דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
יגאל אלון

דעות / 37 שנים למותו, מנהיגותו של יגאל אלון מתבלטת בחסרונה

למרות בדידותו כמנהיג במפלגתו ובתנועתו, אלון לא נרתע מלהסתכל במציאות כפי שהיא, לנתח אותה על פי האינטרסים של מדינת ישראל, והעיקר - להכריע בעד הדרך הנכונה, גם אם כללה מבחינתו ויתורים קשים וכואבים

יגאל אלון בתקופת כהונתו כשר החוץ במושבו בכנסת, 1976 (צילום: סער יעקב / לע״מ).
יגאל אלון בתקופת כהונתו כשר החוץ במושבו בכנסת, 1976 (צילום: סער יעקב / לע״מ).
איתן ברושי
איתן ברושי
כותב אורח
צרו קשר עם המערכת:

ככל שחולפות השנים מאז מותו של יגאל אלון, הולכת ומתעצמת אישיותו של יגאל והיכולת שלו, כמנהיג בדורו לראות נכוחה את סודות העתיד. הכרה זו מקבלת משמעות ותוקף מיוחדים בשנה זו בה אנו מציינים כבר חמישים שנה למלחמת ששת הימים. במקום תחושת ההצלה והגאולה של הימים שלאחר המלחמה, כבר שנים רבות אנו חיים בקרע לאומי מוסרי ומדיני שקשה לראות לו דרך ומוצא.

לאחר שתכניתו של אלון להסדר מדיני ביהודה ושומרון לא התקבלה על ידי הממשלה, הוא אמר למתנגדיו ולידידיו: "אתם עוד תתגעגעו לתכנית אלון".

ואנו אכן מתגעגעים לתכנית, שאילו הייתה מתקבלת אז כדרך המלך של מדינת ישראל, היה בכוחה לבסס את ביטחונה של ישראל ולחלץ אותנו מהמחיר המוסרי של הכיבוש והשליטה בפלסטינים. כן, אנו מתגעגעים למדינאי בעל שיעור קומה וחזון נבואי כמעט כמו של יגאל. כמה ימים לאחר שוך הקרבות של ששת הימים, כשכל המדינה הייתה עדיין שרויה באופוריית הניצחון, אלון קרא בישיבת הממשלה להכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה באזורים המאוכלסים ביהודה ושומרון, ולבסס את קו ההגנה של ישראל על התיישבות באזורי הביטחון בבקעת הירדן וברמת הגולן.

למרות הבדידות שלו כמנהיג במפלגתו, וגם בתנועתו, הוא לא נרתע מלהסתכל במציאות כפי שהיא, לנתח אותה על פי האינטרסים האמיתיים והמעשיים של מדינת ישראל.  והעיקר – להכריע בעד הדרך הנכונה, גם אם היא כללה מבחינתו ויתורים קשים וכואבים. הגעגועים למנהיג בשיעור קומתו של יגאל אלון הם לא רק ערגה נוסטלגית "ליפי הבלורית והתואר", אלא כמיהה למנהיג אחראי, מחושב ואמיץ לב, אשר טובת המדינה לנגד עיניו והיא קודמת אצלו לכל דבר אחר – אף לתפיסותיו האידאולוגיות, אם תפיסות אלה לא עומדות במבחן הזמן והמציאות.

יגאל אלון לא היה "יונה צחורה". ההחלטה לצאת בתכנית המציעה לוותר על שני שליש מיהודה ושומרון, הייתה החלטה שקרעה אותו מחלק מחבריו הטובים ומאבותיו הרעיוניים בתנועתו, שחלקם נמנו אז על תומכי ארץ ישראל השלמה.

אלון עשה זאת כי לטעמו זו הייתה הדרך היחידה להימנע ממדינה דו-לאומית, לקבוע גבול למדינה ולהגיע להסכם שלום, על בסיס שיקולים גיאוגרפים ודמוגרפים ושמירה קפדנית על הביטחון.

הוא עשה זאת כי הבין שקיפאון מדיני זה מצב מסוכן שאסור להישאר בו לאורך זמן. הוא הבין שמדינה שרוצה לקבוע בעצמה את גורלה, חייבת לקבל החלטות קשות ולהציע אופק מדיני. ובמילותיו: "אם אנחנו לא נקבל החלטות – אחרים יקבלו אותן בשבילנו". הוא עשה זאת כי הוא הבין את האיום הדמוגרפי כבר אז, בשנת 1967.  הוא עשה זאת על מנת לקבוע גבולות ברי הגנה לאורך שדרת ההר המרכזית ביהודה ושומרון, עקרון שעם הזמן הפך לאחד העקרונות המנחים של התפיסה הביטחונית של ישראל. והוא עשה זאת כי ידע ששליטה על עם אחר זה מעשה פסול מבחינה מוסרית, אשר בסופו של דבר עשוי לפגוע ולהשחית את אמות המידה המוסריות של המדינה ושל תושביה.

תכנית אלון לא הייתה תכנית מושלמת אבל היא קבעה עיקרון שהוא הכרח המציאות: השלום יגיע רק דרך פשרה טריטוריאלית שתבטיח את צרכי הביטחון של ישראל ותקנה פתרון בעל צביון לאומי לפלסטינים.

הגעגועים למדינאי בעל חזון וישר דרך, הרואה בתפקידו שירות לאומה ולכן מחויב לראיה מפוכחת ומחושבת לטווח ארוך, מתגברת בימים אלה כשאנו מביטים סביבנו מגלים שתפיסות עולם קיצוניות ומשיחיות הן אלה הקובעות את גורלה של המדינה, כשהקיפאון המדיני הפך למדיניות רשמית וכשאנו שומעים מדי שבוע על פוליטיקאים שהאינטרס היחיד המנחה אותם – הוא האינטרס האישי. אבל הם גם מזכירים לנו מה קורה כשלא עושים את הדבר הנכון בזמן הנכון.

כל התנועות והאזרחים הרואים את עצמם כממשיכי דרכם של יגאל אלון ויצחק רבין, מחויבים לעשות את הדבר הנכון: להפוך לאלטרנטיבה שלטונית על מנת לעצור את רכבת האיוולת שמובילה את המדינה לאסון. זו הצורה הנכונה לזכור את יגאל – להדגיש את העקרונות שהנחו אותו בחייו: בטחון, התיישבות, חינוך, מוסריות וכן ראיה לטווח ארוך, תעוזה מדינית ונכונות לקבלת ההחלטות הנכונות – גם אם הן קשות וכואבות – קרי, חלוקת הארץ.

זה עדיין אפשרי.

איתן ברושי הוא חבר כנסת מסיעת "המחנה הציוני"

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!