זה לא תאגיד, זה תדאיג. מה שמצפה לנו כאן מדאיג, מדאיג מאוד.
ואני לא מתכוון לשידור האקטואליה, או למשברים הקואליציונים המלאכותיים סביב מגישת מבט העתידית. שידור ציבורי הוא לא רק חדשות.
שידור ציבורי הוא גם תרבות. הוא גם 88fm המתהדרת בצדק גמור כ"מוסיקה הכי טובה ברדיו".
בעוד חודש, 88, שמורת טבע מלבלבת שכמותה, תעבור ידיים. לוח השידורים החדש עוד לא פורסם, אבל אנחנו כבר מבינים מה עומד לקרות.
שיעור ההאזנה ל-88fm עומד על 8% – נתון גבוה מאוד ביחס לתחנה הנחשבת אלטרנטיבית. 8% הם מאות אלפי אנשים. כמו כל התל-אביבים והחיפאים ביחד. כמו כל הישראלים החיים בחו"ל.
ולא רק גדול, אלא גם אקטיבי, משום שהוא מבין ש-88 היא הסיבה האחרונה שנותרה לו להאזין לרדיו ישראלי.
זה קהל גדול מאוד של חובבי רוק כבד ורוק מתקדם, ג'אז, בלוז, אולדיז, מוסיקת עולם, ואינדי שלא זוכה לתמורה ציבורית משום תחנת רדיו ישראלית אחרת. בלי 88, הם גם לא יאזינו לרדיו.
מנהל המוסיקה בתאגיד, אביעד רוזנבוים, הוא בוגר גלגל"צ, בדיוק כמו הבוס שלו, אלדד קובלנץ, אבי הפלייליסט בתחנה הצה"לית.
אם הייתי יכול להשיא להם עצה, הייתי מבקש: עשו את ההפך.
כל מה שלמדתם: פרוגרמינג ותמהיל, וכל אלה. רדו מזה. הם ההפך הגמור של 88fm.
התחנה התברכה בסגל שדרנים מגוון. כל שדרן הוא גם עורך, גם מורה וגם קצת חבר שלנו, המאזינים. אנחנו אוהבים אותם, והם אוהבים אותנו, וכולנו אוהבים מוסיקה.
וככל שתנחיתו אחידות מוסיקלית, כך מאזיניה ינטשו אותה, ככל ש"תצעירו" או "תנגישו לקהלים חדשים", כך יתמעטו מאזיניה..
חפשו את הקהילות הגדולות שנוצרו סביב תכניות כמו "נותנים ברוק", "פרוגרסיב וחיות אחרות", "אינקובטור" או "אספרסו". תפסו מאזין 88 שאתם מכירים (יש מאות אלפים כאלה) והוא יספר לכם בשמחה מהי הפינה הסקוטית, ומתי צריך לשמור על קרבה בלב, הוא יסביר בפירוט מיהי געגע ומיהי הג'י, ומתי בדיוק רוני אומר בתיאבון. השבת הרי נכנסת עם תומר מולבידזון, ויוצאת עם טל ארגמן.
נותר חודש. הניחו לנסיונכם מתחנת הפופ היפואית ההיא שפעם ניהלתם. פשוט הקשיבו למאזינים. הם הרי מציפים את תיבות האימייל והפייסבוק שלכם, הם ממלאים עצומות. הם הנמענים שלכם.
ביום שישי הקרוב הם גם יצאו להפגין.
אל תגעו לנו ב-88. הם מפצירים ומתחננים, כי אם תגעו אנחנו לא נישאר כאן.
