בשבוע שעבר פרסם הכלכלן הראשי באוצר, יואל נוה, דו"ח תחת הכותרת, הצמיחה מחלחלת לשכבות הנמוכות. בדו"ח מנתח הכלכלן הראשי את הנתונים של השנים 2015-2007 על מנת להוכיח את טענתו.
בחרנו לקחת את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עליהם התבסס הכלכלן הראשי, ולנתח אותם מחדש. בשונה מהכלכלן הראשי, ויתרנו על ההנחות המקדמיות עליהן התבסס הכלכלן – שהכלכלה צומחת למעלה ומחלחלת למטה, או לחילופין שחלוקת העושר היא חסד שנעשה עם השכבות החלשות. המסקנות העולות הן כי רק מחצית מהצמיחה מתבטאת במשאבים העומדים לרשות משקי הבית, ורק אחוז קטן מהצמיחה מגיע לשכבות הנמוכות.
נקודת ההתחלה של הניתוח היא בצמיחה של המשק הישראלי, או בעצם בכמה כסף גדל המשק הישראלי. בשנת 2007 עמד התוצר הישראלי על 734.3 מיליארד שקלים. בשנת 2014 עמד התוצר על 1,104.7 מיליארד שקלים. במהלך שבע שנים עלה התוצר הישראלי ב 370.4 מיליארד שקלים במחירים שוטפים.
אם נצמדים לתפיסת חלחול הצמיחה של הכלכלן הראשי, אפשר לומר שרק 3% מהצמיחה שהגיעה למשקי הבית "חלחלה עד לעשירון התחתון". 25% נתקעה למעלה, אצל העשירון העליון
באותה התקופה, גדלה ההכנסה העומדת לרשות משקי הבית בישראל ב-165.3 מיליארד שקל. איך התפצלה העלייה בהכנסות משקי הבית בין העשירונים השונים? בעשירון התחתון, עלתה ההכנסה הממוצעת למשק בית ב 1,170 שקלים בחודש, סה"כ 3% מהעליה בהכנסות של משקי הבית. באותה התקופה, העשירון העליון הוסיף להכנסתו החודשית הממוצעת 10,910 שקלים – 25% מהתוספת להכנסות של משקי הבית.
ב 2014 הכנסתם של משקי הבית בעשירון התחתון היוותה 2.9% מכלל ההכנסה של משקי הבית. מצבם היחסי נפגע במעט, שכן בשנת 2007 חלקם בעוגה היה 3% בלבד. ובכל זאת, להתייחס למצב בו 53% מהתוספת להכנסה נטו הגיעה לשלושת העשירונים העליונים, בעוד ששלושת העשירונים התחתונים קיבלו 13% מהתוספת בלבד, כ"חלחול העושר לשכבות הנמוכות", זו פרשנות מפוקפקת למדי. גם כשמדד ג'יני יורד (מגמת אי השוויון מצטמצמת) עדיין, בין 2007 ל-2014, המשיכה מגמת החלוקה האי שוויונית של התוצר בין האזרחים.
אם נצמדים לתפיסת חלחול הצמיחה של הכלכלן הראשי, אפשר לומר שרק 3% מהצמיחה שהגיעה למשקי הבית "חלחלה עד לעשירון התחתון". 25% נתקעה למעלה, אצל העשירון העליון. אם מאתגרים את התפיסה שהצמיחה מתחילה למעלה ויורדת, ניתן לראות שהצמיחה נובעת מפעולותיהם של כלל העובדים במשק המייצרים ערך, שההכנסות בחברה מסויימת נובעות מפעולותיהם המשותפות של כלל העובדים בה, וגם שהמפעל לא ייצר דבר בלי פועלי קו הייצור, כפי שהוא לא ימכור דבר בלי אנשי מחלקת השיווק. אם רואים את זה, ניתן לאמר כי הצמיחה נשאבת למעלה על ידי העשירונים העליונים. היא נשאבת באופן פעיל ומכוון, לא על ידי מי שמייצר אותה, אלא על ידי מי שיש בכוחו לרכז אצלו את פירותיה של הצמיחה.
נראה כי הסקירות השבועיות של הכלכלן הראשי באוצר שואפות לתת גיבוי מדעי כביכול לדוברות האוצר ומדיניות השר כחלון. המדיניות העקבית של השר מראה כי לעתים קרובות מודגשת אוירה של שינוי, או שינוי קטן לטובה באופן יחסי, על פני שינוי מהותי של המציאות. כך זה גם במקרה של סקירת הכלכלן הראיש משבוע שעבר.
בסקירה מוצגת השוואה בין לאומית של הגידול בהכנסות לפי קבוצות הכנסה בין 2007 ל-2014. הדו"ח מציג את המצב בישראל (ירידה במדד הג'יני, המודד את אי השוויון בחלוקת ההכנסות) למצב בגרמניה, שבדיה וארה"ב בהן המגמה הפוכה (עליה במדד הג'יני). העובדה שלא מוצגת בדו"ח היא שהפערים בין עשירים לעניים בישראל הם מהגדולים בעולם המערבי עם ציון ג'יני הנע סביב 0.36. בעוד ששבדיה וגרמניה הן מהמדינות השוויוניות ביותר עם ציוני ג'יני של פחות מ-0.3. כך שעל אף השיפור היחסי כביכול במצבם של עניי ישראל בטווח הקצר, אנחנו עדיין מסתכלים על מצב השוויון בשבדיה וגרמניה ממרום טבלת הכלכלות הלא-שוויוניות בעולם המפותח.
