בנק ישראל מפסיד במלחמת המטבעות. השקל התחזק בימים האחרונים ושובר שיאים במחירו לעומת האירו, הדולר והלירה שטרלינג. מהתחזקותו של השקל יש מי שמרוויח, ויש מי שמפסיד בגדול. בהתאחדות התעשיינים קוראים לממשלה ולבנק ישראל לפעול.

אתמול (שלישי) הגיע השקל לעמדת שיא מול המטבעות המרכזיים בעולם. 3.70 שקלים לדולר הוא יחס שלא נראה כבר שנתיים. 3.90 שקלים לאירו הוא יחס שלא נראה כבר 15 שנים. 4.60 שקלים ללירה שטרלינג הוא יחס שלא היה מאז הונפק השקל החדש ב-1985. התחזקותו של השקל היא לא עניין מקרי וקשה להסביר אותה בביקוש "טבעי". ההתחזקות נובעת ממלחמת מטבעות גלובלית, בה כל בנק מרכזי מנסה להוריד את ערכו של המטבע המקומי שלו לעומת המטבעות האחרים. מלחמה שבנק ישראל מנהל כבר כמה שנים על ידי הורדת ריביות, ורכישה מאסיבית של מטבע חוץ. כרגע נראה כי במלחמה הזו בנק ישראל מפסיד.

מדוע הבנקים המרכזיים רוצים להחליש את המטבעות שלהם?

עבור רובנו, המקבלים את משכורתנו בשקלים, נראה על פניו כי שקל חזק הוא יתרון. אומנם את רוב הצריכה שלנו אנחנו מבצעים בשקלים, אבל חלק ממנה משורשר לרכישה בדולרים של מוצרי ייבוא, וחלק ממנה נעשית בחו"ל כשאנחנו רוכשים באינטרנט או יוצאים לחופשה. הבעיה היא ששקל חזק כל כך פוגע בתחרותיות של המשק הישראלי, מול מתחריו בחו"ל. פגיעה זו מתבטאת בעיקר בתעשייה המיועדת לייצוא, בחברות ישראליות המוכרות שירותים לשוק הבינלאומי ובאופן הקשה ביותר בתיירות הנכנסת לישראל. כל מי שמייצר בשקלים, משלם משכורות לעובדים בשקלים ומוכר במטבע חוץ.

כדי להבין למה מתנהלת מלחמת המטבעות דווקא בשנים אלו, צריך לזכור כי במזרח הרחוק יש "משאבת ענק", המאיימת לשאוב אליה את כל כח הייצור התעשייתי. טראמפ נבחר בין השאר, כי הבטיח לאמריקאים להילחם בבריחת התעשייה האמריקאית לסין. אך לא רק האמריקאים נמצאים בבעיה הזו, גם אירופה נלחמת, אם כי בסגנון קצת פחות מתלהם. כדי לשמור ולחזק את התעשייה המקומית האיחוד האירופי ניהל ומנהל קמפיין לפיחות האירו, וחתך כמעט שליש מערכו לעומת הדולר.

התחזקותו של השקל היא תוצר לוואי של מלחמת המטבעות הזו, המתנהלת בין הכלכלות הענקיות בעולם. מצבה היציב של הכלכלה הישראלית והצמיחה הגבוהה של המשק הישראלי לעומת מקבלותיו במערב (צמיחה שמקורה המרכזי הוא בגידול הטבעי הגבוה בישראל לעומת אירופה), מעודדות גורמים זרים לבצע השקעות בישראל. השקעות אלה מחזקות את מגמת הייסוף של השקל.

מרוויחים ומפסידים

המרוויחים המרכזיים מהתחזקות השקל הם היבואנים. הם רוכשים סחורה בדולרים או ביורו, ומוכרים אותה בארץ בשקלים. התחזקות השקל במקביל לאינפלציה נמוכה (שלא לומר אפסית), מגדילה את מרווחי הרווח של היבואנים, הם קונים בזול ומוכרים ביוקר.

הצרכן הישראלי נהנה מהתחזקות השקל, אבל באופן מוגבל. היבואנים גוזרים את רוב הרווח מהתחזקות השקל, אבל חלק ממנו מגיע גם לצרכנים שרוכשים תוצרת חוץ במחיר נמוך יחסית למצב שבו השקל היה חלש. עבור הצרכנים מדובר בהטבה נחמדה, אבל שולית למדי. התייר הישראלי שמסתובב בעולם נהנה יותר, כך גם מי שרוכש באינטרנט ישירות מאתרים בחו"ל. עבור אלו, כל היתרון של השקל החזק מתורגם למחירים נמוכים, אין יבואן שגוזר חלק מהרווח בדרך. עם זאת חשוב לציין שהיקף ההוצאה של ישראלים בחו"ל או ברכישות באינטרנט הוא יחסית שולי, כשמדברים על מאקרו כלכלה.

המפסידים המידיים מהשקל החזק הם היצואנים והתעשיינים. אלו משלמים משכורות בשקלים, קונים שירותים וחומרי גלם בשקלים. את התוצרת הם מוכרים באירופה ובארצות הברית בדולרים או באירו. השקל החזק הופך את התוצרת הישראלית לפחות תחרותית בחו"ל. הרווח של התעשייה הישראלית מצטמק. במצב דומה נמצאות חברות בינלאומיות המעסיקות עובדים בישראל. ככל שהשקל מתחזק, עלויות ההעסקה בשקלים הופכות לנטל כבד יותר עבור אינטל ומקבילותיה.

התאחדות התעשיינים זועקת על הקושי לעמוד בתחרות בעולם כבר זמן רב. אתמול קרא נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, לבנק ישראל ולממשלה, "לגבש סל כלים פיסקאליים, במטרה לאפשר למגזר העסקי להתחרות מול העולם, בתנאים של שקל חזק". ברוש קרא לבנק ישראל, "לשמור על ריבית נמוכה ולהמשיך ברכישת מט"ח, תוך הגברת הקצב, על מנת להגיע לשער חליפין אטרקטיבי." כמו כן, הציע ברוש לבנק ישראל "לבדוק האם קיימת אפשרות לפעילות ספקולטיבית בשוק המט"ח, אשר גורמת להתחזקות השקל. במידה וכן, על בנק ישראל לשקול להנהיג מדיניות של רצועת ניוד לשער החליפין, במטרה למנוע פגיעה בפעילות המשק וביצוא". לממשלה פנה ברוש בדרישה ליישם, "צעדים לעידוד המגזר העסקי ולעידוד היצוא, השקעות מקומיות בציוד ובחדשנות, הכשרות של עובדים מקצועיים, וכן כלים נוספים להעלאת פריון העבודה."

השקל החזק אכן פוגע בתעשייה הישראלית, אבל על בעלי המפעלים והחברות אין מה לרחם. כבר היום, תעשיינים ישראלים רבים מעתיקים את מפעליהם לחו"ל. אותו הגיון תופס גם לגבי חברות ישראליות המספקות שירותים לחו"ל, בין אם שירותי תוכנה, יעוץ או פיננסים. ככל שמדובר חברות בינלאומיות המעסיקות ישראלים, גם הן למדו את התרגיל. הן אוהבות את מהנדסי התוכנה הישראלים, אבל מעדיפות לשלם להם בדולרים. ככל שהשקל יתחזק, סביר להניח שנראה יותר עובדים ישראלים עושים רילוקיישן ועוברים לעבוד בארצות הברית.

הנפגעת השנייה היא התיירות הישראלית. כשבבירות אירופה הגדולות מציעים לינות בחצי מחיר מבישראל, לשוק התיירות הישראלי יש קושי לעמוד בתחרות, ואכן ישראל הפכה להיות יעד יקר מאוד לתיירים המגיעים אליה. זו הסיבה שבשנים האחרונות המלונות הישראלים נסמכים יותר ויותר על תיירות פנים ופחות על תיירות חוץ החשובה מאוד למשק הישראלי.

מי שיפגע בטווח הארוך מהשקל החזק הוא הציבור הישראלי. אמנם, היום הוא נהנה מהוזלה של כמה שקלים בסל הצריכה שחלקו מבוסס על ייבוא, אבל פגיעה ביצוא ובתיירות עלולה להוביל לסגירת מפעלים, פיטורי עובדים, וכתוצאה מכך להשפעה במעגלים מתרחבים על כל ענפי המשק.

כלכלה מבוססת שירותים ומסחר?

מול הקריאות לבנק ישראל להגביר את פעולותיו בנסיון לגרום לפיחות בשקל, יש גם כוחות בכלכלה הישראלית המציעים לבנק ישראל לאפשר לשקל להתחזק. מעבר לבעלי האינטרסים המיידיים המרוויחים מחיזוק השקל, את הקריאה הזו ניתן לשמוע גם מהמועצה הלאומית לכלכלה, שתפקידה לייעץ לממשלה בנושאי כלכלה. ביוני האחרון, על רקע רכישות מט"ח מסיביות של בנק ישראל, אמר הפרופ' אבי שמחון, העומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה, "הצמיחה של המשק כעת שבויה בצמיחה של הייצוא. כך נוצר מצב שהביקושים הנמוכים לייצוא הישראלי מובילים את התוצר לצמוח בקצב איטי מאוד של פחות משלושה אחוזים. התוצר לנפש גדל בפחות מאחוז. הסיבה לכך היא ששיעבדנו את התוצר שלנו לייצוא. ממש כמו בסין".

שמחון מציע להעביר את המשק הישראלי ממשק מוטה תעשייה וייצוא למשק המתבסס על צריכה ועל ענפי השירותים והמסחר. שמחון הוסיף ואמר, "ייסוף מתון בשער החליפין, ישאיר הרבה יותר כוח ביד של הצרכנים, מכיוון שחלק גדול מהתצרוכת מקורו בייבוא. אבל חלק גדול מהייסוף הזה יתגלגל לעלייה בתצרוכת של שירותים מקומיים. גידול שיכול בהמשך להביא לגידול בתעסוקה בענפי השירותים והמסחר המקומיים. ואלו הם ענפים הרבה יותר עתירי עובדים. ולכן מהלך כזה יכול לקרות בלי פגיעה בתעסוקה."

נתוני הצמיחה של 2016 שהתפרסמו בשבוע האחרון סותרים במידת מה את דבריו של שמחון. דווקא ברבעון האחרון של השנה, בו התאושש הפדיון של התעשייה הישראלית, נרשמה צמיחת שיא של השנים האחרונות. התעשייה בישראל היא עדיין קטר הצמיחה האפקטיבי ביותר במשק הישראלי. לעומת ענפי השירותים והמסחר, בהם מקובל שכר נמוך ביותר ותחלופת עובדים גבוהה, בתעשייה, על אף מצבה הקשה, רמות השכר ותנאי ההעסקה עדיין טובים יותר.