אני אוהבת להיות אישה, אני אוהבת נשים, ואני אוהבת שיש יום שהוא לא רק מחאה אלא גם חגיגה של זה שאנחנו קיימות בעולם.

יום האישה הוא יום שאני אוהבת, ואני אוהבת אותו יותר ויותר בכל שנה.

אני אוהבת שיש יום שמוקיר את עצם קיומנו בעולם, את זה שאנחנו מעניקות ויוצרות חיים, את זה שאנחנו מרחיבות את המושג הזה 'אישה', את זה שאנחנו יכולות לבחור להיות נשים בכל מיני דרכים.

אני אוהבת שיש יום שחוגג את כל הנשים המופלאות לאורך ההיסטוריה, נשים שהן בעבורי מודל לחיקוי, נשים שגורמות לי לחוש גאווה.

אני אוהבת שיש יום שמזכיר לנו את הדרך הארוכה שהלכנו, מלהיות מוגדרות עלי ידי גברים בלבד, על פי איברי הרבייה שלנו בלבד וכרכוש בלבד, ללהיות בעלות אופי, בעלות זכויות, בעלות קול. שאנחנו יכולות להיות חזקות, לסביות, חלשות, חכמות, טובות, טרנסיות, רעות, עקשניות, מיניות, א-מיניות, חצופות, ביסקסואליות, רגישות, עצבניות, מכוערות, סטרייטיות, יפות, קנאיות ומפרגנות. שאנחנו יכולות להיות עולם ומלואו.

אני אוהבת שיש יום שמזכיר לנו את הדרך הארוכה שעוד יש לנו ללכת. כי רבות מדי מאיתנו סובלות מאלימות פיזית, מינית, מילולית, מגדרית וכלכלית. רבות מדי מאיתנו נרצחות. כולנו סובלות מחוסר השיוויון. כולנו סובלות מהפטריארכיה.

אני אוהבת שיש יום מיוחד רק לנו, לא ביחס למה שגברים עשו ועושים לנו. אני רוצה שנשמח ונעריך את עצמנו על מי שאנחנו, ובאותה נשימה נמשיך להיאבק על זכותנו להיות שוות, להיות מי שאנחנו, להרחיב את מה זה להיות אישה.

אז לחיי כל הנשים! בהיותן קיימות, חזקות, חכמות, יפות וחשובות! שנזכה להיות כאלה, שנזכה להכיר כאלה, שנזכה לחנך כאלה! ובואו נפרק כבר את הפטריארכיה.