הימים שלפני חג הפסח היו אמורים להיות חגיגה בשביל שר האוצר כחלון. חודשים הוא נערך למהלך הגדול שלו להגדלת ההשקעה הציבורית, לשיפור מצבם של הנכים ולהורדת מיסים. במסיבת העיתונאים לסיכום 2016 הוא סימן את הכיוון – "עודפי הגביה יחזרו לציבור" אמר, ובאותה נשימה הכין לעצמו את תכנית הנסיגה כשהציב את הביצועים של גביית המיסים ברבעון הראשון של 2017 כמדד שעל פיו יחליט, האם וכמה.

מרגע שסימן כחלון את הכיוון החל הוויכוח הציבורי: מה צריך כחלון לעשות בעודפי הגביה? מה הפירוש של "להחזיר את הכסף לציבור" – להוריד מסים? איזה מסים נכון להוריד? להגדיל את ההשקעה הממשלתית בשירותים הציבוריים? ואם כן באילו שירותים נכון להשקיע? ואולי בכלל לכוון את העודפים על מנת למחות את חרפת קצבאות הנכות? מה יהיה ערכי יותר ומה יהיה נכון יותר להמשך הצמיחה של המשק? האם אלו בכלל שאלות נפרדות?

בתחילה נראה היה ששנת 2017 התחילה מצוין. מגמת עודפי הגביה והצמיחה של המשק נמשכה. ההערכות דיברו על עודפי גביה של 3 מיליארד ש"ח בשלושת החודשים הראשונים של השנה. אבל באוצר החליטו לשנות את המדיניות, ולהפסיק לפרסם דו"ח חודשי של ביצוע תקציב המדינה והכנסות המדינה ממסים, ועברו לדו"ח רבעוני. אפשר להעריך שמישהו שם באוצר הבין שאם ימשיכו לפרסם את העודפים המצטברים כל חודש, הלחץ על הקופה הציבורית יגבר.

לפני כשבועיים, עם פרסום עסקת מובילאיי, שעתידה לבדה להכניס לקופת המדינה כמה מיליארדי שקלים, התמלאו מפרשי ההבטחות ברוח גבית. הבעיה היא שמדובר בהכנסה חד פעמית, שתתפרס לאורך החודשים הבאים. קשה לבנות עליה ולהצדיק בעזרתה שינוי מדיניות שישליך שנים קדימה.

השקעה, גם בלי הרחבה

בינתיים החלו במסדרונות האוצר לבחון את האפשרויות. במקביל ועדת זליכה, העוסקת בקצבאות הנכות, מגיעה לישורת האחרונה לקראת הגשת המלצותיה לשר האוצר. ביום שני האחרון אמר כחלון בכנס פעילים לקראת הפסח כי, "יינתנו סכומים משמעותיים לנכים והטבות לצעירים, לאמהות העובדות ולחיילים". בכנס פוליטי מבטיחים הבטחות, אך כדי לעמוד בהן כחלון יצטרך להתמודד עם משרד ראש הממשלה, שם רוצים להחזיר לכחלון באותו המטבע בו השתמש כדי למנוע את המהלך של נתניהו בנושא השידור הציבורי. שם ינופפו ב"אחריות התקציבית" ויקשו על כחלון לבצע כל צעד של הרחבה תקציבית שיכלול פריצה של מסגרת התקציב. גם אם יש עודפי גביה, הם לא משנים את הנוסחה של כלל מגבלת ההוצאה הציבורית.

מהצד השני של נתניהו עומדת נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. היא הזהירה השבוע מפני צעד פזיז של הורדת מסים, כאשר המשך מגמת הצמיחה לוט בערפל. בראיון לגלובס אמרה פלוג בהקשר של עודפי הגביה כי "יש עדיפות גדולה להשקעות בתשתיות ובחינוך. מעבר לכך אפשר לציין שאנחנו כבר היום ברמה נמוכה יחסית של מסים". אם להסתמך על צעדיו בעבר, נראה שכחלון היה רוצה ללכת למהלך משולב – הרחבה תקציבית (ככל הנראה בגזרת קצבאות הנכים) והורדת מסים במקביל.

אתמול (שלישי) פרסם עמרי מילמן בכלכליסט כי "על פי הערכות, היקף הגבייה ברבעון הראשון של השנה יהיה גבוה רק במעט מתחזית ההכנסות המקורית". מילמן לא מסגיר מי הם המעריכים, אבל ניתן לשער כי מישהו באוצר החליט לצנן את הדרישות ועידכן את מילמן בהערכותיו. בכלכליסט הסבירו לקוראים כי, "כעת כחלון יידרש לבחון בזהירות גדולה יותר את האפשרות להפחית מסים או להגדיל את קצבאות הנכים". בימים הקרובים תתברר התמונה האמיתית של ביצוע הכנסות המדינה ממיסים, ואם אכן לא יירשמו עודפים משמעותיים, כחלון יהיה בבעיה. הוא כבר הבטיח. יותר מכך, הוא צריך לאסוף כמה שיותר הישגים, ומהר.

ריח הקדמת הבחירות נישא באוויר, אבל גם אם הבחירות לא יוקדמו, לפוטנציאל האלקטוראלי של מפלגת כולנו יש תפקיד חשוב בעמדת המיקוח של כחלון גם בימי שלום בקואליציה. אם נחזור שוב למה שעלה מפרשיית תאגיד השידור בשבוע שעבר, הכח של כחלון בעימות מול נתניהו היה מוגבל, בגלל שכחלון לא היה מוכן עדיין לעמוד מאחורי האיום ללכת לבחירות. עוד לא פורסם הסקר שנותן למפלגת כולנו 15 מנדטים. כחלון לא הצליח עדיין לרשום לזכותו הישגים משמעותיים, שאיתם הוא יכול ללכת לבוחרים. הוא לא רחוק משם, אבל עדיין לא שם. אם מחירי הדיור היו כבר בכיוון מוכח כלפי מטה, לאיום ללכת לבחירות היה הרבה יותר כח. אם לא ההבטחה הגדולה להורדת מחירי הדיור, אז לפחות פתרון למצבם המחפיר של הנכים, צעד משמעותי לצמצום העוני בקרב קשישים או לחילופין, הורדת מס משמעותית למעמד הביניים. משהו שאפשר יהיה לדבר עליו סביב שולחן הסדר.

האמת היא שכחלון, בהחלטה לתלות את החזרת הכסף לציבור במצב עודפי הגביה בשלושה חודשים, סינדל את עצמו באופן קצת מיותר. עודפי הגביה הם לא ההצדקה להעלאת קצבאות הנכות, להגדיל את ההשקעה בחינוך או לחלץ קשישים מעוני. מצבם של עשרות אלפי נכים בישראל הנאלצים להתקיים מקצבה מחפירה הוא ההצדקה, השאיפה להווה ולעתיד טוב יותר לילדי ישראל היא ההצדקה. עודפי הגביה הם רק ההזדמנות להעביר החלטות שצריכות להתקבל בין כה וכה. החלטות שיישארו אתנו הרבה אחרי עודפי הגביה של חודש או של רבעון.