בעוד כחודש יחול האחד במאי – יום המאבק הבינלאומי לסולידריות עם העובדים וזכויותיהם, למען חברה צודקת, שוויונית ושוחרת שלום. השנה, יחול האחד במאי בשעה ששלושה תהליכים חשובים מתרחשים ונמצאים גם על סדר יומו של הציבור:

הראשון הוא עומקם של הפערים החברתיים והכלכליים בחברה הישראלית, והעלייה ברמות האי-שוויון בשוק העבודה בפרט, ובחברה בכלל. על רקע זה אנו עדים למאבקים של קבוצות שונות באוכלוסייה, כאנשים עם מוגבלות ואזרחים קשישים, המבקשים לשים סוף לאפליה כנגדם, ואלו אינן הקבוצות היחידות הסובלות מאפליה: סקר שיזם האגף לקידום שוויון יחד עם מרכז מאקרו מגלה כי 40% מהעובדים – שניים מכל חמישה – חוו אפליה במקום עבודתם מסיבות שונות. מדובר בעלייה של כ-50% במספר העובדים אשר חשו אפליה מאז שנת 2009, ולא נראה כי נעשה מאמץ כלשהו לעצור מגמה זו.

התהליך השני הנו התסיסה הרחבה בקרב סקטורים רבים מקרב העובדים, והמאבקים לשמירה על זכויותיהם, מעמדם וביטחונם הסוציאלי. בתוך מאבקים אלו ניתן למנות את מאבקם של עובדי טבע נגד פיטוריהם, מאבק עובדי רשות השידור, מאבק עובדי חברת החשמל, מאבק עובדי סודהסטרים, מאבק עובדי הנמלים, הדואר, העובדים הסוציאליים, וכמובן – מאבקם האמיץ של המנופאים, שהפכו למרימי הדגל במאבקם של כלל עובדי הבניין למען זכויותיהם, בריאותם וחייהם. מגמה זו, של עובדים אשר אינם מוכנים לוותר על זכויותיהם ללא מאבק – היא מבורכת, ויש לעודדה.

התהליך השלישי הוא התגברות הגזענות, ההסתה ושנאת הזר והשונה בחברה הישראלית. היחסים בין יהודים וערבים, ובין דתיים וחילונים, הולכים ומתדרדרים, ואנו בעיצומו של גל הסתה מתוכנן נגד מיעוטים, שנועד לחזק את כוחו של השלטון דרך מדיניות של הפרד ומשול. הממשל בישראל גם מעוניין בהמשך הכיבוש ומניעת פתרון הבעיה הפלסטינית, כדי לשפוך שמן על אש השנאה, והמצב מתדרדר עד כדי אפרטהייד בסגנון הישראלי, וסכנת פאשיזם בפתח הדלת.

הדרך לקדם את התהליך השני, ובמקביל להיאבק בראשון ובשלישי, היא באמצעות קידומם של ערכים סוציאליסטיים, מעמדיים ואוניברסליים, שיעמדו כתשובה לערכים הקפיטליסטיים, הניאו-ליברליים והאינדיווידואליים. רק סולידריות אמיתית בין קבוצות שונות באוכלוסייה ובין כל העובדים והעובדות כולם תוכל לקדם את החברה הישראלית ולהפוך אותה לשוויונית וצודקת יותר. על-כן, תפקידה של ההסתדרות הוא לא רק לציין את האחד במאי, כבכל שנה, אלא לחרוט ערכים אלה על דגלה, ולקרוא להפגנה גדולה לקראתו, בה ישתתפו כל הגופים אשר רואים עצמם כחלק מהמאבק למען חברה צודקת. פעמים רבות כתבתי כאן על תפקידה הקרדינלי של ההסתדרות במאבק למען חברה צודקת. אני סבור שעליה למלא את תפקידה זה בכל יום בשנה – בפעילות בשטח, בקרב העובדים והציבור, במקומות העבודה וברחוב ובכל זירה אחרת בה מתקבלות החלטות. במובן זה, האחד במאי אינו שונה מכל יום אחר – אך הוא הזדמנות חשובה להראות את הכיוון בו, לדעת ההסתדרות, על החברה הישראלית לצעוד.