שניים מכל חמישה עובדים חשו אפלייה במקום עבודתם – כך עולה ממחקר שערך מרכז "מאקרו" לכלכלה מדינית עבור האגף לקידום שוויון בהסתדרות. המחקר מעיד כי שיעור הנשאלים שחשו אפליה במקומות העבודה עלה מ-27.6% ב-2009 ל-כ-40% בשנת 2013 – ונותר כך גם בשנת 2016.

לצורך המחקר נערך סקר מקיף בנושא אי-שוויון במקומות העבודה בקרב 400 שכירים ע"י מכון סמית. בסקר נמצא כי 40% מהנשאלים חוו באופן אישי צורה כלשהי של אפליה במקום עבודתם. 18% מהנשאלים חוו אפליה בשכרם, 14% בקידום בעבודתם, 10% בתנאים נלווים, 8% בקבלה לעבודה, 7% ביחס כללי, 6% בפיטורין ו-4% בשליחה להשתלמויות.

הנשאלים נתבקשו לציין אילו אוכלוסיות הן המופלות ביותר במקומות עבודתן. בדומה לסקרים קודמים, העיד גם סקר זה כי האוכלוסיה המופלית ביותר הינה עובדים מבוגרים (42%). לאחריה מופלים בני החברה הערבית (35%), הורים עם ילדים קטנים (33%) ואנשים עם מוגבלויות (31%).

נתונים: מחקר "אי שוויון במקומות העבודה בישראל", מרכז מאקרו. גרפיקה: דבר ראשון

כשמשווים בין תשובות עובדים מהמגזר הערבי ליהודי מתברר כי כמעט בכל תחום, שיעור הנתקלים באפליה במגזר הערבי גבוה יותר. בעוד 37% מהנשאלים היהודים העידו כי חוו צורה כלשהי של אפלייה במקום עבודתם, העידו 60% מהנשאלים הערבים שחוו אפליה. למעלה ממחצית מהמשיבים הערבים השיבו כי האפליה מתרחשת כבר בתנאים לקבלת העבודה.

נתונים: מחקר "אי שוויון במקומות העבודה בישראל", מרכז מאקרו. גרפיקה: דבר ראשון

33% מהמשיבים על הסקר, הביעו הזדהות עם האמירה 'המעסיק צריך לקבל החלטות באופן כלכלי גם אם זה יגרום לתחושה של אפליה כלפי עובדים'. על פי כותבי הדו"ח ייתכן שהזדהות זו מסמלת הלך רוח או עמדה ערכית שיוצרת סביבת עבודה בה אין ביקורת מחמירה של עובדים כלפי מעסיקם או כלפי אפליה. עם זאת – רוב הנשאלים לא הביעו הזדהות עם אינטרס כלכלי על חשבון אפליה בשוק העבודה.

עורכי המחקר, ד"ר רובי נתנזון, איתמר גזלה ורון לייזר, הציגו בסיכומו שורת המלצות מדיניות. בין היתר המליצו על הרחבת עצמאותה של נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, הכפופה כיום לשר העבודה והרווחה וליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לאפשר אכיפת טובה יותר של חוקים כנגד אפליה בשירות המדינה. החוקרים הציעו להרחיב את תקני כוח האדם בנציבות וכן להרחיב את מנגנון האכיפה כך שמעבר למענה על תלונות עובדים (כפי שקיים כיום) הוא יכלול פעילות יזומה לגילוי אפליה גם בשלבים המוקדמים יותר, כגון שלב הקבלה לעבודה, וכן פיתוח קשרים עם מעסיקים, הדרכה, הסברה ומחקר.
החוקרים מציינים כי רק 2-4% מהתלונות המוגשות כיום לנציבות עוסקות באפליה על רקע של לאום, ומסבירים זאת בקיומם של חסמים להגשת תלונות בחברה הערבית, כגון קשיי שפה, קשיים כלכליים, אפליה ממסדית ואמונה מועטה במערכת המשפט, וכן כיוון שהאפליה כנגד אוכלוסיה זו מתבצעת פעמים רבות בשלב הקבלה לעבודה – שלב בו קשה ביותר להוכיח כי התקיימה. לדבריהם, ניתן לתמרץ עובדים להתלונן על אפליה באמצעות קיצור הליכי הגשת התלונה, הגדלת הפיצוי למתלוננים שהופלו, מימון ייצוג משפטי וכן ביצוע פרסומי זכויות ממוקדים לחברה הערבית. כמו כן קורא הדו"ח לממשלה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה של העסקת 10% מבני המגזר הערבי בשירות המדינה, ולהחיל דרישה לייצוג הולם של עובדים ערבים בפירמות המקבלות תמיכה כלכלית ממשלתית.

באשר לצמצום האפליה המגדרית, ממליצים בדו"ח להחיל חובת דיווח על פערי שכר מגדריים, על פי מודל שנוסה באוסטרליה, כשבשנים הראשונות לדיווחים יהיו המעסיקים מוגנים מפני תביעות ביחס לאפליה. כמו כן קובע הדו"ח כי יש לאסור בחוק על קיום סעיפי חיסיון שכר בהסכמי עבודה. כותבי הדו"ח ממליצים גם על הגדלת היצע המשפחתונים ומעונות היום לגילאי 0-3 ומימונם, ועל השתתפות המדינה במימון צהרונים לילדי גן. כמו כן מומלץ להחיל על גברים חופשת לידה נפרדת ובלתי ניתנת להעברה, באופן שיגרום למעסיקים להבין שעובדים משני המינים ייצאו שניהם (כל אחד בזמנו) לחופשה עם לידת ילדיהם.

באשר לצמצום האפליה של אנשים עם מוגבלויות מסבירים כותבי הדו"ח כי מעסיקים רבים חוששים להעסיק אנשים עם מוגבלויות, מחשש מההשלכות המשפטיות במידה וירצו לפטרם. לדבריהם, חקיקה המגנה על המעסיק בעת פיטורי העובד בשל אי התאמתו לעבודה עשויה להעלות את נכונות המעסיקים להעסקת אנשים עם מוגבלויות. כמו כן ממליצים כותבי הדו"ח על שילוב מרוכז של עובדים עם מוגבלויות בחברות גדולות, באופן שיקל על השקעת תקציב ממשלתי ליצירת התאמות, וכן על מינוי בעל תפקיד בחברה לשילוב עובדים עם מוגבלויות בעבודה.

סוהיל דיאב, יו"ר האגף לקידום שוויון בהסתדרות, אמר כי "תוצאות המחקר מראות על מצב אפליה שהולך ומתדרדר, במיוחד בהתחשב בהנחה שהמספרים האמיתיים של אנשים אשר הופלו אף גבוהים יותר, וכי עובדים מפחדים להתלונן, מתוך חשש שיאבדו את מקום עבודתם ואת פרנסתם. הממצאים גם מכאיבים במיוחד בכל הנוגע לאוכלוסיות מוחלשות, כדוגמת האוכלוסייה הערבית ואנשים עם מוגבלות. מקומות העבודה צריכים ויכולים להיות מובילים בכל הנוגע לקבלת זכויות שוות, ואני קורא לעובדים להתאגד ולעמוד על זכויותיהם. תוצאות המחקר ישמשו אותנו לבניית תכנית עבודה, שתפקידה יהיה להיאבק באפליה במקומות העבודה, ובכלל. המחקר גם לא יהיה מחקר בודד, ואנו נייסד מדד אי-שוויון שנתי, באמצעותו נעקוב אחר המצב".