דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
הפועל ר"ג

ספורט / הקבוצה שכמו באגדה עלתה מהתחתית לפסגה, וגורמת לאוהדים להתאהב בה בכל פעם מחדש

מהזכייה המרגשת בגביע המדינה, דרך הפגנות ומאבקים ועד להריסת האצטדיון הקבוצתי, הפועל ר"ג נשארת משפחה מאוחדת וצופה אל הבאות | הערב היא תנסה לשחזר את ההישג הענק של 2003 ולסלול בפעם השלישית את הדרך לגביע

קהל הפועל רמת גן, במשחק האחרון במכתש (תמונה באדיבות: ירון בר-לב / אתר המכתש).
קהל הפועל רמת גן, במשחק האחרון במכתש (תמונה באדיבות: ירון בר-לב / אתר המכתש).
טל כרמון
טל כרמון
כתבת רווחה
צרו קשר עם המערכת:

ממש כמו באגדה וכנגד כל הסיכויים, במאי 2003 זכתה קבוצת הסינדרלה הפועל ר"ג בגביע המדינה, וזאת לאחר שגברה על הפועל ב"ש שהייתה בטוחה בניצחונה. בכל זאת, מדובר בקבוצה מהליגה השנייה, שהפעם האחרונה בו זכתה בתואר הייתה בשנת 1964. 40 שנה אחרי, עשתה הפועל ר"ג סנסציה ונתנה לאוהדים שלה רגעים ספורים של נחת. האוהדים, ולא פחות מהם השחקנים, היו בהלם מהניצחון. כמה ימים לפני ניצלה הקבוצה מירידה לליגה השלישית, ופתאום הם מניפים את גביע המדינה, ועושים היסטוריה אמתית כשלראשונה קבוצה מהליגה השנייה זוכה בגביע.

הפועל ר"ג, או בשמה השני, "האימפריה", תעלה הערב למשחק חצי הגמר מול בני יהודה, כשהיא מנסה לשחזר את זכיותיה הקודמות בגביע בשנת 2003 ובשנת 2013. עשרים השנים האחרונות היו קשות להפועל ר"ג, שהתמודדה עם הריסת אצטדיון הבית המיתולוגי של הקבוצה – "המכתש", ועם סכנת פירוק ממשית. רק בשנים האחרונות המועדון מתחיל להשתקם, ומבחינת הקבוצה, שיקום משמעותו לא רק לנצח במשחקים (או כפי שאמר לי ירון בר לב, אוהד הקבוצה, במשפט שמתמצת את המהות של הפועל ר"ג: "אין לנו ציפיות מהקבוצה אף פעם והיא תמיד מפתיעה אותנו"). שיקום זה להחזיר את האוהדים למגרשים, לקיים בי"ס איכותי לכדורגל ואולי יום אחד גם לקבל מגרש משלהם.

הריסת המכתש – פצע פתוח

המשבר הגדול של הקבוצה הוא הרס אצטדיון הבית – המכתש, בשנים 2010-2011. על אף מאבק של אוהדי הקבוצה בשיתוף תושבי השכונה החליטה העירייה להרוס את המקום שהיה הלב של הקבוצה ולבנות במקומו בנייני דירות יוקרתיים. לקבוצה עדיין אין מגרש שהוא בית עבורה, וכרגע היא משחקת באצטדיון ר"ג. לדברי בר לב, שבנוסף להיותו אוהד הקבוצה הוא גם מייסד אתר המכתש, "המכתש היה האמפי של שכונת בורוכוב, בימים שלפני קום המדינה. בשנת 53 הוא הפך להיות האצטדיון הרשמי של הקבוצה. כל השנים שיחקנו במכתש, זה חלק בלתי נפרד, הקבוצה שווה המכתש."

בשנים 2008-2009 לאחר שעבר המכתש שיפוץ חזרה אליו הקבוצה ושם לדבריו של בר לב "הבנו שזה הסוף". בשנת 2009 התקיימו מספר הפגנות גדולות מול עיריית גבעתיים (בראשות ראובן בן שחר) ואוהדי הקבוצה אף פנו לוועדת ערעורים. "הבנו שהעירייה לא עושה מאמץ כדי לשמור עליו. הייתה לנו ציפייה מהעירייה שתעצור את הבניה של הבניינים המכוערים. הם תקועים שם כמו שני עמודים. מי שעובר שם היום מבין שזה קטסטרופה, ראש עיר חזק יכל לעצור את זה."

בשנים 2011-2010 תם המאבק כאשר דחפורים עלו על המכתש והרסו אותו. "זה היה רגע מאוד כואב לכולם, אוהדים בעיקר. זה סוג של טראומה, מה גם שלא קיבלנו מגרש משלנו. הייתה תקופה ששכרנו את וינטר מהכוח (הכוח רמת גן, ט.כ) אבל האצטדיון כולו סגול, זה פגע לנו בזהות ובתדמית. מאז אנחנו נודדים ומחפשים את עצמנו. ציפינו מעירית ר"ג שתיתן לנו מגרש שיהיה שלנו. זה לא הולך, התאכזבנו. הגענו למסקנה שאין עם מי לדבר ופה השבר הגדול. כשאני עובר ליד המכתש, המקום מעורר בי תחושות, זה אנחנו".

הריסת המכתש היא עדיין פצע פתוח בעבור יו"ר הקבוצה, עינב חזנוולד, ובעבור אוהדים רבים. "היו קומבינות. זה היה שטח ציבורי ושינו את התב"ע. בשביל הקבוצה והאוהדים המכתש היה כמו בית המקדש, וברגע שהרסו אותו זה גרם לאנשים להתרחק מהקבוצה ופחות להגיע למשחקים. גם היום כשמשחקים באצטדיון ר"ג זה לא מספיק. היינו רוצים שיבנו להפועל בית. קבוצה עם בית זה קבוצה עם עתיד. אם היה לנו בית היינו מגדילים את הקהל. אני שואף לקבל מגרש מעיריית ר"ג".

גם עבור אחת האוהדות המובילות של הקבוצה, יעל הראל, הריסת המכתש היוותה משבר כואב, "אלו היו ימים שהיינו בטוחים שהקבוצה תתפרק מהר מאד. זה היה מקום מאד מיוחד עבורי ולקח לי 5-4 שנים לעבור שם אחרי שהרסו אותו. כשהרסו אותו זו הייתה הרגשה של חורבן."

למרות שברון הלב, בשנים האחרונות הקבוצה נמצאת ברנסנס מסוים. האוהדים חוזרים, המשחקים מלאים בקהל, שחקן הקבוצה שגדל בה, מוטי ברשצקי עבר לשחק בהפועל ת"א והעונה הקבוצה גם עלתה לחצי גמר גביע המדינה וגם ישנו סיכוי שתעלה לליגת העל ("נמצאת בסכנת עליה" כפי שאוהדיה אומרים).

קבוצות 'אנדרדוג' כמו הפועל ר"ג הן קבוצות עם אוהדים מסורים, שתמיד הולכים עם הקבוצה לכל מקום, מתאכזבים, ובפעמים נדירות שמחים על ניצחונות. כל ניצחון הוא גדול עבורם וכל הפסד מחשל. להפועל ר"ג תמיד היה קסם מיוחד, קבוצה חמודה ללא יריבים ושונאים (מלבד הכוח), קבוצה כזאת שתמיד רוצים שתנצח, חלק בלתי נפרד מנוף הכדורגל הישראלי, כזאת שלא ברור עד הסוף מה מחזיק אותה בחיים כל השנים האלה.

הירידה הידועה ברחובות הסובבים את האצטדיון (תמונה באדיבות: ירון בר-לב / אתר המכתש).
הירידה הידועה ברחובות הסובבים את האצטדיון (תמונה באדיבות: ירון בר-לב / אתר המכתש).

מהו סוד הקסם של הפועל ר"ג?

חזנוולד, יליד גבעתיים שגדל במכתש וגם שיחק בקבוצת הנוער משמש כיו"ר הקבוצה והוא היו"ר היחיד בארץ, מבין הקבוצות המקצועניות, שלא מקבל שכר ועושה את תפקידו בהתנדבות מלאה. לדבריו, סוד הקסם של הקבוצה מבוסס על שני דברים מרכזיים: האחד הוא האוהדים והשני הוא החינוך שמקבלים השחקנים בבית הספר לכדורגל של המועדון. לדבריו בשנים האחרונות חל שינוי לטובה במצב המועדון, "יחסית לשנים עברו המועדון יחסית מצליח. עלינו לחצי גמר הגביע, אנחנו הקבוצה היחידה מהליגה הלאומית, ואנחנו כרגע במצב שיכולים לעלות לליגת העל, וגם רואים את זה במגרש, הרבה אוהדים חוזרים, יש באזז טוב".

חזנוולד תאר את תהליך שהקבוצה עברה בשנים האחרונות ואת ההתעוררות המחודשת שהוא חש בקרב האוהדים, "בתקופה של המכתש היו לקבוצה הרבה אוהדים. יש המון אוהדים שב-20 שנים האחרונות מדירים את רגליהם מהמשחקים, מכל מיני סיבות, והמועדון מחזיר את האוהדים הביתה. תפיסת העולם שלי זה שאוהד הוא הדבר הכי חשוב במועדון. מלבד משחקים אנחנו עושים עוד פעילויות של האוהדים, טקסים ואירועים."

"עוד דבר מאוד מרכזי שקורה במועדון", הוא הוסיף, "זה בית הספר לכדורגל. יש לנו 700 ילדים זה הרבה מאוד. אנחנו שמים דגש על לימודים והתנהגות. רוצים להוציא אותם קודם כל בני-אדם, החינוך זה הכי חשוב, מי שיוצא שחקן זה בונוס. מבחינת גזענות ואלימות, אין אצלנו בכלל דברים כאלה. הקהל שלנו הוא הטוב וההוגן בכדורגל הישראלי, אנשים מקסימים. בכלל מי שבא למשחקים יכול להביא ילדים, סבתות והם ירגישו כמו בבית. רחוקים מאוד מהתדמית על המגרשים בישראל, זו גאווה גדולה".

עינב חזנוולד (תמונה באדיבות המצולם).
עינב חזנוולד (תמונה באדיבות המצולם).

"אין משפט אחד שיכול לסכם מה זה להיות אוהדת ומה זה הפועל ר״ג", הוסיפה הראל, "זה עולם ומלואו. זו אהבה, זו שריטה שגורמת לך למשל לנסוע ביום שני בצהריים למשחק חוץ באום אל-פחם, אלו חברויות טובות שנרקמות עם אנשים שהופכים לחברים לחיים לכל דבר, גם בשמחות וגם לצערי באבל, זה להיות חלק ממשהו מדהים. ובאמת, את חלק מהחברות והחברים הכי קרובים שלי, הכרתי בהפועל ר"ג".

"הפועל ר"ג זה לא כל שנה ליגת על ותארים" אמר בר לב על העליה לחצי גמר, "אנחנו עושים מהפכה בכדורגל הישראלי. בשנת 1964 זכינו באליפות היסטורית אחרי שרק שנה לפני עלינו מהליגה הראשונה. זכינו בגביע כשהקבוצה משחקת בליגה השניה, ואחר כך גם שיחקנו באירופה מהליגה השניה, אין דבר כזה. 10 שנים אחר כך זכינו בגביע וירדנו ליגה באותו שבוע. לקראת חצי הגמר אנחנו באים במומנטום הכי טוב. זה ענין של אופי, אורח חיים. לא תמצאי אצלנו רולקס ופרוות כמו אוהדים של קבוצות אחרות. כולנו מהמעמד הבינוני, צנועים, באים מהחיים עצמם."

משפחת הפועל ר"ג

אי אפשר לדבר על הפועל ר"ג מבלי להתייחס לקפטן האגדי, סמל הקבוצה עומר בוקסנבאום שזכה עם הקבוצה בשני הגביעים וכיום מנהל את מחלקת הנוער. "יש אצלנו במחלקה כ-700 ילדים מתוכם כ-250 בקבוצות ליגה" סיפר בוקסנבאום. "מבחינת האופן שבו מאמנים את הילדים, זה להנחות את המאמנים שלא צועקים, נותנים להם לטעות. הכנסנו כיתות לימוד. החברה מבי"ס עירוני ט' שעושים מחויבות אישית יעשו את זה במועדון. נותנים לילדים עזרה בשיעורי בית, עזרה בלימודים. חשוב להגיד שמעל 90% לא היו צריכים את זה, בודדים היו צריכים ומי שהיה צריך קיבל את כל העזרה."

עומר בוקסנבאום (צילום: ירון בר-לב).
עומר בוקסנבאום (צילום: ירון בר-לב).

לפני כמה חודשים כתב בוקסנבאום על המשמעות של להיות חלק ממשפחת הפועל ר"ג, "נולדתי למשפחת הפועל ר"ג/גבעתיים, מהיום שנולדתי לא היינו מועדון גדול. במהלך 34 שנותיי הצלחנו לשרוד רק פעם אחת בליגת על (פחות מבית שאן, רעננה, מכבי הרצליה ועוד מספר מועדונים קטנים מאיתנו). למי שלא יודע, אנחנו מחזיקים בתואר המועדון עם מספר ההופעות הגדול ביותר בהיסטוריה של הליגה השנייה. גדלתי תמיד בתחושה שניצחון על עפולה זו חגיגה. חייבים להבין, אין לנו שום יתרון על קבוצות אחרות בליגה הלאומית: לא בתקציב, לא בקהל, לא במגרש ביתי ולא בחומר השחקנים."

גם בוקסנבאום הדגיש כי המאפיין החזק ביותר של המועדון הוא תחושת המשפחתיות שבו ומנה את הקשרים השונים: "…ראובן כהן האגדי ניהל את מחלקת הנוער; שיאן ההופעות תמיר בן עמי מגיע ממשפחה של אוהדים שרופים, והאבא שלו, מומו עובד מועדון מעל 30 שנה; הקפטן של הקבוצה הבוגרת כיום הוא הבן של אחד האוהדים הגדולים בהיסטוריה של המועדון; למדתי בבית ספר עם אילן בכר, רני קוניק (ראש העיר ואוהד הקבוצה) ועינב חזנוולד יושב ראש הקבוצה" ועוד דוגמאות רבות. "אין אוהד שאנחנו לא מכירים את ההיסטוריה והמשפחה שלו. בכל משחק בית, ההנהלה דואגת להזכיר לנו את זה מחדש עם טקס מרגש", הוא סיכם.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!