נתוני האבטלה במשק הישראלי עומדים על קצת מעל 4 אחוזים, שיעור, שהוא, על פי נתוני לשכת התעסוקה, הנמוך ביותר מזה 10 שנים. מי שמבקש להתעודד מן הנתונים, אינו רואה את התמונה המלאה: שיעור המתייאשים מחיפושי עבודה עמד בשנת 2016 על 23.5 אלף אנשים, אשר אינם מתייצבים עוד בלשכות התעסוקה ולכן אינם נכללים בסטטיסטיקה.

אותם עשרות אלפי מובטלים מגיעים בד"כ משני מגזרים בולטים – המגזר החרדי והמגזר הערבי. שיעור המועסקים במגזר הערבי עומד על 33% נשים ו-70% גברים, אולם מבין אלה שאינם מועסקים – 28% מהגברים ו-54% מהנשים היו מעוניינים לעבוד. נתוני תעסוקה אלה אינם עומדים בקנה אחד עם המטרות אשר הציבה הממשלה לעידוד התעסוקה במגזר הערבי. לפני מספר שנים, הגדירה הממשלה את יעדי התעסוקה של המגזר אליהם היא שואפת להגיע עד לשנת 2020, והם 41% מהנשים הערביות ו-78% מהגברים.

סטודנטיות ערביות בירושלים (למצולמות אין קשר לכתבה). צילום: תומר ניוברג / פלאש 90.

שיעורי התעסוקה הנמוכים במגזר, נגזרים משיעור התעסוקה הנמוך של הנשים הערביות, שרבות מהן נאלצות להישאר בבית ולטפל בילדים ובקרובי משפחה. נתונים שעלו מן השטח מצאו שיעור תעסוקה דומה בקרב נשים אקדמאיות ערביות ונשים אקדמאיות יהודיות.

ועם זאת, רבות מן הנשים הערביות אינן פונות כלל ללימודים אקדמיים. הן נתקלות בחסמים רבים המונעים מהן לבחור במסלול זה : הבחינה הפסיכומטרית אשר אינה מונגשת לשפתן ולתרבותן, השפה בה מתנהלים הלימודים במוסדות האקדמיים בארץ המקשה עליהן לעמוד במשימות האקדמיות, להבין את השיעורים ולכתוב עבודות. גם התרבות הערבית אינה מתיישבת באופן מלא עם התרבות המערבית הרווחת באוניברסיטאות הישראליות. התרבות השונה, גורמת למשפחות הערביות שלא לשלוח את בנותיהן ללימודים מתוך חשש שיסטו מהתרבות המקובלת. קושי נוסף הוא דווקא תחבורתי – היישובים הערביים בישראל מאופיינים בחוסר נגישות למרכזי התעסוקה ולמוסדות הלימוד להשכלה גבוהה. בשנים האחרונות, חל שיפור בהנגשת המיעוטים למרכז באמצעות תחבורה ציבורית בעקבות המלצת ה-OECD בעת קבלת מדינת ישראל לארגון, אולם עדיין קיים פער בולט. החסם האחרון הוא ההכוון התעסוקתי הלוקה בחסר בשלבי הקבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה, ובשילוב האוכלוסייה המשכילה בשוק העבודה בישראל.

הפתרון אשר עמד בפני משפחות הנשים הערביות עד כה, היה לשלוח את בנותיהן ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל – נמצא כי 54% מן הסטודנטים הערבים, פונים לאוניברסיטאות במדינות ערב ובאירופה. עם זאת, בריחת המוחות הקבועה לחו"ל עמדה רק בפני בנות למשפחות אמידות. שאר הנשים, בחרו לפנות ללמוד הוראה באחת משתי המכללות במגזר או להישאר בבית.

ההשכלה הגבובה תחבר לחברה הישראלית

במציאות הישראלית כיום, אוניברסיטה ראשונה למגזר הערבי היא לא בחירה אלא הכרח, בייחוד עבור עשרות אלפי הנשים הערביות המובטלות, שלא מבחירה.

הכשרה אקדמית תוביל אותן, כך לפי הנתונים שהודגמו, לשילוב במקצועות עבודה ההולמים את כישוריהן, והפיכתן למעשה לחלק משוק התעסוקה הישראלי. שילוב כוח עבודה גדול כזה, הצמא להוכיח את יכולותיו, יביא ל-win-win כלכלי ולהגדלת המיסוי, ישירות לטובת תקציב המדינה והשקעה בצמיחה.

תחושת הסיפוק בעבודה במקצוע התואם את כישוריהן, ויכולת התרומה של עבודה זו לחברה, יהפכו אותן לחלק מן המרקם החברתי הישראלי ולחלק ממקבלות ההחלטות בחברה. כך שהלימודים האקדמיים יתרמו לחיבור הנשים לחברה הישראלית ולחיזוק תחושת השייכות האזרחית.

לפי מכון ברוקדייל, ההשכלה היא המשתנה המשפיע ביותר על סיכויי התעסוקה של נשים ערביות. לכן, הרחבת השתתפותה של האוכלוסייה הערבית בהשכלה הגבוהה, תעצים את מעמדה הכלכלי-חברתי בחברה הישראלית.

אוניברסיטה ערבית ראשונה, התואמת את התרבות והשפה, היא הכרח עבור הנשים הערביות ולא בחירה. אולם הכשרתן האקדמית לתעסוקה, היא גם הכרח עבור מדינת ישראל, שכן התרומה האזרחית והכלכלית שיביאו היא למעשה מנוע הצמיחה הנסתר מעין של מדינת ישראל.

דר יאסר עוואד, סגן נשיא המכללה האקדמית סכנין להוראה