למרות הסיפור שמספר לעצמו איחוד האירופי, דו"ח שיצא השבוע מראה שמצבה של הכלכלה היוונית לא משתפר, ולא מראה סימני הבראה. עפ"י דו"ח הבנק המרכזי של יוון המסכם את שנת 2016, ירד התמ"ג היווני ב-0.3% מאז סוף 2015 ונמשכת מגמת הקיפאון בשכר העובדים. דבר זה ממשיך את מגמת הקיפאון בתמ"ג מזה שלוש שנים.
נציגי האיחוד האירופי טענו לאחרונה כי המשק היווני נמצא במגמת שיפור, אחרי שנים של מיתון. טענה זו עומדת בבסיס דרישתם של האירופאים להמשיך את מגמת הקיצוצים של ממשלת יוון, ולקבוע יעד עודף תקציבי של 3.5% ב-2018. האירופאים השתמשו בטענה זו גם כדי להצדיק את התנגדותם לשמיטת החובות שדרשה קרן המטבע. בדו"ח הקרן שהודלף בחודש שעבר נכתב כי "לא תוכל יוון לצאת מבעיית החוב אליה נקלעה. יוון זקוקה לשמיטת חובות משמעותית מצד שותפותיה באירופה כדי לחזור ליציבות".
עם זאת, יחס החוב-תוצר של יוון אכן נמצא במגמת ירידה. עובדה זו מוזכרת שוב ושוב ע"י נציגי האיחוד כביטוי להצלחתה של מדיניות הצנע אותה כופה אירופה על יוון מאז תחילת משבר החוב ביבשת. עובדה זו מובאת כביטוי ליכולתה של מדיניות זו להוציא את יוון ממצבה, ולהחזיר אותה ליציבות. אך בבדיקה קלה עולה כי הנתונים הבסיסיים של המשק היווני נותרו כאלו המשקפים את המיתון העמוק בו הוא נמצא כבר קרוב לעשור.
אם כך עולה השאלה- מדוע דוחף האיחוד האירופי למדיניות המבוססת על ניתוח חלקי בלבד של הנתונים הכלכליים? ולמה אירופה ממשיכה להחזיק בהתעקשותה לגבי מדיניות כלכלית המשאירה את המשק היווני במיתון, על אף תשלומי המחיר האנושיים הכבדים שמצב זה מביא?
דוח הרבעון האחרון של 2016 ביוון
מדו"ח הבנק המרכזי של יוון עולה כי מגמת הקיפאון במשק היווני נמשך מאז 2013. משמעות נתון זה הוא שהתמ"ג היווני לא קטן, אך לא גדל מאז שנת 2013. זאת לאחר צניחה של יותר מ-27% מאז תחילת משבר החוב ב-2008.
נתון נוסף העולה מהדו"ח הוא ירידה של 18% בהוצאות הציבוריות מאז סוף 2015. זהו ביטוי לקיצוץ התקציבי אותו מבצעת ממשלת יוון, כחלק מהסדר החוב שלה עם נושותיה- בעיקר מדינות האיחוד האירופי וקרן המטבע העולמי.
כלכלנים רבים רואים קשר בין שני נתונים אלו. במצב של מיתון, יכולה ממשלה להגביר את השקעתה במשק, ובכך למנוע את המשך הידרדרות למיתון, ע"י תמיכה בעסקים ודאגה להמשך רווחיותם. עם זאת, כאשר ממשלה מקצצת את הוצאותיה בתגובה למיתון היא מאפשרת בפועל למשק זה להתדרדר עמוק יותר למיתון, ללא יכולת לשלוט בתוצאותיו.
מאזן התשלומים של יוון השתפר מעט, אך עדיין נמצא נומינלית (בלי להתחשב בשינויי מחירים) נמוך יותר מאשר היה בסוף 2015. בנוסף, שכר העובדים נמצא בקיפאון מזה שנתיים. בשיעור המובטלים נרשמה ירידה קטנה (1.5%), אך עדיין עומדת על שיעור אסטרונומי של 23%.
מספרים אלו משקפים מציאות אנושית קשה ביותר. אי יכולתם של קרוב לרבע מהיוונים למצוא עבודה, יחד עם קיצוץ מתמיד בהוצאות המדינה שהיו יכולות להוות "רשת ביטחון" למי שמתקשה להתקיים, מובילה למציאות חברתית נפיצה. רבים טוענים כי ביוון מתרחש משבר הומניטרי. מאז תחילת המשבר עלה אחוז ההתאבדויות ב-35%. אנשים רבים נותרו חסרי כל, וללא יכולת לשפר את מצבם. לאחרונה דווח כי בתי החולים נמצאים במחסור חמור בציוד, ונמנעים מלהעניק טיפולים שאינם דחופים. כשליש מהצעירים ביוון מובטלים, וכ-15% מאזרחי יוון חיים בתנאי עוני קיצוני.
החברה קורסת, יחס החוב תוצר יורדת
הנתון אותו נוטים נושיה של יוון להבליט הוא הירידה ביחס החוב תוצר של יוון, כאשר באמצעותו מוצדקת המשך ההתעקשות על מדיניות הצנע. אך יש להדגיש כי "הצלחה" זו הושגה בעיקר ע"י קיצוץ מתמיד בהוצאות הממשלה, יחד עם העלאה עקבית במסים אותם משלמים אזרחי יוון. דבר זה אכן מוריד את כמות ההון אותו ממשלת יוון נאלצת ללוות- אך פוגע ביכולתם של יוונים רבים להתקיים בכבוד.
הבחירה להיצמד למדד זה, בזמן שברור לכל שהחברה היוונית קורסת ונמצאת כל הזמן על סיפו של משבר הומניטרי, נוגעת לעצם מהותו של מושג הכלכלה, כפי שהוא נתפש בתודעה הציבורית. ע"י הצגת נתונים, שאמנם יש להם משמעות בשיקוף מצבו של המשק, אך בפני עצמם אינם מעידים על מצבם האמתי של בני האדם החיים מציאות כלכלית זו, מסוגלים בעלי חובה של יוון לשכנע את אנשי יוון כי על אף מצבם הקונקרטי- הם נמצאים בעצם במגמת שיפור.
בעמדה זו תמכו עד לפני כמה שבועות כלכלני קרן המטבע. יש להניח כי כלכלני האיחוד האירופי, שלא קיבלו את עמדתה של הקרן, מודעים היטב למצב זה. אם כך, יש להסיק כי המיתון העמוק בו נמצאת יוון איננה טעות, וכי מאחוריה עומדת יד מכוונת.
