אחרי יותר מחודשיים של עבודה מאומצת עלה השבוע לאוויר פרוייקט הזיכרון החינוכי "73 פנים של ישראליות". מדובר באוהל ענק שנמתח לאורך מספר מטרים במרכזה של כיכר רבין בת"א, לזכר 73 הנופלים באסון המסוקים. הפרוייקט הוא למעשה פרוייקט הנצחה חינוכי שמשלב את הסיפורים האישיים של 73 הנופלים עם החיבור הישיר לחברה הישראלית, תחת השאלה מיהו ישראלי, מהם הערכים של אותם נופלים וכיצד הם קשורים לישראל 2017. את הפרוייקט הייחודי הקימו אחיהם ואחיותיהם של הנופלים, יחד עם העמותה להנצחת אסון המסוקים.

כאמור, בפברואר האחרון ציינה המדינה 20 שנים לאסון הלאומי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל. מתוך מפגשים של בני המשפחה, האחים והאחיות עלה הצורך של דור ההמשך לקחת את הזיכרון לידיהם ולהוות המשך לזיכרון החי שהוריהם נשאו בשנים האחרונות.

מיצג "73 פנים של ישראליות" בכיכר רבין (צילום: דבר ראשון)

הרעיון התחיל במפגש, שמטרתו הייתה לחשוב כיצד לציין את 20 השנים לאסון. בזמן השיחה, איילה מינקר, אחת האחיות, סיפרה על מיצג שיצרה על האסון ומישהו נוסף הציע את הרעיון להציג משהו בת"א. "לא תיארתי לעצמי שזה יגיע להיות אוהל כל כך גדול שיכול להכיל מאות אנשים בו זמנית, לא ציפיתי לכל כך הרבה התעניינות, אהבה וחום, מאות אנשים שנכנסו עד עכשיו, עשרות קבוצות מאורגנות ו-300 אנשים שהגיעו ביום ראשון לטקס הפתיחה, זה מדהים ומרגש", סיפרה טל שרייבמן-פולק אחותו של סגן ניר שרייבמן שנספה באסון.

האחים והאחיות החליטו לגייס את הסכום בעזרת פרוייקט הדסטארט, שדרכו גייסו כמעט 200 אלף ש"ח. "המון אנשים תרמו, זה הרגיש כמו חיבוק חם, זה הרגיש איך זה אסון לאומי והרבה אנשים קשורים לזה". פרט לאזרחים והאזרחיות שהשתתפו בהקמת הפרויקט סייעו להקמתו גם משרד החינוך ומשרד הביטחון.

"כולם תרמו, כולם בחרו להגן על המדינה"

האוהל מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון, ההיסטורי, מספר על יום נפילת המסוקים, ה-4 בפברואר 1997. חלק זה מחזיר אותנו למשדר החדשות בו תוארה התרסקות המסוקים ולכותרות העיתונים ביום שאחרי, וכן מעניק קצת רקע לאירועים באמצעות ציר זמן שמדגים את הקשר בין ישראל ללבנון ומפת רצועת הביטחון. החלק השני הוא מיצג אומנותי שממחיש את אתר הנפילה בצפון: התרסקות, הרס, תוהו ולצד זה את התקווה והמשכיות. בחלק זה מוצג השיר של אסא כשר "בקשות", בו הוא מבקש לזכור את כל אחד ואחד מהנופלים ולידו כרטיסיות נופלים שמסבירות בקצרה על כל חלל וחלל. בחלק השלישי מוצגות תמונותיהם של 73 הנופלים בגודל טבעי, והחלק האחרון מיועד לקבוצות בלבד.

שרייבמן סיפרה כי היא מקבלת עוד ועוד תגובות חמות מהמבקרים במקום. "המשפחות השכולות של האסון מאוד מתרגשות להגיע לכאן הם מרגישים בטוחים ורגועים בעצם לדעת שזכר יקיריהם יוכל להישמר גם בחלוץ השנים." היא הוסיפה כי "יש הרבה הורים וילדים שעוצרים ומסתכלים, מרימים טלפון לחברים שלהם ואומרים שיש כאן משהו מאוד מיוחד בכיכר, היה מישהו שפתאום התחיל לספר לילד שלו שהוא גם שירת בלבנון."

מיצג "73 פנים של ישראליות" בכיכר רבין (תמונה מעמוד הפייסבוק של המיזם)

מיצג "73 פנים של ישראליות" בכיכר רבין (תמונה מעמוד הפייסבוק של המיזם)

שרייבמן הסבירה את ההבדל בין המבוגרים לצעירים שנפגשים עם האוהל, "המבוגרים זוכרים בדיוק איפה הם היו, אם ראו טלוויזיה או נסעו באוטו, והנוער והצעירים יותר מעכלים ומעבדים את המידע, הרוב לא שמעו על האסון."

מעיין (26) מנתניה שביקרה באוהל סיפרה: "ראיתי בעבר את האנדרטה של האסון. ממש במקרה נכנסתי לכאן. לגיל שלי זה דבר מאוד חשוב, אני לא הייתי וזה מיצג מאוד מרשים, עכשיו אני בדיוק מסתכלת על ציר הזמן ולומדת דברים."

מאיה מקיבוץ חצור שהגיעה גם היא לבקר באוהל סיפרה: "אני סופגת את מה שמנסים לעשות כאן, להזכיר לנו עד כמה המלחמה בלבנון הייתה קשה. במקרה באירוע הזה אני הייתי באוטו עם אחת האמהות כשהודיעו שקרה האסון, והיא כבר פירפרה, ואחר כך התברר שחיפשו אותה. זה מאוד קרוב לליבי, כאב גדול, לא להאמין שאתה חי בזה."

קובי עבודי (36) מתל אביב עובד ממש ממול לאוהל. "אני פחות זוכר את זה אבל מביקור באוהל חשבתי שהם היו ממיטב בנינו. זה ממש טוב לראות מי האנשים שנתנו הכל בשביל אחרים. אני רואה שהם היו אנשים טובים. זה מעלה את המחשבה שהפילוג במדינה זה לא משנה, יש כאן גם דרוזים ואתיופים. כולם תרמו, כולם בחרו להגן על המדינה."

המיצג פתוח מיום ראשון השבוע עד חמישי, ואת שלושת החלקים הראשונים של האוהל מדריכים בהתנדבות האחים והאחיות של הנופלים. חלק נוסף מודרך על ידי "המעורר" ו"פסיפס", שמשוחחים עם הקבוצות ששורינו מראש, חיילים, מכינות, וילדי תיכון, סביב הדילמה "מיהו ישראלי", קבלת האחר והקשר בין האסון לישראל של היום. כאמור, באסון המסוקים נהרגו חיילים מכל קבוצות האוכלוסייה בחברה הישראלית.