דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דעות

דעות / על כל הפעמים ש'היה לי לא נעים' - פרק 3 ב'גירלז' מעך לנו גם את הלב

"בשלב הזה, לי כצופה, כבר דפק הלב במהירות, כי אני ידעתי בדיוק מה היא מרגישה ברגע הזה שאת רוצה לסרב, אבל לא יודעת איך ולא נעים לך"

לנה דנהאם (צילום ארכיון: Photo by Richard Shotwell/Invision/AP, File).
לנה דנהאם (צילום ארכיון: Photo by Richard Shotwell/Invision/AP, File).

הרבה נכתב ונאמר כבר על הסדרה 'בנות', שעלתה לאוויר ב-2012, ובימים אלו משודרת עונתה השישית והאחרונה. גם הרבה נכתב ונאמר על יוצרת הסדרה, לנה דנהאם. אבל כל אלו מתגמדים למול פרק שלוש המדובר.

אזהרה: הטרדה מינית, זוטופיה וספויילר

בפרק, אנחנו רואות את האנה, מגיעה לדירתו של סופר. אנחנו לא יודעות למה היא שם, ומניחות שזה קשור לעבודה שהיא מעוניינת בה או עצות שהיא מעוניינת שיעניק לה. מהר מאוד אנחנו מגלות שהסופר הידוע והמצליח, מעוניין לדבר אתה על טור שהיא פרסמה, על העובדה שארבע נשים שצעירות ממנו בהרבה, חשפו שהוא קיים איתן יחסי מין.

בחצי הראשון של הפרק, אנחנו רואות את האנה מרוחקת, לוחמנית, מוכנה להדוף את הטיעונים שלו ש"חייו נהרסו" וש"הוא לא ישן בלילה". האנה מלמדת אותו, וגם אותנו, שיעור במקומם של יחסי הכוח בין גברים לנשים, ועל אחת כמה וכמה בין גברים-מצליחים-ומבוגרים לנשים צעירות שמעריצות אותם. יחסי כוח אליהן הסופר המצליח וה הו-כה-מלא-בעצמו לא מודע בכלל. הוא ממשיך להתעקש שהוא הקורבן האמיתי, ואילו המתלוננות הן נשים מניפולטיביות שהתהפכו עליו.

– כאן המקום להסביר למה אני שונאת את הסרט זוטופיה. בשלב שבו הטורפים באמת מתחילים לטרוף את החיות התמימות, והטורפים מציגים כקורבנות; "שמים אותנו בכלובים!", "מתייחסים אלינו כטורפי-חיות אבל לא כל הטורפים הם טורפי-חיות", התחלתי לחשוד. המשפטים האלו נשמעו לי מוכרים להחריד (ראו ערך – 'לא כל הגברים'), וכבר הרגשתי משהו מתחיל לגעוש בי. וברגע שבו הסתבר שהכל קנוניה של הכבשה הקטנה והתמימה, שרק רצתה שיראו אותה ועשתה את זה בדרך אלימה ומניפולטיבית (ראו ערך – 'פמינאצית'), ידעתי סופית שזה סרט עם מסר מעוות, שיהיה סמוי מהעין ויכוסה במילים יפות כמו 'לקבל את האחר' –

אזהרה: הטרדה מינית, מילים שנחשבות גסות וספויילר

לקראת אמצע הפרק, האנה מתחילה לחוות על בשרה את אותם טיעונים בהם השתמשה חמש דקות קודם לכן. האנה מרגישה כמה נעים זה שסופר מצליח שהיא מעריצה מכיר בזה שהיא חכמה, מצחיקה וכותבת מעולה. זה גורם לה להרגיש מיוחדת, זה נותן לה להרגיש קיימת – בדיוק מה שהיא אומרת לו כשהיא מנסה להסביר לו מה פשר יחסי הכוח עליהם היא מדברת. עד הרגע שבו הוא מבקש שהיא תשכב לצדו על המיטה (לבושה לחלוטין), היא כבר חצויה. היא לא רוצה לעשות את זה, מצד שני – הוא בכל זאת הסופר הנערץ עליה והם כבר מיודדים.

בשלב הזה, לי כצופה, כבר דפק הלב במהירות, כי אני ידעתי בדיוק מה היא מרגישה ברגע הזה שאת רוצה לסרב, אבל לא יודעת איך ולא נעים לך.

הרגע בו הוא שולף את הזין שלו על הרגל שלה, והרגע שבו היא לופתת אותו, הוא רגע אותנטי להחריד. אני, אישה שלא חוותה אונס ולא חוותה תקיפה מינית, אבל ביצעה מעשים מיניים כי 'לא היה נעים' יותר מפעם אחת בחיי, הרגשתי שהקרביים שלי מתהפכות. הזדהתי עד כאב, וגם רציתי שהיא תמעך לו את הזין, או תשבור אותו או משהו, בעבור כל הפעמים שאני ואנחנו לא עשינו את זה.

היא לא עושה את זה, אבל היא מתעשתת מאוד מהר, מפסיקה את המפגש, וכבר עוד רגע היא מחוץ לדלת, רק שעכשיו מגיעה בתו של הסופר הנערץ, שיש-לו-רק-עניין-קטן-עם-לשלוט-בחרמנות-שלו, והבת מבקשת שתקשיב לה מנגנת בחליל. כך האנה מוצאת את עצמה בחדר עם הגבר שהרגע הטריד אותה מינית, רואה אותו מביט באהבה בבתו, וכל זה כי 'לא נעים לה', או כי היא לא רוצה לעשות מזה עניין, או כל אחת מאותן סיבות שאנחנו נותנות כדי להשתיק את התחושה הזו שמשהו לא בסדר קרה עכשיו, ואני לא יודעת מה ואיך.

להאיר על התחום אפור

כשהאנה לבסוף יוצאת מהבית, אנחנו רואות אותה הולכת ברחוב, ועל פניה חולפות נשים, בכל הגדלים הצורות והמוצאים, כשפניהן מוסתרות מאיתנו, והן נכנסות לבניין בו גר הסופר. וכך נדמה, שהפרק בו עכשיו צפינו, הסיפור הזה שעכשיו הואר לרגע, הוא אחד מני אלפים אם לא מיליונים של סיפורים שאינם מוארים, שאינם מדוברים, אך הם קורים יום יום, ובכל מקום.

–  זמן קצר לאחר הצפייה בפרק, קראתי בפייסבוק שברי לארסון, השחקנית המעולה מהסרט מעולה 'חדר' (בו שיחקה אישה שנחטפה ונאנסת במשך שבע שנים) ופעילה בחזית נפגעות התקיפה המינית, נאלצה פעמיים להעניק פרס לשחקן קייסי אפלק, שזכה באוסקר, על אף שיש נגדו האשמות על תקיפות והטרדות מיניות. קייסי הוא בדיוק הסופר המהולל מהפרק, והוא בדיוק אייל גולן, והוא בדיוק טראמפ. ברי היא האנה, היא אני, היא אנחנו. זה כל כך בלתי נראה, שאפילו בטקס שבו כל הנאומים דיברו על גיוון הייצוגים, וסיפור הסיפורים של הא.נשים הפשוטים, קייסי אפלק יזכה, וברי לארסון תעניק לו את הפרס –

תודה לנה, ששמת את זה בפרצוף של כולנו, שהארת על חווית החיים השקופה להכאיב שלנו. אל תפסיקי לעשות אמנות כזו, ומי ייתן והיו עוד המון נשים צעירות כמוך, שיחשפו עוד ועוד מקומות מכוערים ויפים בחוויה שלנו, הנשים, בעולם הזה.

ובקשה אליכן ואליכם – תראו את הפרק הזה. תראו אותו בשביל להרגיש פחות לבד, בשביל להבין שזו בעיה, בשביל לראות את מה שהיום בלתי נראה

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!