המשא ומתן בין חיפה כימיקלים למדינת ישראל נמשך בקצב שלא יכול למנוע מחסור אמוניה בישראל בטווח הקצר. אף על פי כן הזעקה מצד צרכני האמוניה הנוספים די רפה. לצרכנים השונים יש אינטרסים רבים ומנוגדים, המוכפפים כעת למונופול אספקה אחד. כדי לפתור את הבעיה, לא מספיק ששרי הממשלה יזדהו עם מצוקת העובדים, הם זקוקים גם לדרג מקצועי שיכול להבין את צרכי המשק בטווח הקצר והארוך. לא ברור האם כיום למדינה יש יכולת לעמוד במשימה הזו.
אמוניה היא חומר חיוני והכרחי למגוון תעשיות במשק – הוא משמש בעיקר לייצור דשנים לארץ ולחו"ל, אך גם למתקני קירור שונים וכן בתהליכי עיבוד בתעשיות המתכת. האמוניה קיימת גם בטבע, ואף נוצרת בגוף האדם בכמויות זעירות הנמדדות במיקרוגרמים. עם זאת, אמוניה היא גם חומר מסוכן. בכמות ובריכוז גבוה, מדובר בחומר רעיל ביותר למערכת העצבים ולעור, ובמצבים מסויימים הוא גם יכול להידלק בפתאומיות בדומה לפצצת דלק. המיכל במפרץ חיפה מכיל עד 12,000 טונות אמוניה נוזלית מקוררת ונגדו הוצא צו סגירה משפטי, לצד החלטה של המשרד להגנת הסביבה לסיים את השימוש בו עד ה-1 ביוני.
הנה לפניכם, כדי לעשות מעט סדר בבלאגן, מפת האינטרסים בשוק האמוניה:
חיפה כימיקלים
צריכה: 70,000-80,000 טון בשנה
מקור: יבוא אמוניה מאוקראינה ואחסונה במיכל הענק (מרבית הכמות מועברת ממנו למפעל דשנים ולמפעל חיפה כימיקלים דרום על גבי מיכליות)
האינטרס הבסיסי של חיפה כימיקלים הוא פשוט להמשיך לפעול כפי שהיה, כמפעל רווחי מאוד. הקשיים של המפעל לא נובעים רק מצו בית המשפט המחוזי המחייב את סגירת מיכל האמוניה, אלא גם מהיעדר זכויות בקרקעות המפעל. בעבר המדינה הקימה את חיפה כימיקלים וגם את בתי הזיקוק. שני המפעלים הופרטו, אך הקרקע שעליה יושבת חיפה כימיקלים היא בבעלות בתי הזיקוק, שדורשים לפנות אותה. אינטרס אפשרי נוסף של חיפה כימיקלים הוא לשמור על המונופול של החברה בתחום אספקת האמוניה למשק הישראלי, כפי שעולה מבקשת בעל המפעל – ג'ולס טראמפ – שמדינת ישראל תממן 50% מעלות הקמת מפעל אמוניה בדרום בסכום של 175 מליון דולר, מתוך סך של 350 מליון דולר. עלות הקמה כזו מתאימה למפעל גדול, שמספק יותר מהצריכה השנתית של אמוניה בישראל ואם הוא יקום, רוב הסיכויים הם שהמונופול של החברה יישמר.
עם זאת, למדינה יש בעיה לשאת במענק של 50%, בשל המגבלות החוקיות של שיעורי התמיכה בהקמת מפעלים וכן מפני שתהליך זה יבוצע ללא מכרז. אינטרס ממנו חוששים העובדים, הוא שחיפה כימיקלים תתנער מהמחויבות שלה לעובדים המאוגדים של החברה, בכסות המשבר הנוכחי תוך הטלת האשמה על המדינה. בפועל ההנהלה היא זו שנמנעה מליזום חלופות למיכל האמוניה במשך שנים, עד ההצעות שהגישה בשבועות האחרונים, בעצם בלית ברירה. הסיבה היא, ככל הנראה, שבחברה העריכו שמדינת ישראל תפר את החלטתה משנת 2013 – לרוקן את מיכל האמוניה לכל מהאוחר בשנת 2017. באופן מפתיע, המדינה לא מתכוונת לוותר. האינטרס המיידי של הנהלת החברה הוא לדחות ככל שניתן את סגירת מיכל האמוניה וכן לדחות את תביעת בתי הזיקוק לקבל את השטח לרשותם.
החברה הציעה למדינה 10 חלופות תיאורטיות לאספקת אמוניה במקום המערך הקיים, מהן המדינה סיננה החוצה 6 והותירה 4 שלגביהן עוד אין הכרעה. שימוש באניה קטנה סותר את פסיקת בית הדין המחוזי והחלטות המשרד להגנת הסביבה לסיים את השימוש במיכל הענק שבמפרץ. בינתיים, חלק מהמתקנים של חיפה כימיקלים הפסיקו לייצר דשנים, והם מופעלים במתכונת שימור, שנועדה רק למנוע מהם השבתה לזמן ממושך. גם מתכונת זו עלולה להיפסק בתוך כשבוע, בשל היעדר חומרי גלם.
כי"ל
צריכה: 35,000-40,000 טון בשנה (הכוללים גם את אספקת האמוניה לשאר הצרכנים הקטנים במדינה)
מקור: מיכל האמוניה במפרץ חיפה
לכי"ל יש גמישות בנושא האמוניה, שאין לחיפה כימיקלים, מפני שהיא יכולה להסיט חלק מפעילות הייצור שלה למפעליה בחו"ל שלהם אין בעיה באספקת אמוניה. למעט חיפה כימיקלים, במפעל דשנים ליד קריית אתא מחזיקה כי"ל במסוף היחיד בישראל שבו ניתן למלא מיכליות אמוניה. המסוף משרת בעיקר את מפעל דשנים בבעלות כי"ל, אך גם את כל שאר צרכני האמוניה במשק. בימים האחרונים קיבלו מפעלים שונים במשק הודעות מכי"ל שאין להם יותר יכולת לספק אמוניה לאחר סוף השבוע. לפי הפרסום בכלכליסט, כי"ל משתתפת בדיונים עם חיפה כימיקלים והאוצר על הקמת מפעל בדרום, כאשר השקעה משותפת עשויה להפחית את גודל המענק של המדינה לסכום שלא סותר את תקנות התמיכה. בטווח המיידי, האפשרות היחידה לספק אמוניה לעשרות עד מאות הצרכנים הקטנים היא באמצעות מילוי המיכל התפעולי במפעל דשנים באמוניה באמצעות מיכליות מירדן, ממצרים או ממכולות שנקראות איזוטנקרים.
בכי"ל לא מתראיינים או מתבטאים בתקשורת בנושא האמוניה ומעדיפים להימנע מאזכורים לגבי חלקם במשק האמוניה. המיכל התפעולי בדשנים, שיכול להכיל מאות טונות של אמוניה הוא מיכל מיושן, שלא ברור עד כמה ניתן להסתמך עליו לעתיד ובאופן כללי מדובר בהמשך השיטה של מונופול אספקת אמוניה, שיש לה נקודת כשל בודדת. כל תקלה במיכל זה, או גם מקרה של התקפת טילים מלבנון, יכולה לאיים על אספקת חומר חיוני למגוון תעשיות בישראל, ללא כל חלופה.
צרכני אמוניה קטנים
צריכה: כ-3,500 טון בשנה (כולל גם צרכנים זעירים)
מקור: מסוף האמוניה במפעל דשנים וחברת "מקסימה"
ישנם מספר מפעלים בישראל שצורכים אמוניה בכמויות קטנות יחסית כחומר גלם, רובם בתעשיית המתכת, ולצידם חברת מקסימה, המספקת מיכלי אמוניה קטנים למגוון צרכנים, אותם היא ממלאת במפעל דשנים. על פי המשרד להגנת הסביבה, עד הימים האחרונים כלל לא הוגשו בקשות ליבוא אמוניה שלא באמצעות השרשרת שמרכיבה את מונופול האספקה הנוכחי (ספינה – מיכל האמוניה בנמל חיפה – חיפה כימיקלים – מפעל דשנים) ולכן הם גם לא טופלו. במשרד עדכנו שלאחרונה הוגשו בקשות שינוע ואחסון בעקבותיהן המבקשים צריכים להגיש סקר סיכונים ולאשר אותו, פעולה שהסדרתה יכולה להימשך בין ימים ספורים לכמה חודשים, תלוי בנסיבות הבקשה. לטענת המהנדס אדריאן הלל, השואף בעצמו להקים מפעל אמוניה בנגב, ניתן להסדיר בתוך שבועות ספורים צנרת שתאפשר למסוף הקיים בדשנים לקלוט אמוניה ממשאיות, או ממיכלי איזוטנק, בתנאי שגם כי"ל וגם המשרד להגנת הסביבה יחליטו שזו משימה בעדיפות גבוהה. 2 איומים מרכזיים עומדים מול צרכנים אלו – ייקור האמוניה בתנאי ייבוא חדשים של כמויות קטנות והפסקה טוטאלית של האספקה, בגין סגירת מערך הייבוא הקיים. עד כה, מסיבות לא ברורות, אף מפעל כזה לא הסכים להצהיר בגלוי על המצוקה שהוא צפוי להיתקל בה תוך ימים ספורים, אם כי בשיחות שלא לציטוט, יש מפעלים שהודו שהם עומדים בפני משבר מורכב. גם מי שיבחר לשלם את עלות האמוניה המוגדלת, של ייבוא בכמויות קטנות, לא יוכל, ככל הנראה, לאחסן ולהזרים אמוניה ממיכלים כאלו, ללא בניית מסוף קטן שמאפשר הזרמה כזו, פעולה שמחייבת היתר בנייה ועלולה להימשך תקופה ארוכה וגם לעלות כסף רב, ביחס לכמות הפעילות.
צרכנים זעירים
צריכה: עשרות עד מאות טונות בשנה
מקור: מסוף האמוניה במפעל דשנים וחברת "מקסימה"
מפעלי רבים במשק הזקוקים לקירור, כולל מפעלי מזון, זקוקים לכמויות קטנות של אמוניה כחומר במתקני קירור. מכיוון שלא מדובר בחומר גלם, מפעלים אלו יכולים לספוג התייקרות של אמוניה גם בשיעור גבוה, ויכולים לפצות עליה באמצעות העלאת מחירים מתונה מאוד. עם זאת, משבר ממושך באספקת אמוניה במשק עלול לגרום למגוון שיבושים בשלל התעשיות הישראליות. בראיונות שונים, נטען כי גם בתי החולים בישראל זקוקים לאמוניה לצורך מתקני קירור. מבדיקת "דבר ראשון" עולה כי בכלל בתי החולים של קופת חולים כללית, וגם בבית החולים רמב"ם בחיפה אין שימוש באמוניה כלל. ייתכן שבבתי חולים אחרים כן משתמשים בחומר. גם צרכנים אלו לא פנו עד כה לתקשורת. ייתכן שחלקם אינם בבעיה בטווח של החודשים הקרובים מפני שמלאי האמוניה שלהם פשוט מספיק.
עובדי התעשייה ועובדים בתעשיות נלוות
בחיפה כימיקלים מועסקים כ-800 איש, המתחלקים לעובדים ישירים ועובדי קבלן. מסביבם ישנם עוד מאות עובדים בתחומים נלווים כמו תובלה ושירותים תעשייתיים שונים הנעשים במיקור חוץ. אם מרחיבים את החישוב לכלל מפעלי התעשיה שיכולים להיפגע ממחסור באמוניה, הרי שמדובר בכמה אלפי עובדים. במחאה על איום הפיטורים של עובדים אלה הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה ענפי ואילו עובדי חיפה כימיקלים מפגינים בכל רחבי הארץ. היום ימשיכו במחאתם בשעה 11 מול מעון ראש הממשלה בירושלים.
בשנת 2011 השביתו העובדים במפעל הצפוני את העבודה במשך מספר חודשים, בשל מאבקם לשיפור הסכמי השכר ומחיקה הדרגתית של ההבדל בין עובדי דור א' לעובדי דור ב'. על אף שמהפעל הושבת לכחצי שנה, הוא המשיך להיות רווחי ולא נדרש לפטר אף עובד.
כעת, כאשר קיים סיכוי לתקופה שבה המפעל ייאלץ להיות מושבת בגלל מחסור באמוניה, אפשר להניח שחיפה כימיקלים יכולה להמשיך להעסיק את עובדיה, מבלי לפטר אף אחד, גם אם תקופה זו תמשך מספר חודשים. האיומים שהשמיעה החברה בנושא הסגירה והפיטורין אינם אמינים בטווח המיידי, ואם ינסו לממשם, הרי שלמדינה יש יכולת עקרונית גם להלאים את המפעל, אם תרצה חיפה כימיקלים לסגור אותו. בינתיים, לא בטוח שמחאת העובדים מסייעת להמשך התעסוקה שלהם, אך היא כן יכולה למנף ציבורית את הנהלת החברה, במשא ומתן שהיא מקיימת עם המדינה על הקמת המפעל בדרום, נושא שכלל לא קשור לתעסוקת העובדים כעת.
הכדור בידיים של המדינה
ככל שתבחר המדינה לפרק את מונופול אספקת האמוניה הנוכחי, היא תוכל להתיר את סבך האינטרסים הקיים, ולהעניק פתרון רציונלי לכל בעיה בפני עצמה. במודל הקלאסי של שוק העבודה מחאת עובדים וארגוני עובדים היא כנגד המעסיק. במקרה הנ"ל, של מונופול אספקת אמוניה לשלל תעשיות, אשר המדינה מונעת את המשך פעולתו מסיבות בטיחותיות, לא ברור כיצד מחאת העובדים יכולה להשפיע. הם יכולים לזכות באהדת הציבור, וכן באהדה של חברי הכנסת, אך הבעיה מתחילה בהחלטות שקיבלה המדינה. ההפרטה של שני מפעלים, כאשר האחד מחזיק בקרקעות של השני, היא בעיה תשתיתית שהמדינה הייתה יכולה למנוע. מיכל אמוניה, שאף שנטען שהוא "המיכל הבטוח בעולם", הוקם תוך חריגות מתנאי היתר הבניה, וכעת אין לו היתר בניה ואף לא רישוי עסק. ברמה הבטחונית, לא הצליחה מדינת ישראל למנוע את ההתחמשות הגוברת של חיזבאללה, ברמה שהופכת את עגינת אניית המילוי של האמוניה במפרץ, לסיכון שמשמעותו גברה ובית המשפט פסק שאין לשאת אותו יותר. המכרז שהכינה המדינה להקמת מפעל אמוניה בנגב, נכשל בהיעדר הגשה של הצעות.
בסופו של דבר, מדינת ישראל היא זו שצריכה להחליט האם לשמר את המונופול של חיפה כימיקלים על אספקת האמוניה למשק, או האם להעבירו לכי"ל, על בסיס המסוף במפעל דשנים, או האם לבטלו לחלוטין, כך שהצרכנים הכבדים ייצרו אמוניה לעצמם, והקטנים יוכלו לבחור בין יבוא לבין רכישת שאריות כושר התפוקה של הגדולים. המדינה היא גם זו שצריכה להחליט על חלופת היבוא בטווח המיידי, כדי למנוע משבר אמוניה, שסימניו הראשונים כבר החלו. המדינה היא זו שצריכה להחליט האם להעניק מענק כספי של מאות מליוני שקלים בתרחיש של שימור המונופול או להיענות להצעת המהנדס והיזם אדריאן הלל, שמציע להקים מפעל אמוניה קטן יותר ללא כל מענק מהמדינה וללא כל תלונה על מחיר הגז הגבוה בישראל. הלל מעריך שאם יקום מפעל אמוניה, ממילא הוא לא יוכל לשרת את חיפה כימיקלים צפון בהיעדר מיכל תפעולי מתאים, ולכן מפעל בסדר גודל של 40,000-80,000 טון יוכל לספק את כל צורכי המשק הישראלי.
בגלל כל הנסיבות הללו, ההשלכות על התעשיה והתעסוקה הן בסך הכל נגזרת השניה של הבעיה השורשית. הקושי המהותי הוא היכולת המקצועית של משרדי הממשלה לנתח באופן נבון את צרכי המשק ולהגדיר בצורה נכונה את הפתרון הרצוי. לשם כך, זקוקים כולם – משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה ומשרד ראש הממשלה, לדרג מקצועי מיומן דיו, וחופשי מלחצים של השחקנים השונים, כדי להבין את הצרכים המיידים, השונים מהצרכים שצפויים בעתיד, ולתכנן את הפתרונות הראויים. אי מעורבות המדינה תוביל למשבר ודאי, כמו גם התערבות בלתי מושכלת, דוגמת המכרז שנכשל. על פי ההתנהלות עד כה, לא ברור האם במשרדי הממשלה אכן ישנם די אנשים בעלי היכולות המתאימות, אשר בכוחם המשותף לעמוד במשימה. זו אינה ביקורת אידיאולוגית על "כשלונה של המדינה לנהל" לעומת המגזר העסקי, אלא קריאה להעסיק יותר מתכננים, מהנדסים ואנשי איכות הסביבה בעלי רמה מקצועית גבוהה, אשר יוכלו להתמודד מקצועית עם סבך האינטרסים הלגיטימיים ועם עושר הספינים התקשורתיים שמייצרים שלל השחקנים בתחום.
