הן חלוצות, הן אמיצות והן מאוד צנועות. ארבע נשים שפרצו דרך בארגוני ביטחון שונים בשנים האחרונות, כל אחת ממקומה שלה, כל אחת בדרך שלה, במשטרה, בשירות בתי הסוהר וברשות הלאומית לכבאות והצלה. הכירו את גלית, אלינור, לילך ונינה.

אנושיות אמפטייה ונשמה

רפ"ק (רב פקד) גלית בן חיון (37) מאילת החלה את דרכה כמ"פ ביחידת מג"ל, התגייסה מיד בתום השירות למסלול קצונה של המשטרה והוצבה בשיטור הימי לכיש שבאשקלון שם שירתה שבע שנים. בן חיון הייתה האישה הראשונה שהוכשרה להיות ימאית משטרה, לעבוד בכלי שיט של המשטרה ובמקביל הייתה מפקדת יחידת הצוללנים המתנדבים בשיטור הימי. "זה לא היה כזה קשה, פשוט זה היה המקום הנכון בזמן הנכון, אני לא רואה עצמי כפורצת דרך. פשוט היה לי המון רצון וזה מה שיפה", העידה בן חיון על עצמה.

גלית חיון (התמונה באדיבות המצולמת).

יחידת השיטור הימי במשטרת ישראל אחראית על פעולות אכיפה שכוללות הצלת חיים של מי שנכנס למצוקה בלב ים, אכיפת חוקי מדינת ישראל בים ואף התמודדות עם אירועי פח"ע מכיוון הים. זו יחידה קטנה יחסית, אולם בעלת כמות אדירה של משימות מגוונות. למעשה, לא מעט אנשים נשארו בחיים בזכות ערנותם של שוטרי היחידה הימית שהצילו גם לא מעט בעלי חיים נדירים אותם איתרו בלב ים והעבירו לגופים המתאימים.

משם עברה גלית לתחום החקירות כקצינת חקירות באילת. תחום החקירות גם הוא מאתגר ביותר ומשלב תיקי רצח, שוד, אלימות מינית ועוד. בן חיון התקדמה ונבחרה לתפקיד של ראש לשכת החקירות. לדבריה מדובר בתפקיד אינטנסיבי שדורש המון השקעה "אין שעות, אין ימים, העבודה סביב השעון, מאוד מאתגרת, חווים ורואים הכל מהכל מגנבה עד רצח, עבירות מין, אלימות במשפחה. ברור לי שזה תפקיד הליבה הכי משמעותי שאעשה".

בן חיון עובדת בעיקר עם אזרחים שרובם חשודים בפשיעה אך לה חשוב מאוד לבטא את הצד האנושי בתפקיד, "למרות שעובדים עם חוק וזה שחור ולבן, את חייבת להביא את הערך המוסף, את הנשמה. את לא יכולה לטפל באירוע רק לפי החוק, יש את הערך המוסף, לעשות אותה גם ממקום של אנושיות, אמפתיה, נשמה."

"אני רואה שיש שינויים בחברה ברמה העולמית והמקומית" אמרה בן חיון בנוגע ליום האישה, "הטופ של המגמה זה שלא נצטרך לעשות יום האישה. סך הכל המגמה חיובית, יש יותר נשים היום במשטרה, אני רואה את זה בגיוסים עצמם. המערכת יותר נגישה לנשים, פותחת הזדמנויות". לדבריה "כמות הנשים שרוצות להתקדם לתפקידים בכירים הוא קטן כי הן בוחרות להיות אמהות. שתקום מישהי שתרצה".

להקנות לאסירים כלים מתקנים על מנת שיוכלו לחזור לחברה

מישר אלינור קריקסמן (33) החלה את דרכה בשב"ס לפני כעשר שנים בתפקיד סוהרת ביטחון שעובדת בתוך האגפים עם האסירים, "הייתי פשוט חיה אתם באגף, התפקיד הוא לשמור עליהם במשמרת בטוחה, ומצד שני לשמור להם על הזכויות". אך מאוד מהר עברה קריקסמן להיות לוחמת בימ"ז (יחידה מבצעית מחוזית) ולמעשה לשרת בתור האישה הראשונה בתפקיד.

הימ"ז היא היחידה המבצעית בבית הסוהר ותפקידה לטפל בסיטואציות בעייתיות שעשויות להתרחש. היא מוקפצת כדי לבצע חיפושים במקרה שבו קיים מידע או התרעות חריגות, התפרעות של אסירים ומצבים חריגים אחרים בהם יש לטפל. "אני מרימה ציוד ושמה ווסט כמו כולם, מניעים את הרכב עולים על הציוד ופורצים לתא, כל דקה חשובה," היא הוסיפה כי "כשצריך מפעילים כוח, כשיש התנגדות. המטרה היא לנסות לנטרל את הסיטואציה עם כמה שפחות שימוש בכוח כדי להשיג את המטרה."

אלינור קריקסמן (התמונה באדיבות המצולמת).

אך קריקסמן לא עצרה שם, ויצאה לקורס קצינים ייעודי שאורכו חצי שנה, וגם אותו סיימה כמצטיינת. בסיום הקורס מונתה לתפקיד סגנית מפקד המשמרת בבית המעצר שיקמה באשקלון, וגם שם הייתה האישה היחידה. את תפיסת הפיקוד שלה היא מדגימה בעזרת ציטוט מתוך דבריו של כבוד השופט בדימוס אהרון ברק: "'אסיר פשע ועל כך נענש כדין. חירותו נשללה ממנו, אך צלם האדם לא נלקח ממנו, חומות הכלא מפרידות בין האסיר לחופש, אולם אל להן להפריד בין האסיר לכבודו כאדם', אסור לי לשכוח שאותו אסיר פגע בחברה ונענש כבר פעם אחת, ועם זאת כשהוא מגיע לבית הסוהר עלי להקנות לו כלים מתקנים, על מנת שיוכל לחזור לחברה."

ואכן, כמפקדת אגף בבית הסוהר מעשיהו רואה קריקסמן בתפקיד שהוטל עליה שליחות כלפי החברה. "יש לי אסיר שבא מרקע של משפחה מפורקת, לעולם לא היה בבית ספר והלך לעבוד מגיל צעיר, כשפגשתי אותו החלטתי שאני לוקחת אותו לשיחה, ניסיתי להגיע אליו ולהבין מי הוא ומה הוא. עכשיו כל פעם שהוא רואה אותי הוא אומר לי 'בוקר טוב' ו'תודה'. אם הצלחתי לתת לו את הכלים בבית הסוהר וכשהוא יצא החוצה הוא הפך להיות בן אדם יותר טוב, מבחינתי, זאת המטרה שלי בעולם."

"עובד שמגיע לכאן צריך לקבל את מלוא תשומת הלב"

לילך יחזקאל (40) משרתת במערך הכבאות וההצלה בדרגת להב. היא החלה את דרכה בתור מפקחת מניעת דליקות באיגוד ערים בתחנת חולון – בת-ים – אזור, בתחום מניעת דליקות ולאחר שניצחה במכרז בו התמודדה לתפקיד ראש המדור של הפרט והרווחה, נכנסה לתפקיד שלא היה קיים לפני כן ולמעשה בנתה אותו לחלוטין מההתחלה.

לילך יחזקאל (התמונה באדיבות המצולמת).

את תפקידה ממלאת יחזקאל בתחושת שליחות רבה, כאשר לפי תפיסת העולם שלה ישנו קשר הדוק בין רווחתו של העובד ליכולתו לתפקד בשטח בצורה הטובה ביותר. "התפקיד הנוכחי כולל בתוכו אחריות רבה. יש בתוכו את מערך רווחת העובד, כל נושא תאונות העבודה, 73 משפחות השכול, נושא הפסיכולוגים ללוחמי האש, הפניות לוועדות רפואיות, עולם הספורט של מערך הכבאות וכל התנאים הסוציאליים שמגיעים לעובד."

לדבריה, לאחר אסון השריפה בכרמל התקבלה החלטה להקים מטה נציגות, "זה תפקיד ראשון שנמצא בתוך הרשות, לא היה בו אף אדם עד היום, משהו שאני הקמתי מתוך תפיסה שעובד שמגיע לכאן צריך לקבל את מלוא תשומת הלב בשביל להגביר את המוטיבציה שלו."

"מוכנה לחרף את נפשי"

נינה לידוגוסטר-לוין (30) היא לוחמת שלפני שש שנים ראתה מודעה שבה נכתב כי "דרושים לוחמי אש". לדבריה "המודעה פנתה לנשים וגברים כאחד". לידוגוסטר-לוין הרגישה כי ברצונה להצטרף, ועם הזמן הפכה לאחת מתוך 16 לוחמות האש היחידות הפועלות כיום במערך הכבאות וההצלה, וזאת לעומת יותר מ-2,000 לוחמי אש גברים.

לידוגוסטר-לוין עברה את קורס ההכשרה בהצלחה ולמרות היותה אם חד-הורית, הצליחה להסתדר ולא לוותר, "היינו שלוש בנות מתוך 60 גברים בקורס", סיפרה. אך הקורס היה רק ההתחלה ולאחריו החל לדבריה האתגר האמיתי, "התפקיד מצריך הרבה כוח, אומץ ורצון. סך הכל אנחנו מסכנות את החיים שלנו".

נינה לידוגוסטר-לוין (התמונה באדיבות המצולמת).

ואכן, לוחמת אש מזמנת אתגרים רבים: "זה משמרות של 24 שעות. משבע בבוקר עד שבע בבוקר. יש שיגרה בתחנה של בדיקת ציוד, אימונים והדרכות, ויש אירועים, זה יכול להיות שריפה, יכול להיות חילוץ ילדים מרכב שכאמא זה תופס אותי קשה, זה יכול להיות תאונת דרכים, יש הרבה סוגים של אירועים בתפקיד."

"בזמן אירוע, לדוגמא של שריפות, יש המון ציוד שסוחבים עלינו, זה יכול להסתכם ב-10 ק"ג בכל יד. לכן, היא הסבירה, "צריך הרבה כושר", אך הדגישה כי "נשים שיש להן רצון וחוסן נפשי, ולאו דווקא חוזק פיזי, יכולות לעשות הכל."

היא התייחסה לאירועים שעלולים לגבות את חייה והבהירה כי היא "מוכנה לחרף את נפשי", על מנת להציל חיים. "אני אישית מרגישה סיפוק ויודעת שמצאתי את הייעוד שלי, ככה דרך מודעה בעיתון."