אברהם (אברמל'ה ) פרנק, יליד וחבר קיבוץ גן שמואל הקדיש את חייו לחינוך. מחניכות והדרכה בתנועת השומר הצעיר במוסד של גן שמואל דרך עשרות שנות הוראה במוסד ועד הנהלת המוסד. ב-1996 הנהיג את המעבר של המוסד לבית ספר של המועצה האזורית, אותו ניהל במשך 11 שנה. כיום, לאחר עשרות שנים של ניסיון במערכת החינוך, מנסה פרנק להוביל מהפכה בתחום החינוך, ובראש החץ – מאבק באחד מאבני היסוד של המערכת כולה – מבחני הבגרות.

"המערכת השתעבדה לבחינות. המורים זונחים את החינוך, זונחים את ההשכלה הכללית, הכל לטובת ההכנה לבחינות" מסביר פרנק. "החוויה הבסיסית של תלמיד מכיתה ג' והלאה, היא הבחינות. זו החוויה הכי מזוקקת של התלמידים ואין לזה שום קשר לחשיבה, סקרנות ותחושה של הנאה. בבתי הספר ילדים מאבדים כמעט כל שריד של סקרנות שהייתה בהם מאז שהם היו ילדים. מטבע הדברים ילד שמגיע לעולם – הוא סקרן! שואלים את הילד מה למדת השבוע, הוא ימנה לך את הבחינות. זה דבר שצריך לעבור מהעולם".

ב-2007 כתב פרנק דוקטורט במנהל ומדיניות חינוך ומאז הוא קשור למספר גורמים חוץ ממסדיים שמטרתם היה לעשות שינוי עומק במערכת החינוך, והוא חתום על מספר רב של ספרים ומאמרים שעוסקים כולם בבעיות החינוך הממלכתי. בין היתר הוא לקח חלק בצוות שייעץ לשר החינוך לשעבר, שי פירון, במטרה לעזור לו לקדם את רפורמות 'למידה משמעותית'. "אני מנסה להיות חתרן בלתי נלאה שגם כותב וגם פועל בכל מיני מסגרות, שאת חלקן אני יצרתי, במטרה לחולל מהפך נחוץ מאין כמותו".

אברהם פרנק (צילום: דבר ראשון)

מתוך ראייה מערכתית מעמיקה, מציב פרנק את מבחני הבגרות, ובעיקר את חרושת הלמידה אליהן, כאחת הבעיות המרכזיות שלה. לטענת פרנק, קריטריוני המדידה הנוקשים המגיעים ממשרד החינוך מכופפים תחתם את כל סגל ההוראה. "הדבר המרכזי שעליתי עליו הוא הפער המרכזי בין סמכות לאחריות. והפער הולך ונפתח כמו מספריים. האחריות הולכת ומתעצמת והסמכות נשארת כמעט אותו דבר, בשנים האחרונות יש אמנם שינוי קטן, בעיקר ביסודי, אבל בגדול אנחנו מערכת מאוד ריכוזית והמנהלים צריכים לעשות את מה שנאמר להם מבחוץ" הוא מסביר. "אנשי החינוך מטורטרים ע"י המון גורמים שיש להם השפעה מכרעת על בית הספר. המסקנה הסופית שלי היא שלהיות היום מנהל בית ספר זה זובור מתמשך, כאשר הגורם המרכזי הוא משרד החינוך – שפשוט לא משחרר. בחינות הבגרות זו רק דוגמה. ב-2001 נכנסו המיצבים, יש לך את המבחנים הבינלאומיים ו-12 מקצועות לימוד חובה שבועיים. כמות החובות של בית הספר למלא אחרי הנחיות משרד החינוך היא עצומה".

אז למה מערכת החינוך שלנו הולכת יותר ויותר לכיוון הזה?

"כל העניין הזה של למידה לצורך מדידה, בגל הנוכחי שלו, הגיע אלינו מהרפורמה 'שום ילד לא נשאר מאחור' (No child is left behind ) של הנשיא בוש מינואר 2002. הרפורמה הזו אמרה שצריך למדוד כל הזמן כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים, על מנת שאפשר יהיה לתקן. ב-2009 נכנס גדעון סער להיות שר החינוך, בדיוק באותו הזמן שבארה"ב פרצה התנגדות גדולה למהלך הזה והבינו שהעסק החריב את המערכת באופן נוראי. סער, בליווי מזכ"ל משרד החינוך דאז, שמעון שושני, הכניס לכאן את דת המדידה בכל הכוח. המוטו שלה היה : מה שאינך מודד – אינך יודע. ומה שאינך יודע – אינך יכול לתקן.

"בתי הספר מאבדים את האוטונומיה בגלל השעבוד הזה ולכן הם אינם מסוגלים, ואין להם זמן, לקבל החלטות לדרכו של בית הספר. בנט אגב, עם הרדיפה אחר החמש יחידות במתמטיקה ואנגלית ממשיך בדרכו את אותה המגמה. מדובר פה גם על הקצאה מטורפת של כסף. מעל ל-600 מיליון ש"ח רק על המבחנים. בפינלנד ההוצאה היא בסביבות ה-5 מיליון. אז נכון, סער הביא הרבה מאוד תקציבים והרבה תפסו ממנו כמציאה, בעיניי זו הייתה קטסטרופה גדולה".

התשובות כבר (היו) כאן

פרנק חינך במשך למעלה משלושה עשורים במערכת החינוך הקיבוצית, מערכת שבמרבית שנותיה לא כללה מבחני בגרות, ומתוך ניסיון זה הוא מגבש תמונה אלטרנטיבית למציאות החינוכית בישראל. "המוסד החינוכי של השומר הצעיר היה שונה מאוד. אצלנו עד שנות ה-90 לא הייתה בגרות. בבתי הספר בתנועה הקיבוצית, בעיקר בשומר הצעיר, התפתחה תרבות שקראו לה שיטת הנושאים. לא למידה לפי תחומי דעת, אלא למידה לפי עניינים שמעניינים את המורה. ומה שהתקיים בבתי הספר הרגילים היה המערך לבגרות."

בנט מכריז על תוצאות מבחני המיצ"ב (צילום: פלאש 90)

את מערכת החינוך בעבר מתאר פרנק כמערכת חופשית בהרבה. "כשהתחלתי ללמד בשנות ה-70 היה לי עניין ללמד נושאים שלא היו קיימים במערכת. לימדתי היסטוריה ואזרחות, והנושא הראשון אותו גיבשתי מהתחלה ועד הסוף, ואפילו קיבלתי אישור מיוחד לבחון אותו למבחן הבגרות, היה התפתחות הרעיונית המחשבה הסוציאליסטית. רמת החופש אצלנו הייתה מאוד גבוהה, בעיקר מכיוון שלא הייתה בגרות. היום כשאני הולך לבית ספר, שהוא במקורו בית ספר קיבוצי, אני מוצא שם פחות או יותר את אותם הדרישות שמוטלות על בתי הספר התיכוניים בישראל. אין בעניין הזה שום דבר מרגש".

בשביל להתחיל לפעול לכיוון של שינוי, פרנק מציע להתמקד בשני צמתים מרכזיים. האחד, תעודת הגמר. והשני, תהליך הכניסה לאקדמיה.

"ההצעה שלי אומרת לא תעודת בגרות, אלא תעודת גמר. שינוי השם מאוד חשוב שאנשים יבינו שיש כאן משהו אחר. בגרות זה כשאומרים שאדם הגיע לאיזו בשלות אישית, זה מה שאני מבין מהמילה. מנסים להביא שם ממד רוחני לזה שמקבלים את הזכאות הזו" אומר פרנק. "אני טוען שאין אף מקצוע שהוא חובת לימוד והיבחנות לכלל הילדים למעט, בשלב הנוכחי, עברית ואנגלית. למה? כי הם כלי עבודה. אתה צריך היום עברית ואנגלית לכל דבר שאתה עושה. הם לא תחום דעת, הם מיומנות".

מה עם המתמטיקה? 

"מתמטיקה היא לא מקצוע שווה לכל נפש. לכישורים מתמטיים צריך ראש מתאים. אנחנו לא שווים אחד לשני באופן הזה. יכול להיות שאתה מתמטיקאי מצוין אבל יבקשו ממך לעשות קטע דרמטי בתאטרון ולא תהיה מסוגל, כי לזה נדרש אדם בעל כישורים אחרים שאנחנו לא מדמיינים ולא מחשיבים אותם".

אבל החברה דורשת מהתלמידים היום חמש יחידות במתמטיקה ולא כישורי תאטרון

"קודם כל החברה לא צריכה מאה אחוז של אנשים שיהיו להם חמש יחידות מתמטיקה. 80 אחוז הם לא אנשי מתמטיקה והמערכת הנוכחית משעבדת אותם, מוציאה מהם את המיץ, את הכספים, הכל על מנת שיעשו שלוש יחידות מתמטיקה."

אז מאיפה השיגעון הזה?

"כמו שסער הביא את המדידה, בנט הביא את המתמטיקה. הוא בא מההיי טק ויכול להיות שהוא יודע מתמטיקה והוא מביא את השיגעון הזה. בתחילת הקדנציה הוא אמר שאנחנו נמצאים במשבר לאומי קריטי בעניין הזה. אבל זו ממש לא הבנה בחינוך."

פרנק לא מבטל לחלוטין את עניין המתמטיקה אך דורש שהבחינה הארצית תהיה בחזקת רשות "אלא שחושבים שזה מתאים להם, או המורים, או ההורים רוצים – אז שילמדו ברמה מאוד גבוה מתמטיקה ויבחנו. זה בסדר גמור. רק שיהיה רשות. לא לשעבד את המערכת לסיפור המטורף הזה של בנט וקודמיו. מתמטיקה זה מקצוע חשוב לכל הקאדר המדעי של ישראל. אבל 20% זה יותר ממספיק.

כיתה בבית ספר יסודי בגרמניה (Photo: Jens Rötzsch wikimedia).

באשר למבחנים, פרנק מציע להחליף אותם בהערכה פנימית – לא ממוספרת, ואישית. "את שאר המקצועות יעריכו המורים. וזה לא רק ההערכה. המורים יקבלו את האוטונומיה להכין את תכניות הלימוד, לנהל את ההוראה ולהעריך את התלמידים. הכל יהיה בידיים של בית הספר. משרד החינוך צריך לומר לבתי הספר, יש לכם חמישה, שישה אשכולות ואתם חייבים ללמד אותם. אבל, הוא לא יגיד להם איך ללמד, מתי ללמד ואיך לעשות מה. וגם לא יגיד להם איך להעריך את התלמידים".

אבל איך האקדמיה תאשר מהלך שכזה? יש לנו הגיון מסוים של לקבל אנשים לאקדמיה ע"פ ציוני תעודת הבגרות

"היום ידוע שבחינות הבגרות הם לא בהכרח מנבא מוצלח להצלחה באקדמיה. זה לא ידוע לתלמידים, למורים, להורים ולמנהלים. אבל לאקדמיה זה ידוע. אני נפגשתי עם ראשת המל"ג, רבקה ודמני, בשביל להתייעץ אתה על פיילוט לתכנית כדי להבטיח למי שיעשה את הפיילוט שיוכל להיכנס לאקדמיה. היא לא נפלה מהכיסא כשסיפרתי לה על האפשרות שלא תהיה תעודת בגרות. היא אמרה שאוניברסיטה שתרצה לעשות שינוי כזה ולקבל תעודה אחרת תצטרך לבוא אליה אבל מבחינתה היא לא הייתה בפניקה. האקדמיה יודעת שהיום היא מקבלת סטודנטים ללא ידע מספיק באנגלית, בעברית ומיומנויות חקר כך שיש לה פה הזדמנות לקבל תלמידים שרמת השפות שלהם יותר גדולה והתנסו בלמידת חקר והם לומדים יותר עצמאיים".

כחלק מהביקורת על תהליך הכניסה לאקדמיה, לצד המשך הדגשת חשיבותם של ציוני הבגרויות, המגמה במדינה ובאקדמיה היום היא לכיוון צמצומה ואף ביטולה המוחלט של בחינת הפסיכומטרי "מדובר במפעל רווחי ויקר, בעיקר לתלמידים החלשים – וזה תורם את שלו בהרחבת הפערים."

מה לדעתך צריכה להיות מטרת בית הספר בימנו?

"אין בעניין שום סוד. לבית הספר הישראלי יש רק מטרה אחת והיא לא מופיעה במטרות החינוך של חוק חינוך ממלכתי, שנכתב ב-1953 ועודכן ב-2000. אף אחד מלבד שנינו שמדברים על זה עכשיו, ואולי כמה פרופסורים באקדמיה, לא מתעסקים ב-11 המטרות שנמצאות שם. המטרה היחידה שמכוונת את המערכת והיא תעודת הבגרות. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו בית הספר מחליט על מטרתו או מטרותיו".

בשנה הקרובה הוא מקווה לקיים כנס שאליו הוא רוצה להזמין נציגים ממשרד החינוך ומחנכים מכל הארץ ולהציג את התכנית שלו לציבור. "אני אופטימי", מסכם פרנק, "כי תחושת הפג תוקף של המצב הנוכחי היא כל כך ברורה להרבה אנשים שיש עם מי לעבוד"