לרגל יום המשפחה, כמו לכל מאורע אחר שהילדים אוהבים לחגוג, קושט הגן של בתי הפעוטה במוטיב החגיגה. על אחד הלוחות הוצגה "משפחה": סבא וסבתא, אמא ואבא, ילד, ילדה ותינוק. משהו צבט לי בתמונה הזו, ולקח לי רגע להבין מה לא בסדר בה. אחרי שהרגע עבר, כתבתי לחבר-מורה הודעה: "איך אני אמורה להסביר לבת שלי שאין רק דרך אחת לאהוב או להיות משפחה, כשזה המסר הכי ראשוני שהיא מקבלת בגן?". כבר בגיל הרך אחד המסרים שהילדים שלנו מקבלים הוא שמשפחה מורכבת מאמא, אבא וילדים.
ביום המשפחה 2017, אנחנו, ההורים, מחויבים לתת לילדים שלנו תמונה מלאה יותר, לאפשר להם לראות שהעולם מורכב יותר מ"בן לוקח בת, ובת לוקחת בן". יש משפחות חד הוריות, יש משפחות חד מיניות ויש משפחות שהן רק זוג, בלי ילדים. אבל איך מסבירים לילדים, שרק לומדים להרכיב משפטים, שמשפחה היא גם נושא פלורליסטי?
אני מניחה שבגיל שנה וחצי, הבת שלי לא תבין על מה אני מדברת אם אנסה להסביר לה על מגוון המשפחות שיש בעולם. אבל התמונה שהיא רואה על הקיר מסבירה לה המון על החברה שלנו, ויוצרת גבול של מהו הנורמטיבי ומה חורג מהנורמה. מה שמרגיז, יותר מכל, הוא שהבת שלי בכלל לא מסתכלת על העולם בתבניות, אנחנו – החברה – מלמדים אותה את התבניות. הנה, זו משפחה!
כהורה, את מרגישה אבודה במצב הזה. את רוצה לגדל בת אדם טובה ונבונה, לתת לה אפשרויות וכלים לנתח את העולם. את מרבית שעות הערוּת שלה הילדה מבלה בגן וסופגת מסרים – רובם טובים ונכונים – אבל לפחות מסר אחד שהוא כל כך לא מתאים שזה צורם.
השאלה הכי קריטית שהתמונה המשפחתית "המושלמת" הזו מעלה, היא כיצד אנו מתמודדים עם מסרים שגויים או בעייתיים שמועברים לילדים שלנו בַּסְּפֶרָה הציבורית? בבית יש לנו, הרי, שליטה על התכנים שהילדים שלנו צורכים. אך על התכנים שהם צורכים מחוץ לבית, אין לנו שום שליטה.
אז ביום המשפחה הזה אני ממליצה, להעריך את המשפחה שלכם, לאהוב כל אחד ואחת מהם בנפרד וביחד ובנוסף גם לקיים דיון על מהי משפחה. אני בטוחה שלכל בן ובת משפחה יש מה לתרום לדיון הזה – זוהי הַסְּפֶרָה שלכם להפרות, ללמוד ולצמוח יחד.
