע בן סניור. כשההנחה הראשונית קרסה, נכנסו לשביתה גם עובדי מפעלי ים המלח, במטרה להעלות באופן משמעותי את המחיר הכלכלי שמשלמת החברה, אולם גם זה לא עזר – "לא הערכנו נכון את הנחישות של המנכ"ל לשבור את העבודה המאורגנת".

אוהל מחאה הוקם בבאר שבע בסיוע ההסתדרות ומרחב הנגב, ובו התרכזה פעילות המחאה- "שיהיה לעובדים לאן להגיע" מסביר בן סניור, "איפה לפרוק את התסכולים, לראות את חברי הועד, אפילו להיפגש האחד עם השני. אתה חייב להחזיק את האנשים בשטח, כי יש שמועות מפה ועד להודעה חדשה. אז כל הזמן הם היו מגיעים לבאר שבע למשמרות, הקמנו גם מערך של הודעות. ממש התארגנו לזה כמו למבצע צבאי". לדבריו גם ההנהלה הופתעה מאורך השביתה, והעריכה שהעובדים לא יצליחו להחזיק למעלה מחודש או חודש וחצי.

אבנר בן סניור. "נפגשנו אישית עם ראש הממשלה, והיו המון הבטחות. עד היום לא עונים". (צילום: דבר ראשון).
אבנר בן סניור. "נפגשנו אישית עם ראש הממשלה, והיו המון הבטחות. עד היום לא עונים". (צילום: דבר ראשון).

המאהל בבאר שבע היווה את נקודת הבסיס ליציאה להפגנות, צעדות וחסימות כבישים. ברגעים אחרים קיימו בו העובדים קבלות שבת ופעילות למשפחות ולילדים, להפגת המתח, והיה מתח לפרוק. בנגב השביתה הורגשה מאוד – הציבור בבאר שבע ובנגב בכלל הביע תמיכה בלתי מסויגת בעובדים השובתים, להבדיל אולי מדעת הקהל ביתר רחבי הארץ, אשר נותרה לתחושתו של בן סניור – די אדישה. עובדי מפעלים נוספים באזור הצטרפו למחאה לאות סולידריות, ועדי העובדים בעיריות באר שבע ודימונה ביצעו אף הם שביתות הזדהות, בשעה שראשי הערים התראיינו לתקשורת והביעו תמיכה בעובדים השובתים.

ביטוי נוסף לסולידריות בנגב, אשר אפשרה את עמידתם של העובדים זמן רב כל כך, הייתה נכונתם של סניפי הבנקים לתת לעובדים השובתים דחיות בתשלום המשכנתאות, או הלוואות בתנאים נוחים במיוחד. היה זה הוועד עצמו אשר ייעץ לעובדים השובתים לגשת למנהלי הסניפים ולבקש זאת, ואף צייד אותם במכתב המסביר על השביתה. דחיית החובות נתנה לעובדים קצת אורך נשימה.

ועד העובדים החל להחזיר לעובדים השובתים את מסי הוועד אותם שילמו במשך שנים, בכל חודש כ-6-7 אלפים לעובד. במקור התכוון הוועד להקים בכסף זה קרן עזרה הדדית לימים טובים יותר, אבל באין ברירה שימש הכסף להקלת הלחץ על העובדים השובתים. בחודש האחרון לשביתה אזל הכסף בקופות הוועד, וקרן השביתה של ההסתדרות נחלצה לסייע. "בסופו של דבר העובדים הביאו פחות שכר הביתה, בעיקר הוותיקים" אמר בן סניור. "אי הידיעה מה יקרה היא הכי גרועה. מה יקרה לעבודה שלי? סוגרים את המפעל? האם תרכובות ברום יסגרו? זה דברים שאי אפשר לתאר את ההרגשה שלהם. זה היה מאוד קשה." העובדים היו צמאים תמיד לדברי הרגעה מצד חברי הוועד, שבעצמם היו נתונים בסד לחצים.

ההבטחות והאכזבות

מאהל המחאה בבאר שבע הפך למוקד עליה לרגל של פוליטיקאים, ערב בחירות 2015. "היו פה מכל קצוות הקשת הפוליטית, מ'הרשימה המשותפת' ועד ל'בית היהודי', כולם, כולל החרדים", מספר בן סניור. תקוותם הגדולה של העובדים היתה שהמדינה תתערב בהחלטת החברה, תוך הפעלת 'מניית הזהב' (אפשרות שהמדינה שמרה לעצמה, על אף שמכרה את מניותיה של כי"ל, לכך שבתנאים מסוימים, היא תהיה רשאית המדינה להטיל וטו על החלטות החברה). במהלך המחאה רבים מבין העובדים, החברים במרכז הליכוד, גזרו בזעם את כרטיסי החבר במפלגה לעיני המצלמות. אולם שיחות עם הפוליטיקאים הפיסו את דעתם בנושא.

"נפגשנו אישית עם ראש הממשלה, והיו המון הבטחות. כולם אמרו שהם לא יכולים לעשות כלום במהלך הבחירות, שזה לא נראה טוב, ושנחכה ליום אחרי. גם הצד השני הבטיח את אותו הדבר, רק שהוא לא ניצח אז לא בחנו אותו. הצד שניצח – עד היום לא עונים. כנראה שהכספים והתרומות שבאים מהצד השני הם הרבה יותר משמעותיים לקמפיין בחירות. לצערי – אי אפשר להסביר את זה חוץ מלהגיד: שיקרו לנו, עבדו עלינו. התחושה היא שאין על מי לסמוך שם בפוליטיקה." אמר בן סניור.

דרך הפשרה

נקודת המפנה במאבק היתה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. "בית המשפט אכזב אותנו באופן טוטאלי" אמר בן סניור. את נשיאות בית הדין האזורי לעבודה לדבריו, לא עניין שהמפעל מרוויח, וגם לא משמעויות המאקרו של הפרשה, והיא ביקשה להתמקד בסעיף ההסכם הקיבוצי ככתבו וכלשונו. "כשאתה מוציא את הסעיף מתוך כל חומר הרקע, מההתנהלות, מאיפה שאנחנו חיים – יכול להיות שמותר לפטר 'בשינוי מבנה ארגוני' – אז הם עשו שינוי" זועם בן סניור. "היתה אכזבה מבית הדין כי זה לא צדק, זה לבוא ולהגיד – לא מעניין אותי. אני לא חיה כאן. היא בעצם אמרה שלא מעניין אותה העובדים. זה הקטע שאני זוכר יותר מהכל – כי בעצם הבנו שאנחנו עלולים להפסיד בבית המשפט. וכשאתה מבין את זה אתה חותר לפשרה".

מהצד השני, מבהיר בן סניור – גם ההנהלה בחרה שלא ללכת עד הסוף בשדה המשפטי. "למזלנו ההנהלה הפסידה בבוררות מול המדינה בנושא התמלוגים, שבוע שבועיים לפני כן. אני זוכר שניר גילעד אמר בפה מלא שאמרו לו ללכת עד הסוף, אבל הוא אמר שהוא שבע הבטחות שהוא מנצח בבית משפט, ומעדיף ללכת לפשרה".

אחרי מאבק של ארבעה חודשים, ומו"מ אינטנסיבי של חודש שלם, נחתם לבסוף ההסכם אשר כלל פרישה מוקדמת של כמאה עובדים בני למעלה מ-54, אשר יזכו לתשלום 70% משכר היסוד שלהם עד גיל הפנסיה, זאת לצד המשך ההפרשות לפנסיה ומענק פרישה מכובד בסך כ-200 אלף שקלים. 19 עובדים אשר היו צעירים מכדי לפרוש פוטרו אומנם, אולם לדברי בן סניור היו אלה 'פיטורים לכאורה' שכן קיבלו פיצויים בשיעור של 500%, – כמיליון שקלים כל אחד.

"נכון, אני לא מרוצה שבסופו של דבר נאלצנו להפריש אנשים. הייתי רוצה שייתנו להם יותר. אבל כשאתה מסתכל על התמונה הכללית – לא פיטרו עובד קבוע. ויש התחייבות שלא תהיה התייעלות נוספת עד תחילת 2019, זה היה ההישג הכי גדול שלנו – שהצלחנו למנוע פיטורים תקדימיים במשק של עובדים קבועים במפעל מרוויח", מתגאה בן סניור. גם העובדים לדבריו חזרו למפעל מדוכדכים. לאחר מאבק כה ממושך ציפו רבים מהם לניצחון מוחץ. בין העובדים עצמם נתגלעו חילוקי דעות באשר לפשרה שהושגה, אולם בבחירות שנערכו במאי 2015, נבחר ועד העובדים אשר ניווט את המשבר מחדש ברוב גדול של קולות.

את יחסי האמון בין העובדים להנהלה לקח יותר זמן לתקן, מעיד בן סניור, " פעם היו יחסי משפחה, חברים לעבודה, היחסים היו הרוסים. המנהלים תפסו כיוון, והעובדים תפסו כיוון וחוסר האמון הפך מוחלט. זה הוביל לתחושה של חוסר עניין. המפעל לא התרומם בכלל". העלבונות אשר הוטחו משני הכיוונים בימי המאבק היו גם אישיים, והמשקעים נותרו כבדים. תהליך ההפשרה היה איטי, כשבהתחלה המשיכו יחסי העבודה להיות מתוחים.

בשלבים מסויימים אומר בן סניור, ניסתה ההנהלה בצורות שונות לקנות את אמון העובדים תוך הרחקת הוועד, אולם גם ניסיון זה לא צלח. לאחר שהוועד נבחר בשנית, התלכדו השורות שוב מאחוריו, והשיח בינו לבין ההנהלה חזר לסורו. "עדיין לא מסכימים על דברים, אבל לפחות מדברים."

לתפנית הגדולה אחראי יוחנן לוקר, כך טוען סניור. לוקר התמנה ליו"ר כי"ל והביא עימו גישת ניהול אחרת. מעט לאחר מכן התפטר גם המנכ"ל בורגס. בן סניור מתאר זאת כ'חזרה לישראליות', לאחר שהמנכ"ל הקודם מינה מנהלים זרים היושבים בחו"ל למפעלים. "מרגע שבורגס הלך הכל השתנה. היתה הבנה שהישראליות חזרה. בראש השנה תמיד היתה הרמת כוסית בכי"ל עם העובדים וההנהלה, נאומים, חג שמח, כל אחד מעביר את המסרים שלו והעובדים נהנים. כשבורגס הגיע הוא ביטל את הרמת הכוסית המסורתית. כשהגיע לוקר הוא מיד אמר שהרמת כוסית זה בסיסי – לבוא ולדבר עם העובדים. הוא הגיע באופן אישי לכל מפעל ומפעל עם המסר של משפחתיות. לחזור להיות חברה משפחתית, להחזיר עטרה ליושנה. ברגע שמנכ"ל אומר את זה, זה מחלחל לכולם".

מכיל נמסר: כיל הינה חברה ישראלית עם פעילות בינלאומית, המעסיקה הגדולה ביותר בנגב, ואחראית לפרנסתן של עשרות אלפי משפחות בישראל, כאשר כלל עובדי החברה המאוגדים מועסקים בתנאי שכר הוגנים.
כיל מכבדת את זכות ההתארגנות ואת עובדיה וכל טענה אחרת חוטאת לאמת. כיל תמשיך, כמו בעבר, לראות בעובדיה הנכס החשוב והמרכזי שלה וכשותפים לצמיחת החברה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!