את מה שמתרחש בפוליטיקה האמריקאית בחודשים האחרונים קשה מאוד להסביר. גם רבים מאזרחי ארה"ב, המרגישים כאילו נשמטה הקרקע מתחת לרגליהם, מתחילים להבין כי הם נכנסו למציאות פוליטית שלא הכירו עד היום. ממבט ראשון, נראים חלק ממהלכיו הפוליטיים והכלכליים של טראמפ אימפולסיביים, גחמתיים וחסרי היגיון ארוך טווח. עם זאת, יש לזכור שהנשיא טראמפ מעסיק צבא יועצים אסטרטגיים ומנתחים, וניתן דווקא להניח כי כל מהלך שלו, חסר הגיון ככל שיראה, נעשה מתוך מחשבה ותכנון מעמיקים. אולי אלו אנחנו, הצופים מן הצד, שלא מצליחים לחבר את הנקודות.
פרשנים ותאורטיקנים פוליטיים רבים מנסים לפצח את החזון של טראמפ לאמריקה, ונראה שבינתיים עוד מתקשים לשרטט תמונה מלאה. דרך אחת להתחקות אחר חזון זה, היא 'לעקוב אחר הכסף'. בפוליטיקה הפרלמנטרית, ובמיוחד בפוליטיקה האמריקאית, משחק ההון הגדול תפקיד חשוב כמעט כמו הפוליטיקאים עצמם, כשאינטרסים וסדרי עדיפויות של אליטות ההון העומדות מאחורי הפוליטיקאים, מתוות את המדיניות הכללית, מדיניות אותה מחויבים נבחרי הציבור ליישם. כשבוחנים כלל זה כלפי טראמפ, שהצליח למכור את עצמו כמועמד שלא מתבסס על תרומות וגיבוי מבעלי ההון, מובילות הדרכים לתורם הגדול ביותר של טראמפ, המיליארדר רוברט מרסר.
מרסר, מיליארדר אנונימי יחסית מוול סטריט תומך מזה שנים בכל הרעיונות המקבלים ביטוי בממשל טראמפ. מרסר קנאי לפרטיותו ולא מפרסם את עמדותיו בגלוי (וגם תמונה שלו קשה מאד להשיג), אך בהתחשב בכך שיתכן שנראה שיש לו השפעה גדולה על מדיניותה של המעצמה הגדולה בעולם, יתכן וכדאי להכיר כמה מתפיסות העולם הרדיקליות למדי המתבטאות במדיניות אותה קידם בשנים האחרונות.
מי הוא רוברט מרסר?
רוברט מרסר נולד ב-1946 בניו מקסיקו, ארה"ב. הוא הוכשר כמהנדס תוכנה, ועבד שנים ארוכות כשכיר ב-IBM. בשנות ה-90 עבר מרסר לעבוד בקרן גידור הנקראת "רנסנס טכנולוגיה". מאז התקדם מרסר בדרגות החברה והפך בתחילת שנות ה-2000 למנהלה.
"רנסנס טכנולוגיה" היא קרן גידור יוצאת דופן במגזר הפיננסי האמריקאי. בספרו "עשירים יותר מאלוהים", טוען סבסטיאן מלבי כי רנסנס טכונלוגיה "עשויה להיות קרן הגידור המצליחה בהיסטוריה". הרווח המוערך שלה עד כה הוא כ-55 מיליארד דולר. רנסנס עשתה מהפכה לא קטנה בוול סטריט מאז הקמתה. זאת ע"י שימוש בתוכנות מחשב לניתוח תנודות קטנות בשווקים הפיננסיים, והצלבתם עם מספר אדיר של משתנים. כך, ניסו הסוחרים למצוא משתנים שבאמצעות ניתוחם אפשר להסיק את אפיקי ההשקעה קצרי הטווח האפקטיביים ביותר.
רנסנס הלכה וגדלה ככל שהשווקים הפיננסיים נהיו פתוחים יותר, וממוחשבים יותר. כך, הלכה וגדלה במקביל גישתה של רנסנס למידע על השווקים, ויכולת הדיוק של ניתוחם עלה.
מרסר התעשר יחד עם מרבית המגזר הפיננסי באמריקה לאורך שנות ה-90. עשור זה התאפיין בהקלה אדירה ברגולציה על פעילות פיננסית, במיוחד כזו שהקלה על פעילות ספקולטיבית קצרת טווח. הקלות אלו הביאו להתעשרותם חסרת התקדים של אנשים רבים בוול סטריט, ואיתם "רנסנס טכנולוגיה". באופן זה עשו מרסר ושותפיו לקרן הון אדיר, וכיום הוא נחשב לאחד המיליארדרים המשפיעים ביותר בארה"ב – על אף האנונימיות היחסית שלו.
פתח את הדלת לטראמפ – תביעת ה'סופר-פק'
למרות העובדה שרוב אזרחי אמריקה לא מכירים את שמו, בשנת 2010 פרץ מרסר לזירה הפוליטית. בשנה זו תבע ארגון ימני ללא מטרות רווח בשם "Citizens United", את ועדת הבחירות הפדרלית. מרסר, שהיה התורם הראשי לארגון, סיפק את ההון לתביעה.
עד אז, הונהגה בארה"ב הגבלה על יכולתם של תאגידים לממן תעמולה פוליטית 60 יום לפני הבחירות. טענתו של הארגון היה כי הגבלת יכולתם של אזרחים אמריקאים לתרום למועמדים פוליטיים מהווה פגיעה בחופש הביטוי. תביעתם התקבלה ע"י בית המשפט העליון של ארה"ב, ובכך הוסרה למעשה ההגבלה החוקית על תרומה למועמדים פוליטיים. מאז, ע"י שימוש בארגונים ללא מטרות רווח הנקראים Super-PAC (קיצור ל-Super Political Action Committee, שניתן לתרגם לועדת-על לפעילות פוליטית), תאגידים ובעלי הון יחידים באמריקה רשאים לתרום כמות בלתי מוגבלת של כסף למועמדים פוליטיים.
פסיקה זו שינתה לחלוטין את אופייה של הפוליטיקה האמריקאית. עד אז, למרות שמעורבות בעלי הון בפוליטיקה המפלגתית מקובלת בארה"ב הרבה יותר ממה שנהוג היה בארץ, ונעשית באופן גלוי, היא עדיין הייתה מוגבלת – בשל הוצאתם של התאגידים אל מחוץ למשחק. פסיקת בית המשפט העליון הביאה לשינוי יסודי באופן היבחרותם של מועמדים פוליטיים. היום, בעל הון יחיד יכול "לקנות" לעצמו מועמד באמצעות תרומות, על אף התנגדות המפלגה. הנשיא אובמה אמר על פסיקה זו כי "(היא) פותחת את הדלת לבעלי אינטרס להשפיע בלי גבול על הבחירות".
דבר זה עשוי להסביר את מרכזיותם של שני מועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית שהגיעו למעמדם למרות התנגדות מרכז המפלגה- טד קרוז ודונלד טראמפ. קרוז היה מועמד שולי עד שקיבל תרומת ענק של 11 מיליון דולר ממרסר, וטראמפ, שהגיע מחוץ למפלגה הרפובליקנית זכה גם הוא לתרומה אדירה ממרסר. למעשה, עם תרומה של כ-15 מיליון דולר, היה מרסר התורם הראשי לקמפיין של טראמפ.
שניהם זכו להתנגדות הממסד הרפובליקני המסורתי, וטראמפ זכה בפריימריז ובבחירות, על אף התנגדות זו.
חסות לתנועה אידאולוגית אנטי ממסדית
מרסר תורם רבות לארגונים ימניים קיצוניים בשולי המפה הפוליטית. עד היום הוא תרם 45 מיליון דולר למועמדים פוליטיים משולי המפלגה הרפובליקנית, בנוסף ל- 50 מיליון אותם העביר לארגונים ללא מטרות רווח המקדמים אג'נדות שמרניות – ולעיתים קרובות אנטי ממסדיות.
רבים מארגונים אלו נוטים להחזיק בעמדות שקיבלו את התואר "אלט-רייט" (ימין אלטרנטיבי), היות והן ארגוני ימין שלא מקבלים את הממסד הימני במפלגה הרפובליקנית, ומתייחסים אליה כ"חלק מהשיטה הרקובה".
בין הארגונים להם תורם מרסר נמצא "המרכז לחקר המדיה" (Media Research Center). הארגון שם לעצמו מטרה "לנטרל את ההטיה השמאלנית בחדשות, במדיה ובתרבות הפופולרית", וזאת ע"י הפצת חדשות הנחשבת כמוטעות במקרה הטוב, ושקריות במקרה הרע. במקרים רבים המקורות עליהם מתבססים אתרים אלו הם אנשי תיאוריות קונספירציה ידועים וציוצים של אנשים אלמוניים בטוויטר.
אתר החדשות "ברייטברט", הידוע בתור מרכז תקשורתי של ה"אלט-רייט", קשור גם הוא ל"מרכז לחקר המדיה". האתר, התומך באופן גלוי בטראמפ, קיבל בעבר תרומה של 10 מיליון דולר ממרסר, שהפך להיות אחד מבעליה. שם הכיר מרסר את סטיב באנון, שהפך, בעידודה של רבקה מרסר – בתו המשפיעה של רוברט מרסר, להיות היועץ האסטרטגי של טראמפ.
כתבי ברייטברט קיבלו יחס חם מהנשיא, על חשבון עיתונים אחרים. כך, גם כשהנשיא אסר על כניסתם של עיתונים רבים לסיקור בבית הלבן, נשאר ברייטברט ברשימת העיתונים שהוכנסו, ובמקרה אחד נשמר לכתב ברייטברט אשר סיקר מסיבת עיתונאים בבית הלבן כיסא בשורה הראשונה. מאז מערכת הבחירות האחרונה עלתה התפוצה של אתר ברייטברט בשיעור אדיר, והוא היום מדורג במקום ה-35 ברשימת האתרים הנצפים ביותר בארה"ב.
הגוון האנטי ממסדי של הארגונים אותם עזר מרסר להקים מהדהד בממשלת טראמפ הנוכחית, ורשת התקשורת אותו הוא מקיים עוזר להפיץ את התמיכה בו. בזכות רשת תקשורתית זו, רבים ממצביעי טראמפ מאמינים כי רק הוא מתכוון "לייבש את הביצה" בוושינגטון, ורואים במדיניות האנטי ממסדית שלו כעמידה בהבטחות אלו.
השפעה ישירה על הפוליטיקה
מאז "פריצת הסכר" ב-2010, תרם מרסר מיליוני דולר למועמדים פוליטיים לצורך קידום ענייניו. מרסר היה שחקן מרכזי בכל הנוגע בבחירות האחרונות לנשיאות, ובתחילתו תרם לקמפיין של טד קרוז 11 מיליון דולר, כאמור. בכך הביא את קרוז ממועמדות שולית וחסרת סיכוי לכל הדעות, להיותו אחד מהמועמדים המובילים בפריימריז. עם זאת, ביוני 2016, הודיע הארגון דרכו תרם מרסר לקרוז כי יעבור לתמוך בדונלד טראמפ לנשיאות.
ניתן לזהות קו המוליך אחורה, מעמדותיו של טראמפ אל הארגונים במימונו של מרסר. כאמור, רעיונותיו של באנון על פירוק המדינה, התנגדותם של ארגונים במימון מרסר לתקנות והגבלות על וול סטריט, והתנגדותם להגבלות על פליטת הפחמן – כולם מהדהדים את פעולותיהם של הארגונים אותם הקים וממן מרסר.
