באופן נדיר, התראיין שלשום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגלי צה"ל, שם קיבל כמעט מיקרופון פתוח להשמיע את תפיסת עולמו. הראיון נעשה לא מעט על רקע עסקת מובילאיי, ואפשר לנתניהו להציג את ההישג הזה כתוצאה ממדיניות הקיצוצים והדה-רגולציה שהוא תומך בה. טענות נתניהו רחוקות מאוד מהאמת.
"יש שתי דרכים להצמיח כלכלה של מדינה, לייצר מוצרים חדשים ולמכור אותם בשווקים חדשים. אנחנו עושים את שני הדברים. שווקים חדשים עושה, סלח לי על הביטוי, ״הגאונות הישראלית״. מובילאיי? לא ישבו פקידים של הממשלה ופיתחו את המוצרים האלה״, גיחך ראש הממשלה, ״ישבו אנשים גאונים שעשו את הדברים האלה, אבל מה שאנחנו יכולים לעשות כממשלה זה קודם כל לא להפריע להם, וזו המדיניות שלי לאורך השנים״.
״הדבר השני״ הוסיף נתניהו, ״הוא לפתוח שווקים חדשים. בוא נניח שהם לא היו מפתחים את זה בארץ… והיינו שמים מיסוי מאוד כבד, והם היו הולכים למדינה אחרת. היינו מפסידים גם את המיליארדים, גם את אלפי מקומות העבודה, גם את החברות הבינלאומיות האחרות שיבואו בעקבות ההחלטה של ענקית הטכנולוגיה אינטל״.
״הם יצרו, הם לא לקחו מאף אחד שום דבר. הם המציאו יש מאין. מהמוח שלהם", המשפט האחרון של נתניהו הוא תמצית מיתוס היוזמה הפרטית, לפיו ממשלות ומיסים רק מעכבות את היזמים הפרטים הגאונים מקידום האנושות.
בפועל, תעשיית הידע הישראלית נשענת כמעט לחלוטין על תשתיות והשקעה ציבורית, שממומנות ממיסים, כמו היחידות הטכנולוגיות בצבא, ובראשן 8200, התעשיות הבטחוניות כמו תע"ש ורפא"ל, המחקר האקדמי באוניברסיטאות ותקציבי המדען הראשי. אין לשכוח גם את מערכת ההשכלה הציבורית בברית המועצות שהיוותה תרומה עצומה, ובחינם, למשק הישראלי בזכות העלייה ההמונית. אלו הם פסי הרכבת עליהם דוהר קטר ההיי-טק הישראלי.
המיעוט שבמיעוט שבהם הם פקידים. רובם אנשי מחקר ואנשי ביצוע, לתפארת העשייה המדעית והטכנולוגית הישראלית. דווקא בגלל קיצוצי המיסים שהוביל נתניהו, שמתורגמים לקיצוצים בתקציבי המחקר בישראל, ישנה "פריחה" של ישראלים במוסדות אקדמיים מובילים בכל רחבי העולם, מפני שאין להם תקנים או תנאי מחקר מספקים בישראל.
האם נתניהו יכול לדמיין מה היה קורה אילו הוא היה מגדיל את התקציבים הללו, והחוקרים הללו היו חוזרים בהמוניהם מחו"ל? כמה מיליארדים ומקומות עבודה זה עשוי היה להניב? תעשיית הידע הציבורית והפרטית משולבות זו בזו לעומק. כך, מייסד מובילאי, הפרופסור אמנון שעשוע, הוא חבר סגל פעיל באוניברסיטה העברית במקביל לעשייתו הפרטית.
פרופ׳ ישיעיהו (שי) ארקין הוא סגן נשיא מחקר ופיתוח באוניברסיטה העברית. בניגוד לטענת ה"יש מאין" של נתניהו הוא דווקא טוען לקשר חזק ובלתי ניתן להפרדה בין ההשקעה הציבורית של המדינה במדע לבין ההישגים המדעיים, אלו שנתניהו מתאר כ"יוזמה פרטית".
"בוא נתחיל מההתחלה", מציע ארקין, "ונזכר מהם יעדיה של האוניברסיטה העברית, שנקבעו על ידי אלברט איינשטיין, חיים ויצמן, חיים נחמן ביאליק ומרטין בובר בשנת 1918. היעדים היו: ׳להוות את המנוע לצמיחה תרבותית, מדעית וכלכלית של המדינה שבדרך', וביחס למה שקרה השבוע עם מובילאיי אני מלא בשביעות רצון יוצאת מן הכלל. האוניברסיטה העברית הצמיחה חברת הזנק למכירה הגדולה ביותר בתולדות ההיסטוריה של מדינת ישראל. יש שרים בממשלה שתוהים מה לעשות עם תקבולי המיסים במיליארדים מהעסקה הזו".
מה הקשר בין האוניברסיטה לעסקת מובילאיי? זו לא יוזמה פרטית שנשענת על הגאונות של פרופסור אמנון שעשוע?
"יש סיבה שפרופסור שעשוע נשאר איש סגל פעיל עד היום במהלך כל תהליך הפיתוח של חברת מובילאיי. אמנון הבין שהמערכת האקדמית מאפשרת יצירתיות מדעית שהיא חיונית לפיתוח החברה".
למה איש מדע מצליח ועשיר זקוק לאוניברסיטה?
"בכל מקום בעולם כשאתה רוצה ייעוץ ממומחה עולמי, אתה פותח שעון ומשלם לפי שניות, באוניברסיטה יש שיחות במסדרון, קורסים, סדנאות וסמינרים, במסגרתם אתה מקבל את מירב הידע בצורה ישירה. אתה פוגש סטודנטים שאחר-כך באים לעבוד איתך בחברה שהקמת. פרופסור שעשוע הוא איש סגל שמלמד כחבר סגל מן השורה וגם חוקר. זה היה חיוני בעבורו והוא התעקש לשמור על המשרה הזו. הוא לא צריך את זה לצורך פרנסה. זו הייתה בחירה שלו. גם חברת ״מרק״, ענקית הכימיקלים, שרכשה את QLITE מהאוניברסיטה העברית, בחרה להשאיר את המחקר והפיתוח בתוך האוניברסיטה."
החברה הוקמה על ידי האוניברסיטה?
"בוודאי. טכנולוגיות שנוצרות על ידנו עוברות לחברת המסחור שלנו "יישום", לכיוון של הקמת חברה או לכיוון של מתן רשיון. היא נועדה למסחר המצאות אקדמיות והיא מהטובות בעולם מבחינת הישגים. כל שנה ישנם 2 מיליארד דולר של מוצרים שהפטנטים שלהם נעשו באוניברסיטה. לכל טכנולוגיה יש מסלול מסחור שמותאם לה. בתרופות בדרך כלל זה הסכם רשיון. באלגוריתמיקה יש סיכוי שנקים חברה בעצמנו. מן הסתם נבקש מימון תמורת אחוזים, אבל בכל טכנולוגיה אנחנו בוחנים מה האמצעי המתאים – וכל זה כדי להניע את גלגלי הכלכלה של מדינת ישראל".
מהי תמונת המצב של מימון המדע בישראל?
"הקרן הלאומית למדע מממנת פרויקטים ספציפיים. לצערי, הערוץ הזה לא מספק ולא מתקדם בקצב הנדרש. יש את המדען הראשי שעושה עבודה מצויינת, ואני רואה אותו כעוד גוף למימון מחקר בישראל, בכיוון יישומי יותר. אבל דרושים היקפים גדולים יותר. כיום מדובר על עלייה של אחוז או שניים בתקציבי המחקר בשנה, וזה לא עולה בקנה אחד עם גרמניה, סינגפור, ארה"ב וכן הלאה.
לנו קשה להדביק את הפער. המימון הפרטי שקיים הוא מאוד ממוקד במחקר יישומי והוא יכול לעשות שימוש בפירות המחקר הישראלי. אל תשכח שהחברה הכי גדולה במשק היא חברת טבע, ומרבית הרווח הגולמי שלה הגיעו ממחקר של מכון ויצמן (תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה – א.ר). המכון החליט למסחר אותה באמצעות מתן רשיון לחברת טבע והיא לקחה על עצמה את עלות הפיתוח.
האוניברסיטה שותפה לתעשייה ומביאה את הרעיון הראשוני. השורה התחתונה של האוניברסיטה היא חשובה, אבל החשוב יותר הוא שמבלי האוניברסיטה לא הייתה קמה מובילאיי ולא היה אמנון שעשוע, ולא היו סטודנטים שעובדים במובילאיי, ולא היו מיליארדי שקלים במיסים בחברה של 15 מיליארד דולר".
זו בעיניך הוכחה לצורך בהגדלת תקציב המחקר המדעי?
"אנחנו הכר הפורה שדברים כמו מובילאיי, וגם אחרים, צומחים עליו".
השרה שקד וראש הממשלה נתניהו הסבירו את הצלחת העסקה בכך שהמשק הפרטי הוא הקטר, ואילו מיסוי ורגולציה רק מפריעים
"אני לא הדובר של כל המגזר הציבורי, אבל הוא בעצמו מאוד הטרוגני. יש בתוכו המון חברות וחלקן יעילות יותר וחלקן פחות. תבין, אוניברסיטה היא גוף ציבורי, אבל הוא נמצא בתחרות גלובלית עולמית בשוק הגדול ביותר בעולם. אני לא מתחרה באוניברסיטת תל-אביב. אנחנו ביחד חוקרים את אותם תחומים שחוקרים בסטנפורד ובאוקספורד. אני מאבד סטודנטים וחוקרים לחו"ל וגם כלפי מי שנשאר – קשה לי להעניק להם את הכלים הראויים. זה שהם בכל זאת מצליחים, זה בזכות היכולת הפנומנלית שלהם.
זה גורם לי לחשוב לאן היינו מגיעים אם כן היו לחוקרים שלנו תנאים אופטימליים. אני לא הייתי בוחן את כל המגזר הציבורי באותה עדשה. קח עוד דוגמא, האקדמיה בארץ מצליחה באופן יוצא מן הכלל להשיג תקציבים מהאיחוד האירופי, יותר מכל אוניברסיטבה בגרמניה, או בהולנד או בצרפת. אחננו באמת מתאמצים ואם היינו מגבירים מימון כמו בארצות אחרות, היינו מגיעים עוד יותר רחוק. בסינגפור, בגרמניה ובאירופה בכלל מרבית המימון הוא ציבורי. בארה"ב בדרך כלל האוניברסיטאות הוא פרטי, אבל מימון המחקר הוא ציבורי".
מהי רמת התקנים היום?
"אני יכול לומר לך במפורש שגם העברית וגם אוניברסיטת תל-אביב קטנו בעשור-שניים האחרונים במספר תקנים לחברי הסגל שלהם באופן משמעותי, כתוצאה מקיצוצים תקציביים".
יש עיתונאים שטענו נגדכם שאתם מוסד בזבזני עם חובות אקטואריים גדולים לפנסיה תקציבית.
"אנחנו לא הגוף היחיד שסובל מבעיית הפנסיה התקציבית. אנחנו אחד הגופים היחידים במדינה שנכבש לה קמפוס ב-1948 והייתה צריכה לבנות חדש – בגבעת רם, ואז חזרה להר הצופים, והייתה מחויבות מפורשת לממן את זה וזה לא קרה.
אבל אם טענת חוסר היעילות נכונה, מדוע יחס פרסי הנובל פר אוכלוסייה במדינת ישראל ב-2 העשורים האחרונים הוא הגבוה בעולם? מדוע מענקי האיחוד האירופי למדינת ישראל ביחס לאוכלוסיה הוא הגבוה בעולם? מדוע מספר הפרסומים המדעיים והפטנטים לנפש הוא הגבוה בעולם?".
יש הטוענים שזה כך, בפשטות, בשל היותנו יהודים, וזו הסיבה.
"אז אם אנחנו יהודים אז בוא לא נממן בכלל והכל פשוט יבוא יש מאין. אני לא כל כך מאמין בזה. אני חושב שכדי למצוא תרופה לסרטן אי אפשר להשתמש בחצי מיקרוסקופ וכדי לגלות גלקסיה חדשה אי אפשר חצי טלסקופ. אני צריך את הציוד הטוב ביותר על מנת להתחרות עם החוקרים הטובים ביותר. האם היית מוכן ללכת לרופא ולקבל תרופה לא כל כך טובה, אבל הוא יגיד לך – שמע, אבל הפיתוח שלה היה ממש חסכוני, והיא זולה. הייתה מסכים לקחת אותה? התרופה שפיתחה מרתה רוזין, כלת פרס ישראל נמכרת ב-1.3 מיליארד דולר בכל העולם".
"הישגי המסחור של האוניברסיטה העברית לא רחוקים מהישגי המסחור של MIT", אומר ארקין בגאווה. "תקציב המחקר שלהם הוא פי 10 מתקציב המחקר שלנו. אז תגיד לי אתה האם אנחנו מוסד מסואב עם פנסיות תקציביות. בפועל, אנחנו גוף יעיל מאוד שמתחרה מול אוניברסיטת טוקיו ומול סטנפורד. תראה לי עוד גוף ציבורי במדינת ישראל שעושה את זה. זו התשתית שמאפשרת לחוקרים ישראלים להגיד אנחנו נעשה מכונית אוטונומית יותר טובה מזו של גוגל".
