איראן הודיע אתמול (שבת) כי ניסתה בהצלחה את מערכת ההגנה האווירית S-300, אותה רכשה מרוסיה. הניסוי הבוקר היה חלק מתרגיל צבאי שכונה "דמאוונד", על שם ההר הגבוה במדינה שמתנשא לגובה 5,607 מטר. סוכנות הידיעות איי. פי דיווחה כי הניסוי כלל יירוט של כמה גרמי אוויר, ביניהם גם טילים בליסטיים. בנובמבר 2016 אישר ולדימיר קוז'ין, עוזר נשיא רוסיה לענייני שיתוף פעולה צבאי-טכני, כי מעל למחצית רכיבי מערכת ההגנה סופקו לאיראן. סוכנות הידיעות פארס דיווחה בשבוע שעבר כי תקציב הביטחון של איראן צמח ב-86% בארבע השנים האחרונות.
#video: Iran tests #S300 PMU2 successfully #s300ایران pic.twitter.com/Al7KT66zIZ
— Iran (@Iran) March 2, 2017
סוכנות הידיעות פארס דיווחה, ביום רביעי האחרון, כי הצבא האיראני עורך ניסויים במערכת ההגנה האווירית "בוואר (אמונה בפרסית) 373" המיוצרת באיראן וזהה למערכת S-300 הרוסית. איראן תכננה ופתחה גרסה משלה למערכת ההגנה הרוסית, לאחר שזו נמנעה מלהעביר אליה את מערכת ההגנה המתקדמת S-300 לאיראן. ההימנעות הרוסית, שנמשכה כעשור, נעשתה באמתלה של הסנקציות במועצת הביטחון של האו"ם. אמיר חתאמי, סגן שר ההגנה האיראני, אמר כי "בוואר 373" תהפוך למבצעית בקרוב ו"תיהיה קטלנית עבור האויב".
לפני כחודש ביצעה איראן ניסוי בשיגור טיל בליסטי, תוך הפרת ההחלטה של מועצת הביטחון שאסרה עליה לערוך ניסויים מסוג זה. הניסוי התרחש באתר שיגור ליד העיר סמנאן, כ-230 ק"מ מזרחית לבירה טהראן, כך פורסם ברשת החדשות האמריקנית פוקס, בהתבסס על גורמים אמריקנים רשמיים. עוד דווח, כי הטיל טס למרחק של כ-1,000 ק"מ לפני שהתפוצץ בשלב הכניסה חזרה לאטמוספירה ולמעשה הניסוי, בטיל לטווח בינוני, נכשל בשלב זה.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הכריז, בתחילת פברואר, על שורת סנקציות שהוטלו על תריסר חברות ו-13 אישים, חלקם בעלי אזרחות סינית ואיראנית. לדברי הממשל האמריקני, הסנקציות הן תגובה לניסוי הטילים לטווח בינוני שערכה איראן בחודש שעבר, ולתמיכת איראן במורדים החותים בתימן, אשר בין היתר תקפו ספינת מלחמה סעודית ב-31 בינואר.
Finally #Iranian_Air_Defense_Force #IRIADF tested the S-300PMU2 against Karrar target drone in #Semnan missile test range, #Iran today. pic.twitter.com/79rdUkzL3h
— Babak Taghvaee – Μπάπακ Τακβαίε – بابک تقوایی (@BabakTaghvaee) March 2, 2017
המגעים בין איראן ורוסיה על אספקת מערכות הגנה אווירית ארוכות טווח מדגם S-300, פורסמו כבר ב-1988, אך למרות דיווחים שונים במשך השנים נראה, כי החוזה נחתם רק בשנת 2006, ופורסם רשמית, הן על ידי האיראנים והן על ידי הרוסים, רק במהלך שנת 2007. כבר אז הביעה ישראל את דאגתה מחימושה של איראן במערכת המתקדמת. ב-23 בדצמבר 2008 טען מקור דיפלומטי-צבאי במוסקבה כי מערכות טילי S-300 נארזות ומוכנות למשלוח לאיראן. בתגובה לטענות המקור הרוסי, אמר באותו היום דובר אמריקני כי ארה"ב סמוכה ובטוחה שמשלוח הטילים האלה אכן מתקיים, אולם הטילים לא הגיעו לאיראן.
המגעים בין רוסיה לאיראן על רכישת המערכת נמשכו עד 2010, אז הקפיאה רוסיה את ייצוא הטילים לאיראן בשל החלטת האו"ם להטיל סנקציות על הרפובליקה האסלאמית. באפריל 2015 הסיר הנשיא הרוסי פוטין את ההקפאה על עסקת הטילים, וזאת בעקבות הסכם הגרעין בין איראן לבין שש המעצמות בווינה. ב-17 בפברואר 2016, טענה סוכנות הידיעות הרוסית RIA כי "מוסקבה תשלח מערכת טילי קרקע-אוויר מתקדמים מסוג S-300 ראשונה לאיראן כבר מחר". זמן קצר לפני כן דווח כי רוסיה מתכננת לחתום עם איראן על חוזה לאספקת מטוסי קרב מסוג סוחוי SU-30. ב-17 באפריל חשפה איראן חלקים ממערכת ההגנה האווירית S-300 במהלך מצעד לרגל יום הצבא הלאומי שמצוין במדינה. כעת מודה רוסיה לראשונה כי אכן סיפקה מעל למחצית מרכיבי המערכת לאיראן.
מערכת ההגנה האווירית S-300 מורכבת מטילי קרקע-אוויר מתוצרת חברת אלמאז-אנטיי הרוסית והטילים פותחו על ידי MKB Fakel. דגם המערכת שמכרה רוסיה לאיראן בתחילה הוא דגם PMU1 SA-20 שהושק ב-1990, אולם הדגם שמועבר אליה הוא דגם PMU2 SA-20 שהושק ב-1992. לדגם זה מכ"ם גילוי המסוגל לאתר עד 200 טילים בליסטיים ומטוסים בו זמנית, אך לעקוב רק אחרי 12-6, וזאת בטווח של 200-150 ק"מ ובגובה של עד 27 ק"מ. המערכת נחשבת בקרב השלטונות האיראנים כ"חיסון" מפני התקפה אווירית או בליסטית.
