הזמן: יום שבת בצהריים, בדיוק בזמן של הפיקניק וה"על האש". השמש זורחת, הדשא ירוק מתמיד וללא שלוליו (כאן המקום להגיד מילה טובה לצוות הגינון וההשקיה).
המקום: וינגייט, המגרש הדרומי, והחל מהיום המגרש הרשמי של משחק הרוגבי לכל ימות השנה עם סימונים תואמים ושערים מקובעים.
המאורע– גמר ליגת הרוגבי בישראל הפועל יזרעאל גלבוע מול אס"א תל אביב
בקהל– כ-500 איש
הגעתי למשחק העונה, פעם ראשונה שלי בתור צופה בליגה בישראל. מרוב התרגשות הגעתי למגרש כשעתיים וחצי לפני כדי ללמוד קצת יותר על מצב הרוגבי בארץ. להפתעתי ושימחתי ראיתי נערים צעירים על הדשא, מתחממים יחד, צבע החולצות שלהם כחול ולבן, במה שהסתבר כמשחק בין נבחרות ישראל עד גילאי 16 ועד גילאי 18.
כל תלמיד צעיר צריך מורה טוב, וזו הסיבה שבחרתי להתיישב ליד חבורה צנועה מיזרעאל שילדיה החלו מפגינים ביצועים מולנו. מהם למדתי את הבסיסים למשחק: פנדל, טריי, סקראם, ולמדתי על תולדות הרוגבי בישראל (לדוגמה הידעתם שב-1981 יצאה נבחרת הנוער דאז לטור משחקים בקהילה היהודית בדרום אפריקה? או על חשיבות קיבוצים יוצאי אוסטרליה ודרום אפריקה בקידום המשחק בארץ?).
עם הידע שרכשתי הרגשתי שאני מוכן לרגע הגדול והמגרש בוינגייט אותת לי שגם הוא מוכן, עם 200 כיסאות עומדים בהיכון להגעת צופים שיתיישבו עליהם. על כל כיסא היה אביזר פורימי בכדי להתאים לאווירת החג, ומקדימה מרווח דשא גדול לטובת אלו שלא יישאר להם מקום לשבת או לחלופין, למי שבחר להביא מחצלת וכיסאות נח מהבית. על הכריזה היה אדם שהפגין המון רצון ומוטיבציה, אבל שאתה מנסה לדבר מול 500 איש עם בידורית ניידת זה קצת בלתי אפשרי.
ליגת הרוגבי בישראל מתנהלת כאשר בסוף העונה הסדירה נערך משחק אחד בין שתי הקבוצות שהגיעו למקומות הראשונים, והמשחק ביניהם הוא הקובע את זהות האלופה. זה המשחק של היום:
הפועל יזרעאל גלבוע, אשר הגיעה למשחק עם הפסד יחיד השנה בליגה ועם תואר מחזיקת הגביע, מול אס"א תל אביב, האלופה ב-3 השנים האחרונות. אס"א היא הקבוצה היחידה שניצחה את יזרעאל העונה, אך גם אותה אחת שהפסידה לה בגמר הגביע, כך שהמשחק צפוי היה להיות מותח במיוחד.
בשולי המשחק הגורלי יש לציין את הפן הייצוגי בהתמודדות: הקיבוצניקים והמושבניקים מיזרעאל מול העירוניים והמרכזניקים של תל אביב. דבר זה היה מורגש באווירת הקהל, וזאת בנוסף לריבוי השפות שאפיינה אותו.
המשחק עצמו, 80 דקות עם שתי מחציות, היה שווה כוחות, אמוציונלי מאוד ואגרסיבי שצריך. אם הייתי משווה לכדורגל, (אני מבין שאסור ובכל זאת) היה נראה שכל קבוצה עושה סוג של בונקר ומחכה לטעות של היריבה, או להזדמנות להראות את הניצוצות והכישרון שלה.
ת"א בכחול כהה הם אלו שעשו נקודות ראשונות והובילו 5-0 מטריי בדקה ה-20. בזמן הזה, כנראה בעקבות אווירת המשחק החליטו רביעית הבנים לידי שזה הזמן לראות בפלאפון את הפציעה של טורס מהמשחק של ליברפול בשבת, וחבל כי הם פספסו את הקאמבק בתכלת של יזרעאל, שלמרות היותה בחיסרון שחקן הצליחה לקחת את ההובלה 6-5 לאחר שתי בעיטות פנדל מדויקות של אורי אבוטבול ולסיים את המחצית הראשונה ביתרון.
המחצית השנייה החלה בדיוק כמו הראשונה, צמודה ועם המון הקרבה כמצופה ממשחק גמר. היתרון חזר לאס"א ת"א שעלו שוב על גבי לוח התוצאות הידני משתי בעיטות פנדל מדויקות וקבעו יתרון של 11-6 על יזראעל.
כשגענו לדקה ה62 שחקני יזרעאל-גלבוע השלימו שוב מהפך עם שתי בעיטות נוספות של אבוטבול והובילו ביתרון מינימלי 12-11, ונכון לעכשיו האליפות בדרכה צפונה.
בדקות הסיום כל קבוצה רצתה לבצע את המהלך שיכריע את המשחק לטובתה והפעם ההכרעה הייתה לטובת התכולים בעת הצליח פביאן מגיד מספר 4, לפרוץ את הגנת תל-אביב ולהניח את הטריי שדאג להביא את צלחת האליפות למאמן אמיר בויטלר ולקבוצה.
התוצאה בסיום 19-11 ליזרעאל-גלבוע.
עם סיום המשחק, לפני טקס ההנפה ובצורה וולנטרית לגמרי, התחבקו שחקני שתי הקבוצות והחליפו מילים על המשחק שהיה ועונה שנגמרה. לאחר כמה דקות שחקני אס"א בהובלת המאמן יצרו מעגל עידוד והחלו סיכום בצד, בזמן ששחקני יזרעאל החלו חגיגות צנועות יחד עם הקהל המשפחתי.
גיא מטיסיס מיזרעאל-גלבוע נבחר לשחק המצטיין, והקפטן יניק קפשוק הניף את צלחת האליפות.
מאמן הדאבליסיטית החדשה אמיר בויטלר, שבשבילו זו העונה הראשונה בתור המאמן הראשי אמר בסיום המשחק "אני גאה בשחקנים שלי, הם נלחמו כאריות והראו שיש להם לב ענק. זה היה משחק צמוד והגיע לנו לנצח!"
האנשים העוסקים במלאכת קידום ענף הרוגבי בישראל, יכולים להיות מאוד גאים בעצמם היום על יצירת יום חג לתפארת המדינה בה ההכרות עם המשחק בצמיחה. ואסכם במשפט שאמר אחד הצופים ליריבו, "עכשיו כולנו יחד עם הפנים למשחק הנבחרת מול אנדורה, ניפגש".
